הכרעת דין בתיק ת"פ 1310-04-11 - פסקדין

הרקע וכתב האישום

1.       יצחק גלעדי [ המתלונן] הינו הבעלים של בנין דירות ברחוב פילון 6 בתל אביב [ הבנין], באמצעות חברה שבבעלותו. אביו של נאשם 1, חנניה סמיונוב, וגלעדי היו מכרים במשך שנים רבות, עד לפטירתו של חנניה באוגוסט 2008. במהלך שנת 2002 פנה חנניה אל גלעדי וביקש ממנו לאפשר לנאשם 1 להתגורר בשכירות בדירה בבנין וגלעדי הסכים לכך. בין השניים נערך הסכם בעל פה, לפיו יתגורר נאשם 1 בשכירות בדירה מספר 7 בבנין. במהלך השנים 2006 - 2007 חדל נאשם 1 לשלם את שכר הדירה כסדרו ולפיכך הגיש המתלונן תביעה כנגדו לפינוי הדירה ולתשלום שכר דירה. ואכן, ביום 29.1.08 ניתן פסק דין לפינויו של נאשם 1 מהדירה, לאחר שנאשם 1 לא הגיש כתב הגנה [ פסק דין הפינוי].

2.       ביום 27.11.08 הגיש נאשם 1 תובענה לבית המשפט המחוזי בתל אביב למתן פסק דין הצהרתי, במסגרתה ביקש שבית המשפט יצהיר שהוא הבעלים של הדירה בה הוא מתגורר (דירה מספר 7) ושל דירה מספר 9 בבנין [ התובענה במחוזי]. לתובענה צירף מסמכים עליהם ביקש להתבסס, לגביהם מואשמים הנאשמים כי הם מזויפים. מדובר בשני מסמכים, שנכתבו על ידי נאשם 2 בכתב ידו, ונחזים להיות הסכמי מכר בין נאשם 1 לבין המתלונן והחברה שהיא הבעלים של הבנין [ הסכמי המכר]. הסכמי המכר נושאים תאריך 20.8.05 ונכתב בהם כי גלעדי ונאשם 1 הגיעו להסכמה לפיה ימכור גלעדי את הדירות לנאשם 1 תמורת סך של 350,000 ש"ח לכל דירה. בשולי כל אחד מהסכמי המכר הוקצה מקום ל-4 חתימות: בשם "הקונה" חתם נאשם 1; בשם "המוכר" זייפו הנאשמים (כך טוענת המאשימה) את חתימת המתלונן; בשם "עד 1" חתם נאשם 2; בשם "עד 2" הופיעה חתימה הנחזית להיות חתימתו של חנניה. כמו כן, נאשם 1 צרף לתובענה שני מסמכים התומכים באמור בתובענה. אלה נחזים להיות תצהירים שלו ושל נאשם 2, אשר נחתמו כביכול בפני עו"ד אורי רגב, אלא שעל פי כתב האישום הנאשמים זייפו על גבי התצהירים את חתימתו של עו"ד רגב. המסמכים נושאים גם את חותמתו של עו"ד רגב, באופן הנחזה כאילו נחתמו התצהירים בפני עו"ד רגב והוא אימת את חתימת הנאשמים. בפועל, ועל כך אין מחלוקת, עו"ד רגב מעולם לא פגש בנאשמים ולא ערך עבורם את התצהירים. לפיכך, יכונו תצהירים אלה " התצהירים המזויפים". בתצהיר המזויף שנחתם על ידי נאשם 1, הצהיר זה כי הסכמי המכר נחתמו על ידו בתאריך הנקוב בהם מול המתלונן, וכן הצהיר שהמתלונן חתם עליהם בנוכחות נאשם 2 ובנוכחות חנניה. בתצהיר המזויף שנחתם על ידי נאשם 2, הצהיר זה כי הסכמי המכר נחתמו על ידו כעד בתאריך הנקוב בהם, בפני המתלונן ובמעמד נאשם 1 וחנניה, שחתמו גם הם. עוד הצהיר נאשם 2 הצהרה, אשר על פי כתב האישום היא שקרית, לפיה שולמו למתלונן בנוכחותו כספים במזומן עבור מכירת הדירות.

3.       טוענת המאשימה בכתב האישום כי בפועל, המתלונן מעולם לא הסכים למכור את הדירות לנאשם 1 או למי מטעמו, והנאשמים ידעו זאת; המתלונן לא חתם עם נאשם 1 על כל הסכם מכר ולא קיבל ממנו, או ממי מטעמו, כספים עבור מכירת הדירות, כביכול. מטרת הנאשמים בזיוף הסכמי המכר ובהגשת התובענה לבית המשפט המחוזי היתה לעכב את פינויו של נאשם 1 מהדירה, להכשיל את ביצוע פסק דין הפינוי ולקבל במרמה את החזקה והבעלות בדירות, השייכות לגלעדי.

4.       בד בבד עם הגשת התובענה במחוזי, הגיש נאשם 1 לבית המשפט בקשה לפטור מאגרה, אליה צרף מסמך הנחזה להיות תצהיר התומך בבקשה. גם על גבי תצהיר זה זויפו חתימתו של עו"ד רגב והחותמת שלו, באופן הנחזה להיות כאילו נאשם 1 חתם על התצהיר בפני עו"ד רגב, אשר אימת את חתימתו. בפועל - עו"ד רגב לא פגש כאמור בנאשם 1 ולא ערך את התצהיר.

5.       נאשם 1 הגיש לבית משפט השלום בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין הפינוי בה טען כי הגיש תובענה לפסק דין הצהרתי, אשר יכריז עליו כבעל הדירות. לבקשה זו צרף את הסכמי המכר המזויפים ומסמך נוסף הנחזה להיות אישור מטעם דורון בן עמי, אחיינו של גלעדי, לפיו שולמו כספים בגין עסקת מכר הדירות [ מסמך האישור]. את מסמך האישור זייף, על פי כתב האישום, נאשם 1 או מי מטעמו. עוד צירף נאשם 1 אל הבקשה לעיכוב הביצוע מסמך, הנחזה להיות תצהיר התומך בבקשה, אשר גם עליו זויפה חתימתו וחותמתו של עו"ד רגב. בשל הבקשות שהגיש נאשם 1 לבית המשפט והמסמכים שצורפו אליהן, עוכב ביצועו של פסק דין הפינוי.

6.       במסגרת הדיונים בתובענה במחוזי, לאחר שהתברר כי התצהירים המזויפים לא נחתמו בפני עו"ד אורי רגב, הורתה כבוד השופטת ענת ברון, אשר דנה בתובענה, על הגשת התצהירים התומכים בתובענה פעם נוספת, כשהם חתומים ומאומתים על ידי עו"ד. הנאשמים חתמו בחודש מאי 2009 על תצהירים חדשים, בפני עו"ד אחר, כאשר התצהירים החדשים זהים בתוכנם לתוכן התצהירים המזויפים. על פי כתב האישום, הנאשמים עשו כן ביודעם כי מדובר בתצהיר כוזב, המפרט עובדות לא נכונות [ התצהירים החדשים]. בחודש יוני 2009 חתם נאשם 1 על תצהיר משלים בו חזר על האמור בתצהיר המזויף, והוסיף פרטים נוספים, אשר גם הם - לטענת המאשימה - כוזבים [ התצהיר המשלים]. [התצהירים החדשים והתצהיר המשלים, ביחד - התצהירים הכוזבים].

7.       ביום 24.9.09 העיד נאשם 1 בבית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת הליך ההוכחות בתובענה. על פי כתב האישום, הוא העיד עדות שקר בכך שחזר בעדותו על העובדות הכוזבות שנכתבו בתצהיר המזויף, ובתצהירים הכוזבים.

ביום 17.12.09 העיד נאשם 2 בבית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת הליך ההוכחות בתובענה. על פי כתב האישום, נאשם 2 העיד עדות שקר בכך שחזר בעדותו על העובדות הכוזבות אותן כתב בתצהיר המזויף ובתצהיר החדש.

ביום 16.12.10 נתנה כבוד השופטת ברון פסק דין הדוחה את תביעתו של נאשם 1 למתן פסק דין הצהרתי.

8.       לאור כל האמור, נטען בכתב האישום כי נאשם 1 קשר קשר לביצוע פשע; העיד עדות כוזבת ביודעין בהליך שיפוטי; בדה ראיות והשתמש ביודעין בריאות בדויות בכוונה להטעות רשות שיפוטית; מסר תצהיר שקר ביודעין; עשה דבר בכוונה למנוע ולהכשיל הליך שיפוטי ולהביא לידי עיוות דין; זייף מסמכים בכוונה לקבל באמצעותם דבר בנסיבות מחמירות; עשה שמוש במסמכים מזויפים בכוונה לקבל באמצעותם דבר בנסיבות מחמירות; קיבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות (הכוונה לעיכוב ביצוע פסק הדין לפינוי); ניסה לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות (הכוונה לבעלות בדירות).

אשר לנאשם 2 נטען בכתב האישום כי הוא קשר קשר לביצוע פשע; העיד עדות כוזבת ביודעין בהליך שיפוטי; בדה ראיות; מסר תצהיר שקר ביודעין; עשה דבר בכוונה למנוע ולהכשיל הליך שיפוטי ולהביא לידי עיוות דין; זייף מסמכים בנסיבות מחמירות.

9.       הנסיבות המחמירות להן טוענת התביעה הן התחכום, התעוזה, השמוש לרעה בהליכי משפט, ניצול המערכת המשפטית והחומרה היתרה של העבירות, לצד העובדה שלצורך ביצוע מעשי המרמה כלפי גלעדי ניצלו הנאשמים את גילו המבוגר (כבן 90).

תשובות הנאשמים לכתב האישום

10.     נאשם 1 כפר בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. לדבריו, אביו, חנניה, אכן פנה לגלעדי וביקש ממנו לאפשר לו לגור בדירה 7 בבנין, אלא שבהמשך רכש את הדירה מהמתלונן, בהתאם להסכם מיום 20.8.05, ועל כן הפסיק לשלם שכר דירה. המתלונן ביקש מנאשם 1 שאיש לא ידע על כך שמכר לו את הדירות, עד שיסדיר ענינים מסוימים שדרשו הסדרה. נאשם 1 לא הבין את סיבת הבקשה אך נענה לה ושמר על דיסקרטיות. נאשם 1 קנה מהמתלונן שתי דירות, במחיר כולל של 850,000 ש"ח. לפיכך, התובענה שהגיש נאשם 1 לבית המשפט המחוזי מתבססת על מצגים אמיתיים ומסמכים אמיתיים, ואין בהם זיוף או מצגי שווא. כך גם הצהיר אמת בתצהיריו. לענין העובדה שהתצהירים לא נחתמו בפני עו"ד רגב - נאשם 1 אינו מכיר את עו"ד רגב והוא פנה באופן אקראי לעו"ד אותו פגש בבית המשפט, ואם אחר התחזה לעו"ד רגב - הדבר נודע לנאשם רק בדיעבד.

11.     נאשם 2 כפר אף הוא בכל העבירות המיוחסות לו. לדבריו, לא קשר קשר עם נאשם 1 לבצע כל עבירה. הוא אמנם ניסח מסמכים מסוימים לבקשת נאשם 1 או אביו, אך לא היתה בכך כל כוונה פלילית ולא היתה כל כוונה לרמות. לפיכך, כל אשר הצהיר בתצהירים - אמת. גרסתו לענין עו"ד רגב זהה לגרסת נאשם 1.

גרסת המתלונן

12.     המתלונן, יליד שנת 1922, העיד כי לא מכר דירה כלשהי לנאשם 1 ולא התכוון למכור לו דירה. הבנין שבו מדובר היה שייך להוריו. בצוואתם כתבו ההורים תנאי לפיו לא ימכור המתלונן את נכסי הנדל"ן שעברו בירושה במשפחתו, וכך אכן פעל (הצוואות הוגשו וסומנו נ/1, נ/2 ו- נ/3). גלעדי ציין בעדותו כי הפך לבעל מניות בחברה שהיא הבעלים של הבנין רק ב-27.3.08 (כשנתיים וחצי לאחר המועד שנטען כי נערכו הסכמי המכר). הוא אישר כי בתקופת השכירות לא היה הסכם כתוב בינו לבין נאשם 1. לטענתו, במכוון לא עשה הסכם כתוב, על מנת שיוכל "לזרוק אותו מהדירה בקלות", אם לא יהיה בסדר. הוא ציין כי בתחילת תקופת השכירות שילם נאשם 1 את דמי השכירות כראוי והבעיות התחילו בשלב יותר מאוחר.

גלעדי העיד בצורה חד משמעית כי החתימה המופיעה על הסכמי המכר (סומנו ת/1 ו- ת/2) אינה חתימתו והוא מעולם לא היה צד להסכמי מכר של הדירות הללו. הוא לא נכח בפגישה שעניינה מכר הדירות.