הכרעת דין בתיק ת"פ 15084-05-13 - פסקדין

1.                   הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון בעבירה של ניסיון לשימוש ברעל מסוכן (דבר מזיק), לפי סעיף 336 רישא, ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בהתאם לכך, נקבע כי הנאשם ביצע את העבירה האמורה.

2.                   הצדדים נחלקו ביניהם בשאלת ההרשעה או אי-ההרשעה.

3.                   על-פי המתואר בעובדות כתב האישום, בתאריך 29.4.13 אחה"צ, בסניף מסעדת "ארומה" בתחנת הדלק הסמוכה לכביש 4 בגבעת שמואל, עבד הנאשם כטבח. המתלוננת עבדה אף היא בסניף. המתלוננת ביקשה מהנאשם שיכין לה סלט במטבח, ומשהתמהמה הנאשם בהכנתו, האיצה בו המתלוננת לעשות כן. נוכח כך הכין הנאשם למתלוננת סלט, והתיז לתוכו חומר ניקוי מסוג שאינו ידוע במדויק למאשימה, ארז אותו והגישו למתלוננת.

• המתלוננת לקחה את הסלט לביתה והחלה לאכול אותו, עד אשר התקשר אליה עובד אחר בסניף ומסר לה כי הנאשם אמר לו על מעשיו. עקב כך, המתלוננת גרמה לעצמה להקיא פעמיים ושטפה את פיה.
• תסקיר שירות המבחן

4.                   על-פי תסקיר שירות המבחן מיום 12.3.14, הנאשם יליד 1993, רווק. הנאשם בעל דימוי עצמי פגוע וסובל מסף תסכול נמוך. ניכרים באישיותו קווים ילדותיים המתבטאים, בין היתר, בביטחון עצמי נמוך, קושי בדחיית סיפוקים ואי יכולת לקחת בחשבון את התוצאות האפשריות למעשיו, במיוחד במצבים הנתפסים כמלחיצים. יחד עם זאת, לנאשם שאיפות לחיים נורמטיביים, משקיע בפרנסתו ובעל רצון להצליח במישורי חייו השונים, לצד מחויבותו לבני משפחתו. הנאשם נעדר עבר פלילי.

5.                   משפחתו של הנאשם מונה זוג הורים וארבעה ילדים. הנאשם תיאר יחסים תקינים עם בני משפחתו, וניהול אורח חיים נורמטיבי. הנאשם סיים 12 שנות לימוד, עבר להתגורר במרכז הארץ והתכוון להתחיל את לימודיו האקדמאיים. שירות המבחן התרשם כי הנאשם הביע צער וחרטה עמוקה על מעשיו, ולקח אחריות מלאה לביצוע העבירות. הנאשם חש חוסר אונים אל מול המתלוננת, ולכן ביצע את העבירה. הנאשם הביע חשש מהרשעה שעשויה לפגום בעתידו. המלצת שירות המבחן הינה אי הרשעת הנאשם בדין, הטלת צו שרות לתועלת הציבור כעונש מוחשי, פיצוי למתלוננת והתחייבות.   

טיעוני הצדדים

6.                   לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד נסראללה, הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר דיוני. בעבירה המיוחסת לנאשם יש משום פגיעה ישירה בגופה של המתלוננת. באורח נס המקרה הסתיים ללא נזקים חמורים יותר למתלוננת. חומרת העבירה אף מתעצמת לאור תפקידו של הנאשם בעבודה. הנאשם היה טבח, וניתן בו אמון שלא יגיש אוכל פגום ללקוחות. בעת ביצוע העבירה הנאשם הפר אמון זה, וזאת מתוך כוונה לפגוע במתלוננת או להרגיזה. המאשימה עתרה להרשעת הנאשם. 

7.                   לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד ראיד שנאן, אין וודאות לגבי סוג החומר שהותז אל תוך הסלט. מדובר בחומר אשר משאיר טעם לוואי בלבד. כמו כן, הנאשם סיפר לחברו את אשר ארע, במטרה שיספר למתלוננת. בכך, הוא מנע את השלמת העבירה וחתר לתיקון העוול. מתחם העונש ההולם הינו החל מאי הרשעת הנאשם, ועד לעונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. מעשי הנאשם מצויים ברף התחתון של העבירה, ולכן יש להעדיף את אי הרשעתו בפלילים, כהמלצת שירות המבחן. לנאשם טרם מלאו 21 שנים וזוהי העבירה הראשונה שלו. הרשעה עלולה לפגוע בעתיד הנאשם, שהתחנך ללמוד ושואף להשתלב במערכת החינוך עם תום לימודיו. ב"כ הנאשם עתר לקבל את המלצת שירות המבחן, ולהימנע מהרשעת הנאשם בדין.

8.                   הנאשם הביע חרטה על מעשיו, וביקש כי לא יורשע הואיל והוא מעוניין להתקבל למערכת החינוך.

דיון והכרעה

9.                   לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, סבורני כי מן הראוי להרשיע את הנאשם בדין.

10.               הלכה היא כי הימנעות מהרשעה תהא במצבים חריגים ויוצאי דופן, כאשר עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת פגיעתה של ההרשעה הפלילית בנאשם, לבין התועלת של ההרשעה לאינטרס הציבורי. כך למשל, נקבע על-ידי כב' השופטת א' פרוקצ'יה בע"פ 9893/06 לאופר נ' מדינת ישראל (31.12.07):

• "החלופה העונשית של הימנעות מהרשעה, תוך הטלת צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, מהווה, ביסודה, חריג לכלל הרחב הנטוע בתורת הענישה לפיו, מקום שהוכחה אשמתו של אדם, יש להרשיעו בדין. הרשעתו של מי שעבר עבירה פלילית, היא פועל יוצא מהפרת הנורמה הפלילית, והיא מהווה חוליה טבעית הנגזרת מהוכחת האשמה הפלילית. הרשעת נאשם בעקבות הוכחת אשמתו מממשת את תכלית ההליך הפלילי, ומשלימה את שלביו השונים; היא מגשימה את ערך השוויון בין נאשמים בהליך הפלילי, ומונעת הפלייה בדרך החלתו...
• במצבים חריגים מיוחדים ויוצאי דופן, כאשר עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת פגיעתה של ההרשעה הפלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי-חברתי הכללי, נתון בידי בית המשפט הכוח להחליט כי חרף אשמתו של הנאשם, הוא לא יורשע בדין".

11.               בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997) נקבע כי הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים מרכזיים: ראשית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים, ושנית על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם (ר' גם עפ"ג (מח' מרכז-לוד) 44065-04-12 מדינת ישראל נ' דאנו (15.7.12)).

12.               במקרה דנן, סבורני כי לא התמלאו המבחנים האמורים. ראשית, מדובר במעשה שלא ניתן להקל ראש בחומרתו. סעיף 336 רישא לחוק העונשין קובע כדלקמן:

• "הגורם שלא כדין שיפעילו על אדם או שאדם יקח רעל או דבר מזיק אחר, כוונה לפגוע בו או בזולתו או להרגיזם, דינו -  מאסר שלוש שנים"