הכרעת דין בתיק ת"פ 10485-01-12 - פסקדין

בפתח הדברים אני מודיעה על זיכויו של הנאשם מחמת הספק מהעבירה המיוחסת לו.

1.         הנאשם עומד לדין בעבירה של יבוא סם מסוכן ללא היתר - עבירה לפי סעיפים 13 ו-19א. לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) התשל"ג-1973.

2.         נטען בכתב האישום כי בתאריך 29/12/11 הגיע הנאשם בטיסה מקהיר לישראל וייבא לארץ ללא היתר, בתוך כיס פנימי של המזוודה איתה הגיע, שתי תמונות ממוסגרות שהוסלקו בהן 4866 טבליות של סם מסוכן מסוג "יאבה" המכילות מתאמפטאמין בתוך קשיות.

3.         בתשובה לכתב האישום הודה הנאשם בהחזקת הסמים שהיו מוסלקים ב-2 תמונות וטען כי לא ידע על קיומם.

לא הייתה מחלוקת שהחומר שנתפס הוא סם כמשמעותו בחוק.

4.         בישיבת ההוכחות ב-15/04/12 הוגשו בהסכמה כל ראיות התביעה מבלי שנתבקשה חקירה נגדית של העדים.

הנאשם העיד להגנתו ולא זומנו עדי הגנה נוספים.

5.         עדות הנאשם

הנאשם בן 23, יליד תאילנד.

סיפר כי סיים 6 שנות לימוד, יודע לקרוא אך אינו יודע לכתוב. בתום לימודיו עבד בעבודות בניין ובמוסד צדקה לאיסוף גוויות. הוא גרוש ואב לבן בן שנתיים המוחזק על ידי אמו.

טרם הגעתו לארץ התגורר עם אמו ואביו החורג. סיפר כי הגיע לארץ ביוזמת אביו החורג שסידר לו אשרת עבודה לעבוד בארץ בחקלאות. לשם כך משכן אביו החורג את האדמה החקלאית שבבעלותו ששימשה לגידול אורז למשפחה ושילם 10,000 דולר.

הנאשם סיפר כי עובר להגעתו לארץ, הוציא דרכון והגיע ביחד עם אביו החורג למשרדים של חברת כוח אדם בבנגקוק (המרוחקים 3 שעות נסיעה ממקום מגוריו), חתם על מסמכים ועבר בדיקות רפואיות בבית חולים.

ביום שקדם לטיסה לארץ עשו לו מסיבה בכפר. כל הכפר הוזמן והגיעו 30 אנשים. ביום הטיסה נסע לשדה התעופה במונית ביחד עם אביו החורג וסמצ'איי, שהגיע ללוות אותו לטיסה. סיפר כי סמצ'איי מוכר לו מהכפר מאז היה קטן, הוא מוכר פסלים ופעם עבד גם בישראל. הוא העיד כי זה לא היה מוזר שסמצ'איי ליווה אותו כי נהוג בכפר שמי שרוצה  ללוות מישהו אחר מהכפר, יכול ללוות אותו.

בדרך לשדה התעופה הם עצרו בחברת כוח אדם שם סמצ'איי נתן לו שתי תמונות (ת/19) כדי להעבירן לארץ. הוא שאל למי למסור את התמונות ונענה שהאיש יבוא לקחת אותן ממנו. הוא הכניס את התמונות בתיק הגדול שנשא עמו. אחרי שנפרד מאביו ומסמצ'איי הוא נסע לשדה התעופה ברכב של חברת כוח אדם עם הרבה עובדים נוספים. בשדה התעופה בארץ עשו חיפוש בתיק שלו ולקחו את התמונות לשיקוף. אחרי זה הם הצביעו על התמונות והוא נשאל אם יש לו יאבה. הוא השיב להם " תפתחו תראו". הם נתנו לו לפתוח והוא לא הצליח והחזיר את התמונות לשוטרים. הם לקחו אותו לחדר קטן ובעזרת מברג הוציאו מהתמונות את הסמים. כשראה את הסמים כמעט התעלף כי לא ידע על קיומם של הסמים.

בחקירה נגדית העיד שכבר בבנגקוק הוא נשאל אם יש לו דבר מה להעביר והוא השיב בחיוב ומסר להם את התיק. הוא לא נשאל מה קיבל להעביר. הנאשם מסר כתובתו של סמצ'איי ואת שם הכפר שם התגורר. הוא לא ידע את מספר הטלפון שלו. סיפר כי הוא שכן שלו מהכפר והוא מכנה אותו קרוב משפחה כי ככה האנשים קוראים אחד לשני בכפר.

העיד כי לא היה מופתע מהבקשה של סמצ'איי " לא חשבתי על כלום, אני באתי לעבוד באופן רגיל והוא ביקש שאני אקח את התמונות ולא חשבתי על כלום". מקובל שתאילנדים מקבלים דברים להעביר לארץ. הנאשם דחה את הטענה שקיבל את התמונות מתוך ידיעה שהוא מעביר סמים לארץ " אני לא ידעתי שום דבר". לטענה שידע בדיוק היכן נמצאים הסמים השיב " רציתי שהשוטרים יהיו בטוחים שאין לי כלום". סיפר כי כאשר סמצ'איי מסרו לו את התמונות הוא התנהג כרגיל (הכוונה לסמצ'איי - ק.ר). לשאלה אם נהגו בעבר לעשות טובה אחד לשני השיב בשלילה.

הנאשם העריך ששוויה של כל תמונה כ- 600-700 באט (1000 באט = 120 ש"ח).

הנאשם נחקר פעמיים במשטרה (ת/1, ת/2). עיינתי באמרות ולא מצאתי סתירות בין הגרסה במשטרה ועדותו בבית המשפט. אם היו שינויים הם היו לא רלבנטיים בשאלות צדדיות ושוליות. בעיקרי הדברים הגירסה זהה.

6.         טיעוני ב"כ המאשימה