לפי סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אני מודיעה כי החלטתי לזכות את הנאשמים מהעבירות שיוחסו להם בכתב האישום.
נגד הנאשמים הוגש כתב אישום בו יוחסו להם עבירות של תקיפה לשם גניבה בצוותא חדא- עבירה לפי סעיף 381(א)(2) ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן- החוק), גניבה בצוותא חדא- עבירה לפי סעיף 384 ו-29 לחוק, ולנאשם 2 יוחסו בנוסף עבירות של איומים- עבירה לפי סעיף 192 לחוק, ותקיפה- עבירה לפי סעיף 379 לחוק.
על פי עובדות כתב האישום, ביום 7.8.11 בסמוך לשעה 15:30, בפארק ברובע ב' באשדוד, הנאשמים, שהיו שרויים בגילופין, הלכו במקביל למר ולדימיר בוצרוב (להלן- המתלונן).
הנאשמים תקפו את המתלונן בצוותא חדא, בכך שהנאשמת 1 תלשה וחטפה בכח את שרשרת הזהב מצווארו וברחה, בעוד הנאשם 2 אמר למתלונן "אם תנסה להעניש את הנאשמת 1 אני יעניש אותך ואם תעשה משהו אני יראה לך מה זה".
במעשים אלו נטען, כי הנאשמים גנבו בצוותא שרשרת זהב בשווי 2,500 ש"ח מהמתלונן, בכוונה לשללה שלילת קבע, והנאשם 2 איים עליו בכוונה להפחידו או להקניטו.
בהמשך, במרכז המסחרי ב' באשדוד, בעת שהמתלונן זיהה את הנאשמים, הנאשם 2 תקף אותו שלא כדין בכך שדחף אותו.
הנאשמים נעצרו, אך השרשרת לא נמצאה.
הנאשמים כפרו כפירה כללית בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום.
ראיות התביעה
עדות המתלונן, מר ולדימיר בוצרוב
בחקירתו הראשית העיד המתלונן, בן 75, כי ביום האירוע בשעת צהריים, הוא הלך לכיוון ביתו דרך המעבר בפארק שבאזור ב', כשלפתע צצו הנאשמים ובחור נוסף שהלך מאחוריהם, והלכו בצמוד אליו. לדבריו, לנאשמת היו סימני דם על היד, לנאשם דם על פניו מצד ימין, ולבחור הנוסף היה סימן כחול מתחת לעין.
לדבריו, הנאשמת התקדמה קצת יותר קדימה, הלכה מימינו וביד שמאל קרעה את השרשרת מצווארו, חטפה אותה והחלה לרוץ, ומאחר והוא לא יכול לרוץ מהר כמוה, היא נעלמה לו, והוא הלך לחפש אותה.
לשאלת התובע השיב המתלונן, כי בזמן שהנאשמת 1 רצה, הנאשם 2, שהיה רחוק יותר מאחוריו, אמר לו ברוסית
"אם אתה נוגע בה, אני אעניש אותך".
לשאלה מה עוד אמר לו הנאשם 2 בעת שהיו בפארק, השיב המתלונן מספר פעמים, כי הנאשם 2 רק הזהיר אותו שאם הוא ירדוף או ירוץ אחרי הנאשמת 1, הוא יעניש אותו, וזאת גם לאחר שהוקרא לו מתוך הודעתו במשטרה שאמר שהנאשם 2 איים עליו שאם הוא יעשה משהו, הוא יראה לו מה זה.
לדבריו, בהמשך, בחלוף כחצי שעה, הוא הלך לכיוון בית הקפה בו הנאשמים יושבים בדרך כלל, וראה אותם יושבים ושותים עם עוד אנשים, לאחר ששטפו את הפנים ואת הידיים.
לדבריו, הוא ניגש לנאשמת 1 ודרש את השרשרת, אך היא קיללה אותו ואמרה שלא מכירה אותו, ולכן הוא הזמין את המשטרה. לאחר שרוענן זכרונו מתוך אמרתו במשטרה, טען המתלונן כי הוא כלל לא דיבר עם הנאשם 2 בבית הקפה.
לדבריו, כשהגיעו שוטרים, הוא הצביע על הנאשמים וטען שהם חטפו לו את השרשרת, והם נעצרו.
לשאלה האם היתה לו הכרות מוקדמת עם הנאשמים, השיב המתלונן כי הוא יודע שהנאשמת 1 יושבת כמעט בכל יום באותו בית קפה, אך אינו מכיר את שאר האנשים. לשאלת בית המשפט, כיצד ידע לכנות את הנאשמים בשמם, השיב תחילה כי שמע כאשר עצרו את הנאשמת, ולאחר מכן הוסיף
"אני ידעתי שהיא לריסה, אבל את איגור לא הכרתי" (עמ' 5 לפרוטוקול).
לטענת המתלונן, השרשרת שנגנבה ממנו היא שרשרת זהב עם צלב, שקיבל במתנה מבנו ליום הולדתו ה- 60, ושוויה כ- 2,500 ש"ח.