הכרעת דין בתיק ת"פ 171/08 - פסקדין

האישום

1.       הנאשם הואשם בעבירת הצתה ובעבירת היזק במזיד לרכוש - לפי סעיפים 448(א) רישא ו-452 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

בכתב-האישום נטען, כי במחצית חודש אפריל 2008 נתגלע סכסוך בין הנאשם לבין בני משפחתו; וכי במהלך ויכוח עם אביו, ניפץ הנאשם, עת היה בגילופין, מספר חלונות בבית המשפחה, הנמצא בשכונת שועפט בצפון ירושלים (להלן - הבית). עוד נטען בכתב-האישום, כי ביום 19.4.08, בסמוך לשעה 20:30, בשל ויכוח נוסף שפרץ בינו לבין בני משפחתו, הצית הנאשם את הבית באמצעות נוזל דליק ששפך במספר מוקדים בחדרים השונים, וכי כתוצאה ממעשיו נשרף הבית כליל.

2.       בתשובתו לאישום, הודה הנאשם בגרימת הנזק לחלונות הבית באירוע הראשון, וטען כי עשה זאת עת היה בגילופין. הנאשם הכחיש, כי היה מעורב בשריפת הבית, אם כי לא חלק על עצם השריפה.

מבט-על על הראיות ותמצית יריעת המחלוקת

3.       המאשימה מבקשת לבסס את ההרשעה בעבירת ההצתה, על בסיס מארג של ראיות נסיבתיות, שעיקרן מתמקד בהתנהגותו ובהתבטאויותיו של הנאשם בתכוף לפני השריפה ובסמוך לאחריה.

מטעם המאשימה העידו שוטרים שאספו ממצאים בזירת השריפה, ואשר גבו הודעות מהנאשם ומעדים נוספים; חוקר שריפות ממכבי-אש; מומחה מיחידת ההצתות במעבדה לזיהוי פלילי של משטרת ישראל; אביו של הנאשם, דודו וסבו, אשר העידו על מעשיו של הנאשם והתבטאויותיו בסמוך לאירועים; הבעלים של חנות מכולת הסמוכה לביתו של הנאשם, שהתייחס לשיחת טלפון שקיים הנאשם, בנוכחותו, בסמוך לאחר השריפה; ועובד בתחנת דלק הממוקמת בקרבת הבית. מטעם הנאשם העידו הוא עצמו, וכן אחיו בן השבע-עשרה.

4.       הסנגוריה סבורה, כי אין בתשתית הראייתית כדי להוכיח את האשמה המיוחסת לנאשם בנטל המוטל על המאשימה במשפט פלילי, קרי - מעבר לספק סביר. היא גורסת, כי לא הוכח שהשריפה פרצה כתוצאה מהצתה; ולחלופין - אף אם מדובר בהצתה - כי לא הוכח שלנאשם היה קשר לכך. עוד גורסת היא, כי לא נשללה אפשרות לפיה ההצתה בוצעה על-ידי אחרים, בין אם מדובר בילדים שנכנסו לבית דרך החלונות המנופצים, ובין אם עסקינן במי מיריביו של הנאשם או מאן-דהוא שפעל מטעמם.

ראיות המאשימה

הממצאים בזירת העבירה

5.       אירוע השריפה לא היה שנוי במחלוקת; ועל כן, הוגשו כראיות בהסכמה דו"ח הפעולה של החוקר, רס"ר מחמוד דואימה, שהגיע לבית בתכוף לאחר האירוע, (ת/4); וכן דו"ח זיכרון דברים ודו"ח תפיסה וסימון של החוקר, רס"ר גלעד נדר, מיום 20.04.08 (ת/1 ו - ת/2), לרבות תצלומים מהזירה מאותו מועד (ת/3).

          החוקר רס"ר מחמוד דואימה ציין בדו"ח שרשם (ת/4), כי אביו של הנאשם אמר לו בתכוף לאחר כיבוי השריפה, כי הוא חושד בבנו כמי שביצע את ההצתה, כי הנאשם נעצר בזירה כשעל גופו ועל ידיו נראו שריטות וחתכים, וכי עובר למעצר היה הלה "עצבני וצעק שאף אחד לא יתקרב אליו".

          מהדו"חות שרשם החוקר רס"ר גלעד נדר (ת/1 ו-ת/2) עולה, כי למחרת היום נתפסו על-ידו בזירה מספר מוצגים, וביניהם: בקבוק של מים מינרלים שהכיל חומר החשוד כדלק שנמצא בשביל כורכר - ליד הבית, וכן שרידים של חומרים שונים שנשרפו, אשר נמצאו בתוך הדירה.

          המוצגים האמורים שנתפסו בזירה, ובנוסף גם בגדיו של הנאשם - שנתפסו בתחנת המשטרה לאחר תום חקירתו (ת/20) - נשלחו לבדיקה ביחידה לחקירת הצתות של המחלקה לזיהוי פלילי במטה הארצי של משטרת ישראל. הם הגיעו למעבדה ביום 28.04.08, קרי - כעשרה ימים לאחר האירוע.

עדות חוקר השריפות

6.       באשר לנסיבות השריפה, השמיעה המאשימה את עדותו של מר פראח מוחמד, המשמש כחוקר שריפות ביחידת שירותי הכבאות וההצלה של עיריית ירושלים. העד, שהוזעק לזירה בתכוף לאחר השריפה, הנציח את ממצאיו והעלה את מסקנותיו בדו"חות שערך - ת/9 ו-ת/10. בפרק הממצאים של הדו"חות ציין חוקר השריפות, כי השריפה התרחשה בשלושת חדרי השינה של הדירה, כי בכל חדר נמצא מוקד שריפה נפרד ללא קשר בין המוקדים, כי השריפה לא נגרמה כתוצאה מקצר חשמלי, כי הדירה נמצאה פתוחה כאשר חלונותיה מנופצים ללא קשר לשריפה, וכי לדברי בעל הדירה קיים סכסוך בינו לבין בנו וייתכן שהבן גרם לשריפה. בפרק המסקנות העריך חוקר השריפות, לאור הממצאים הנ"ל ולנוכח דברי אביו של הנאשם, כי קיימת סבירות גבוהה שגורם אנושי גרם לשריפה, באמצעות הצתה בזדון.

          בעדותו בבית-המשפט אימץ חוקר השריפות את ממצאי חוות-דעתו בכתב. בחקירתו הנגדית הבהיר והדגיש, כי מוקד השריפה בכל חדר היה על המיטה, ללא קשר בין המוקדים, דהיינו - כי השריפה בבית התפשטה משלושה מוקדים ולא ממוקד אחד.

חוות דעתו של מומחה המעבדה לזיהוי פלילי

7.       לבית-המשפט הוגשה חוות-דעתו של ד"ר דן מילר, מהיחידה לחקירת הצתות במעבדה לזיהוי פלילי של המטה הארצי של משטרת ישראל. ד"ר מילר קיבל לבדיקה ביום 24.8.08 מוצגים שנתפסו בזירה ביום 20.4.08, למחרת האירוע, וביניהם: חומרים שרופים, ספוג שרוף ובקבוק מים מינרלים מתוצרת "נביעות"; וכן את בגדיו של הנאשם שנתפסו עם תום חקירתו ביום המקרה. על-פי חוות-דעתו (ת/14), לא זוהו שרידי "חומר דלק" בכל הפריטים שנבדקו על-ידו. בחוות-דעת משלימה ציין העד, כי אי-מציאת חומר דלק בבדיקת מוצג במעבדה, לא מצביעה בהכרח על כך שלא היה חומר דלק במוצג בזמן השריפה או בסמוך לה (ת/15). הוא הבהיר, כי ייתכן שהיה חומר דלק במוצגים, וחומר זה התכלה או התנדף עד לשלב שבו נאסף בזירה והוכנס לתוך שקית אטומה. בהקשר זה הדגיש, כי רוב חומרי הדלק הנם מטבעם חומרים נדיפים, ועל כן יש חשיבות רבה למשך הזמן שחלף ולתנאי הסביבה עד לאריזת המוצגים לתוך שקיות אטומות. העד הבהיר את הדברים אף בעדותו בבית-המשפט, וציין כי ייתכן שהיה במוצגים חומר דליק אשר התנדף, ובפרט כאשר השריפה אירעה ביום 19.4.08 בערב, ומרבית המוצגים נלקחו לבדיקה למחרת בבוקר והגיעו למעבדה רק ביום 28.4.08. בהקשר האחרון הבהיר, כי אם ההצתה נעשתה באמצעות בנזין, מדובר בחומר שמתנדף במהירות רבה.