1. כתב האישום מייחס לנאשם, יליד 89', עבירות של חבלה בכוונה מחמירה - עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); החזקת סכין שלא כדין -לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, ושיבוש מהלכי משפט - לפי סעיף 244 לחוק העונשין.
עובדות כתב האישום בתמצית
2. ביום 1/5/11 סמוך לשעה 21:00, בצומת שייח דנון, פנה ראמי יחיא, יליד 79' (להלן: המתלונן), אל הנאשם וביקש ממנו כי יחזיר לו סכום כסף שהלווה לו בעבר.
הנאשם התרעם על כך, ביקש מהמתלונן להתלוות אליו והשניים הלכו לשער הכניסה ליישוב נתיב השיירה, שם שלף הנאשם מכיס מכנסיו כלי בעל להב שסוגל לדקור ולחתוך וחתך מספר פעמים את המתלונן בכוח בפניו, בסמוך לעין ימין ובמצח וגרם למתלונן לחתכים באורך של מספר סנטימטרים בזווית עין ימין ומעל גבת ימין, כאבים בעין ימין וחתך עמוק באורך ארבעה סנטימטרים במצח.
בתגובה, המתלונן תפס צינור פלסטיק והיכה את הנאשם בראשו והנאשם נמלט מהמקום. בהמשך למתואר, הסתתר הנאשם מפני המשטרה בבית דודו בנהריה והעלים את הסכין עימה דקר.
המתלונן התקשר לאחיו, אשר לקח אותו לבית החולים גליל מערבי-נהריה לצורך קבלת טיפול רפואי.
3.
תשובת הנאשם
הנאשם כפר במיוחס לו, וטען כי המתלונן פנה אליו בצעקות שגבלו באיומים ומשך אותו אל זירת האירוע.
גרסתו של הנאשם כפי שבאה לידי ביטוי בהודעתו ת/2 מיום 3/5/11 הינה כי בעקבות ויכוח בינו לבין המתלונן על חוב שהנאשם חייב לו ועל גובהו, שהתקיים לפני אחרים, ביקש הנאשם מהמתלונן, אשר הרים את קולו, שלא יבייש אותו, והציע לו ששניהם ילכו לדבר במקום אחר. השניים הלכו למושב נתיב השיירה, שם אחז בו המתלונן ותקף אותו באגרוף, הוא ניסה להתנתק מהמתלונן, דחף אותו, שניהם נפלו ונחבלו. לאחר מכן, רדף אחריו המתלונן עם צינור מפלסטיק וחבל בידו.
4.
גדר המחלוקת
אין חולק כי המתלונן והנאשם התווכחו ביניהם על סכום כסף שהנאשם היה חייב למתלונן, וכי הלכו למקום בו לא היו אנשים על מנת לדבר ביניהם. השאלה היא מה קרה במפגש ביניהם, לו לא היו עדים נוספים.
5. מהראיות שהובאו בפני בית המשפט עולה כי השניים הגיעו לחדר מיון בבית החולים הגליל המערבי-נהריה (להלן: בית החולים).
המתלונן התקבל בבית החולים ביום 1/5/11 בשעה 22:36. בתעודת חדר המיון ת/17 נכתב: "
לדבריו היום היה מעורב בקטטה ונחבל מסכין בגבה של עין ימין ומאז דימום, חתך וכאבים בעין ימין". לאחר בדיקה, צוין כי למתלונן חתך בזוית עין ימין, וכי בוצעה תפירה של החתכים. הרופא ציין "
לציין מספר חתכים עם חוסר עור שטחיים". רופאים נוספים שבדקו אותו ציינו כי נמצא
"חתך עמוק" במצחו, אשר נתפר עם הרדמה מקומית.
הנאשם הגיע לבית החולים ביום 2/5/11 בשעה 03:40. בתעודת חדר המיון ת/18, נכתב "
לדבריו הותקף בראש מתלונן על בחילה כאב ראש". בבדיקה צוין כי נמצאו סימני חבלה ושפשוף בקרקפת, לא נמצא "
ממצא טראומטי בעור או בגולגולת", והומלץ על טיפול נגד כאבים ושטיפת השריטות בקרקפת עם מים וסבון.
מספר שעות לאחר מכן, ביקר הנאשם שוב בבית החולים. בתעודת חדר המיון מיום 2/5/11 בשעה 11:03 נכתב "
לדבריו אתמול נפל ונחבל ביד שמאל ובראשו. נבדק במיון, חזר עקב כאבים באמה שמאל". לאחר שהוסבר לו על המשך הטיפול שכלל משככי כאבים, קירור מקומי, מנוחה וביקורת, שוחרר.
השתלשלות העניינים לאחר הקטטה
6. המתלונן כלל לא התכוון להיעזר בשירותיה של המשטרה לצורך פתרון הסכסוך עם הנאשם, והמשטרה פתחה בחקירה בעקבות מידע שנמסר לה. מת/12, אשר נערך על ידי הבלש שלומי לגריסי (להלן: שלומי) ביחד עם בלשים אחרים, עולה כי ביום 1/5/11, בשעה 22:45, בעקבות מידע על קטטה, ועל כך כי הנאשם שהיה מעורב בה מסתתר ברחוב יהודה המכבי בנהריה (להלן: הדירה), הגיעו הבלשים לדירה. בעל הדירה קאסם יחיה (להלן: קאסם) פתח את הדלת ולבקשת הבלשים קרא לנאשם. הבלשים ראו על פניו ועל ידיו מספר חתכים. מששאלו אותו מה קרה, השיב כי נפל. הבלשים הסבירו לו כי הוא דרוש לחקירה, והנאשם הסכים להתלוות אליהם. הבלשים אזקו אותו והודיעו לו כי הוא עצור. בעת שנעצר, ביקש לדבר תחילה עם עורך דינו וסרב לחתום על פקודת המעצר. שלומי העיד כי להבנתו, לאחר שהנאשם נלקח לתחנה, לקחו אותו גם לבית החולים. (ראו עדויותיהם של שלומי ושל הבלש סער כנפו גם עמ' 32-35 לפרוט').
קאסם, דודו של הנאשם, סיפר כי הנאשם הגיע אליו בשעות הערב, עם דם על פניו, ואמר לו "
נפלתי על הגדר". לפני שהספיק להכניסו למקלחת, דפקו הבלשים על הדלת והודיעו לו כי הנאשם דרוש בתחנה. קאסם לא שמע על הקטטה, הנאשם הגיע אליו ללא כל כלי נשק, והוא לא נדרש להגיע לתחנה כלל. (עמ' 35-37 לפרוט').
7.
גרסת הנאשם במשטרה