ת"פ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
15392-02-11
05/02/2012
|
בפני השופט:
מוקי לנדמן
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
דזמיל אלייב (עציר)
|
| הכרעת דין |
1. כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של תקיפה, נהיגה פוחזת של רכב, חבלה חמורה תוך נשיאת נשק קר, תקיפה חבלנית ואיומים הכל בשל אירוע מליל ה-4.2.2011, בחוף תל ברוך כלפי הגברת מייגן בשארי (להלן:
"המתלוננת". המדובר בטרנסג'נדר שאתייחס אליה בלשון נקבה כפי שהיא רואה את עצמה).
2. עובדות כתב האישום מבוססות בעיקרן על גרסת המתלוננת, המשמשת כיצאנית בחוף תל ברוך. לגרסתה, היא נכנסה לרכבו של הנאשם לשם מתן שירותי מין עפ"י רצונו תמורת סך של 100 ש"ח ששילם לה. המתלוננת ביקשה לעזוב את הרכב לפני השלמת האקט המיני מאחר וסברה שהנאשם במזיד גורם לקריעת אמצעי המניעה, לפיכך זה תקף אותה ברכב והיא הצליחה להימלט (להלן: "
האירוע ברכב");
בהמשך נכנסה המתלוננת לרכבו של אזרח אחר שזהותו אינה ידועה, הנאשם דלק ברכבו אחר הרכב האחר ופגע בו במכוון. המתלוננת יצאה מהרכב האחר שעזב את המקום, ונמלטה לעבר השיחים (להלן:
"שלב המרדף הרכוב");
3. הנאשם יצא מרכבו, רדף אחרי המתלוננת לשיחים, ושם חבל בה קשות בדחיפות, בעיטות ובהשלכת אבן לעבר פניה. כתוצאה מהאלימות נפגעה המתלוננת קשות. שלב זה הסתיים לאחר שיצאניות נוספות התערבו והמתלוננת ריססה את הנאשם בגז מדמיע (להלן: "
שלב השיחים").
עוד נטען בכתב האישום כי במהלך האירועים הנאשם איים על המתלוננת שאם לא תשיב את כספו יבולע לה.
4. גרסת הנאשם שונה בתכלית. לטענתו נקלע באקראי לאזור בשעת לילה, עת חיפש את דרכו לפתח תקווה. המתלוננת התנדבה להראות לו את הדרך ונכנסה לרכבו. במהלך השהייה ברכבו גנבה את ארנקו ונמלטה. לכן התרחש אירוע המרדף הרכוב בו הוא מודה, לכן גם דלק אחריה לעבר השיחים, אולם לא הלם בה באמצעות אבן אלא התגונן כאשר היא ריססה אותו בגז מדמיע והוא סבר כי המדובר בנשק שאחזה בידה (ראו עמוד 99 לפרוטוקול).
5. בנוסף למתלוננת העידו שניים נוספים העובדים בזנות, כאשר אחד מהם בשלבי שינוי מין (להלן: "עמנואלה", ולכן גם אליה אתייחס בלשון נקבה כפי שהיא רואה את עצמה) והשני גבר (להלן: "
עלי").
6. הן המתלוננת והן השניים הנוספים מצויים בשולי החברה, אינם ששים לשתף פעולה עם הרשויות, האינטרסים שלהם רבים ושונים והטינה בין המתלוננת לשניים האחרים ולהפך עלתה באופן ברור מעדותם של כל השלושה. עוד ברור כי גרסתו של הנאשם לגבי נסיבות שהייתו במקום וכניסתה של המתלוננת לרכבו אינה אמינה בעליל.
7. בסיכומו של דבר, שוכנעתי כי גרסתה של המתלוננת היא גרסת אמת וזאת על בסיס התרשמותי מהעדים ומהנאשם, לאור החבלות שנגרמו בפועל למתלוננת, ועל פי היגיון הדברים.
אבחן את האירועים כסדרם.
א.
האירוע ברכב
8. אני מעדיף באופן חד משמעי את גרסתה של המתלוננת על פיה נכנסה לרכבו של הנאשם בכדי להעניק לו שירותי מין ולא, כגרסתו, בכדי להראות לו את הדרך לפ"ת. גרסת הנאשם בלתי אמינה בעליל ובלתי סביר שבשעת לילה מאוחרת הגיע הנאשם לאחר יום עבודה לחוף הים בתל ברוך והתעניין כיצד מגיעים לפ"ת ולשם כך הכניס לרכבו, במקרה, בחורה שעובדת בזנות (ראו עדותו של הנאשם בעמוד 99 לפרוטוקול שורות 1-21).
9. אין מחלוקת שבסיומו של שלב זה נמלטה המתלוננת מרכבו של הנאשם לרכב אחר על רקע מחלוקת כספית. לטענת המתלוננת הוא ביקש את כספו בחזרה והיא סירבה בעוד שלטענתו היא גנבה את ארנקו.
10. אין בפני כל ראיה שהארנק היה בשלב כלשהו מחוץ לרכב או בידי המתלוננת, כמו כן עמנואלה העידה שבשלב האלימות סלע המחלוקת בין הצדדים היה החזר 100 ש"ח שקיבלה המתלוננת כאתנן, דבר שיש בו כדי לחזק את דברי המתלוננת:
"הוא התחנן אליה, 'תביאי לי את הכסף', ואחרי זה אנחנו אומרים לה 'תחזירי לו את הכסף', כאילו בשביל 100 שקל שווה לך לחטוף בעיטה או סטירה?" (עמודים 71-72 לפרוטוקול).
11. אני מקבל את גרסתה של המתלוננת גם לגבי האלימות בשלב זה, וזאת הן מאחר שהתנהגותו האלימה של הנאשם בשלבים הבאים מלמדת שהוא מוכן לנהוג בכל דרך כדי לקבל כספו והן משום שהמתלוננת, שהעידה כי הנאשם הכה אותה עת ניסתה לצאת מהרכב, לא הסתירה שגם היא דחפה ובעטה בו (עמוד 28 שורה 9 לפרוטוקול).
ב.
המרדף הרכוב
12. לגבי שלב זה אין מחלוקת מהותית בין הצדדים, הנאשם מודה שדלק עם רכבו אחר הרכב האחר אליו נכנסה המתלוננת, הגם שהכחיש שפגע ברכב האחר. מאחר והעבירה היחידה המיוחסת לו היא נהיגה פוחזת של רכב, וכאשר אופן הנהיגה מתחזק גם מעדותה של עמנואלה שטענה כי הנאשם פגע עם רכבו ברכב האחר, אני מרשיעו בעבירה של נהיגה פוחזת ברכב.
ג.
אירוע השיחים