הכרעת דין בתיק ת"פ 1595-09 - פסקדין

1.    בראשית הכרעת הדין אציין כי החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

כתב האישום

2.    הנאשם הואשם בעבירה של העסקת עובד תושב איזור שלא כדין, לפי סעיף 12 (ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל").

לפי עובדות כתב האישום, בתאריך 1.6.09, סמוך לשעה 18:10, העסיק הנאשם את נאדי עדואן (להלן: "נאדי") ווצפי אבו פארה (להלן: "וצפי"), שהינם תושבי הרשות הפלסטינאית, אשר לא נשאו אותה עת היתר כדין להיכנס לישראל או לשהות בה.

טענות המאשימה

2.    ב"כ המאשימה טענה כי יש להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו, בהסתמך על תעודת עובד ציבור (ת/5) לפיה במועד הרלבנטי לנאדי ולוצפי (להלן ביחד: " העובדים") לא היה היתר כדין להיכנס או לשהות בישראל, ובשימוע שנערך להם הם הודו כי לא היו להם אישורים וכי הם נכנסו לישראל כדי לעבוד (ת/6).

כמו כן, השוטר חגאי דורון (להלן: " השוטר"), ראה אותם עובדים אצל הנאשם, והעיד כי הם נראו לו כתושבי השטחים, לפי מראם, לבושם והדיבור שלהם.

ב"כ המאשימה הוסיפה וטענה עוד כי טענת הנאשם שלא חשד שהעובדים אינם תושבי ישראל, אינה טענה סבירה, והעובדה ששאל אותם מהיכן הם, מעידה על כך שחשד בכך, ולכל הפחות, עצם את עיניו מפני אפשרות זו, ונמנע מלערוך בדיקה מעמיקה.

לאור האמור, ב"כ המאשימה טענה כי הנאשם לא הצליח להרים את נטל הראיה לכך שלא הייתה לו מודעות, ועל כן, יש להרשיעו בעבירה המיוחסת לו.

גרסת ההגנה

3.    ההגנה לא חלקה על היסוד העובדתי של העבירה המיוחסת לנאשם, כלומר, כי הנאשם העסיק את העובדים, וכן כי העובדים הם תושבי הרשות הפלשתינאית, שאינם רשאים לעבוד בישראל.

       טענת ההגנה בתמצית היא כי לא הוכח שהתקיים היסוד הנפשי של "מודעות", הנדרש בהוראת החיקוק המיוחסת לנאשם בכתב האישום, מאחר שהנאשם לא חשד שמדובר בתושבים זרים, אלא סבר שהם אזרחים ערבים ישראלים, וזאת על סמך דבריהם.

דיון והכרעה

המצב המשפטי

4.    סעיף 12 (ד) (1) לחוק הכניסה לישראל קובע כי אם הוכחה מודעותו של הנאשם לכך שמדובר בתושב זר, עובר אליו נטל ההוכחה להראות, שההעסקה נעשתה בנסיבות השוללות את פליליות המעשה, כיוון שבדק את מסמכיו של התושב הזר או שהוכיח כי בנסיבות המקרה לא חשד שהתושב הזר נכנס לישראל שלא כדין.

       בפסיקה הודגש כי בשלב הראשון נדרש להוכיח את מודעות הנאשם לכך שהעובד הוא תושב זר. מודעות זו תתקיים גם במקרה בו הוכח שהנאשם חשד בכך, אך נמנע מלברר זאת, דהיינו, "עצם את עיניו" מפני אפשרות זו -

"רק אם הוכיחה המאשימה את המודעות (או החשד), על הנאשם להראות כי התקיימו נסיבות שהצדיקו העדר חשד מצידו על כך שהתושב הזר נכנס לישראל שלא כדין".

ע"פ 4275/09 (מח-ים) מדינת ישראל נגד זיאד פאחורי (פיסקה 4 לפסק הדין) (2009) (פורסם במאגרים המשפטיים).

מן הכלל אל הפרט