הכרעת דין בתיק ת"פ 14719-09-09 - פסקדין

פתח דבר

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של מכירת משקה משכר לקטין, לפי סעיף 193 (1א) לחוק העונשין התשל"ז-1977.

2. בכתב האישום נטען כי בין המועדים 27.2.09 בשעה 23:00 לבין ה- 28.2.09 בשעה 02:15 או בסמוך לכך בקיוסק "טוסט נקניק" (להלן: "הקיוסק") מכר הנאשם בקבוק בירה לקטין י.צ. (להלן: "הקטין") שהיה באותה העת בן 15 שנים ומחצה.

3. הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום ונדרשת הכרעה האם עלה בידי המאשימה להוכיח זאת ברמה הדרושה בפלילים.

דיון

4. עד התביעה העיקרי עליו מבססת המאשימה את הוכחת כתב האישום הינו הקטין, יליד 26.5.93 אשר העיד בבית המשפט כי בעת הרלוונטית רכש בקיוסק, בקבוק בירה.

5. הקטין זכה לאמוני, משלא נמצא כל מניע לפקפק בעדותו ולא כל שכן בעת שעלה ממנה כי לא שררה כל היכרות קודמת בינו לבין הנאשם ואף לא זיהה את הנאשם כמי שמכר לו את בקבוק הבירה.

6.       במהלך חקירתו הנגדית עימת ב"כ הנאשם את הקטין עם דברי הנאשם בהודעתו במשטרה - ת/1 ( להלן: "ההודעה"). לרבות ככל הנוגע למחירם של בקבוקי הבירה בקיוסק וכן שעות הפעילות.

בסיכומיו, התבסס ב"כ הנאשם, על האמור בהודעה , המהווה לטענתו את גרסת הנאשם וציין כי יש בסתירות שנתגלו בינה לבין גרסת הקטין כדי להעיב על כלל מהימנותו של הקטין ולעורר ספק בכלל ראיות התביעה ואשמת הנאשם במיוחס לו בכתב האישום.

7.       דא עקא כי  הנאשם בחר שלא להעיד כעד הגנה, גרסתו לא נשמעה בבית המשפט ואין באמור בהודעה כדי להוות משקל נגד לגרסת הקטין בבית המשפט. שכן הלכה היא כי עובדות בהן הודה הנאשם בהודעותיו במשטרה יכולות לשמש בידי התביעה כראיות כנגדו ואולם הסברים שנתן הנאשם באותן ההודעות אינם בבחינת גרסת הנאשם אלא אם כן יעלה הנאשם על דוכן העדים וייחקר לגביהם (ראה ע"פ 405/80 מ"י נ' שדמי פ"ד ל"ה (2) 757, 762 וע"פ (ת"א) 70643/01 מ"י נ' קהלני).

8.       משכך לא נסתרה גרסת הקטין כי רכש את בקבוק הבירה תמורת סך של 9 או 10 ש"ח, מה גם שאין המדובר בעניין מהותי להכרעה הנדרשת בתיק זה.

9.       הקטין עומת בחקירתו הנגדית עם האמור בהודעה כי שעות הפעילות של הקיוסק מסתיימות כבר בשעה  21:30  ועל כן גרסתו כי רכש את בקבוק הבירה לאחר שעה זו מוטלת בספק. 

ואולם הקטין אישר שהגיע אל הקיוסק, לאחר שעת הסגירה ותיאר כי הויטרינה היתה סגורה. עם זאת  טען כי נקש עליה , ביקש לרכוש בקבוק בירה ונענה.

תמיכה לגרסתו זו נמצאה בהודעה . מההודעה עלה כי אכן לאחר שעת הסגירה מורד התריס כמעט עד קצהו ומבוצעות במקום עבודות ניקיון ואולם הנאשם לא שלל את האפשרות כי גם באותה העת, יימכר בקבוק בירה בקיוסק (עמ' 2).

10.  במהלך עדותו ציין הקטין כי התבקש להצביע על הקיוסק שם רכש את בקבוק הבירה ועשה כן. אמנם לא נמצאה כל תמיכה לכך בחומר הראיות ואולם לא היה בכך כדי לחתור תחת כלל מהימנות הקטין בה בעת שבכל מקרה אף לשיטתו, לא התבקש לזהות את מוכר הקיוסק אשר מכר לו את בקבוק הבירה ולא זיהה את הנאשם.

11.  היות הנאשם זה אשר מכר לקטין את בקבוק הבירה נלמד מאישורו של הנאשם בהודעה כי הקיוסק מנוהל על ידו והוא אשר עבד במקום בעת הרלוונטית (ת/1 עמ' 1 ש' 3 וכן  עמ' 2 ש' 11).

12.  כאמור לעיל בחר הנאשם שלא להעיד כעד הגנה והיה גם בכך ומכוח סעיף 162 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) כדי להוות חיזוק למשקל ראיות התביעה. ולא כל שכן בעת שנטען על ידי בא כוחו בסיכומיו, כי הנאשם לא העיד, מחמת מתח וקושי להתבטא בשפה העברית.

ובהקשר זה יפים דברי בית המשפט בע"פ 7637/05 שלמה יוסף נ' מדינת ישראל: " כאמור, המערערים שתקו בבית המשפט. ככלל, מסופקני אם יש בנמצא שופטים שאינם מייחסים משקל חיזוקי משמעותי לשתיקה. הדברים נעוצים בשכל הישר; אדם הנאבק על חפותו, ייכבד וימסור את גרסתו."

סוף דבר