הכרעת דין בתיק ת"פ 1017/05 - פסקדין

1.       נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי ס' 402 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

ייאמר כבר עתה כי אין חולק על עצם ביצועה של העבירה באופן המתואר בכתב האישום, והמחלוקת נסבה אך על זהותו של העבריין, ולמעשה על השאלה האם הנאשם הוא זה שביצעה.

2.       ביום 1.10.05, בצהרי יום שבת, בשעה 12:15 לערך, עשה המתלונן, מר פבל לנק, קשיש בן 83, את דרכו מבית קפה במרכז ירושלים לביתו. בהגיעו לכיכר ציון ניצב בדרכו בחור, והחל לדבר עמו תוך שהוא מונע ממנו להמשיך בדרכו. התנהגותו ואורח דיבורו עשו רושם "שהוא לא לגמרי נורמלי, קצת שתוי ומסומם". המתלונן ביקש ממספר בחורים שחלפו במקום לסייע לו, ואלה עיכבו את הבחור ואפשרו למתלונן להמשיך בדרכו. משהמשיך המתלונן ללכת לאורך רחוב יפו ראה את הבחור הולך מצידו השני של הרחוב. המתלונן נכנס לסמטה המובילה לרחוב אריסטובולוס, שהייתה שוממה מאדם, שם ראה לפתע את הבחור לידו. הבחור שוב עמד בדרכו ולא אפשר לו להתקדם. משחלף בסמטה רוכב אופנוע, הניח הבחור למתלונן. המתלונן המשיך ללכת ומשהגיע לבנק טפחות, ראה את הבחור הולך לצידו. בשלב זה התקיפו הבחור במפתיע מאחור, תפסו בחזקה והכניס את ידו לכיס האחורי של מכנסיו, שם היה מצוי ארנקו. המתלונן הניח את ידו על הכיס על מנת למנוע מן הבחור להוציאו, וזה, משלא הצליח להוציאו, הניח למתלונן.

המתלונן החליט לחזור לרחוב יפו על מנת להיות בין עוברים ושבים. בדרכו לשם, המשיך הבחור והלך לצידו כשהוא מאיים עליו כי יש בידו סכין, כי ישחט אותו וירצח אותו. לפתע התקיפו הבחור מאחור בפתאומיות, באכזריות ובכוח רב. המתלונן הושלך בעוצמה ארצה, ונחבט קשות בראשו ובפלג גופו השמאלי. ארנקו, מפתחותיו ומשקפיו נפלו אל הארץ. המתלונן קם ממקום נפילתו בקושי רב וראה את הבחור נוטל את ארנקו. המתלונן ביקש מתוקפו שייקח את הכסף ויחזיר לו את הארנק וזה השיב לו את ארנקו. אחרי שלקח את כספו, חיפש הבחור בכיסיו של המתלונן אחר כסף נוסף, ומשלא מצא, הסתלק לכיוון כיכר ציון.

המתלונן, כשהוא פצוע ומדמם, הגיע לתחנת המשטרה במגרש הרוסים, ושם דווח על האירוע. בדיווחו מסר לשוטרים את תיאורו של התוקף כבעל חזות אתיופית, כבן 30-35קטן, רזה, צבע עור שחור, בעל עיניים בולטות וזקן קטן מתחת לסנטר. עוד תיאר את התוקף כמי שלבש מכנסיים כחולים, וחולצת טריקו כחולה ללא כפתורים שעליה כיתוב בצהוב או פס בולט. המתלונן ציין גם שתוקפו היה שיכור.

לאחר גביית תלונתו פונה המתלונן לחדר מיון של ביה"ח ביקור חולים. בעקבות האירוע סבל כאבים בגבו, דימומים תת עוריים בפניו, והוא סובל עד היום מכאבי ראש וסחרחורות. בשל דימום בגולגולת שנתגלה אצלו אף אושפז למספר ימים בבית החולים.

3.       על פי דו"ח הפעולה של השוטר אורן שושן שהוגש בהסכמה (ת/6), קיבל שושן דווח מיידי על שוד המתלונן. כן דווח לו כי השוד בוצע ע"י בחור, ככל הנראה אתיופי, הלובש חולצה כחולה עם הדפס לבן מקדימה בגדול באותיות באנגלית וכן מכנסיים כחולים. כן נמסר על שיער קצר שחור וזקן קטן מתחת לסנטר. השוטר וחבריו ערכו סריקות במרכז העיר, ובמהלך סריקה רגלית מכיכר ציון למדרחוב בן יהודה הבחינו באדם העונה על התיאור, הוא הנאשם, כשהוא הולך לכיוון רחוב ההסתדרות. הנאשם היה לבוש ג'ינס כחול, וחולצה כחולה. בשעה 12:30 עצר צוות השוטרים את הנאשם (ר' דו"ח המעצר ת/3). בעת מעצרו היה הנאשם שיכור ו"כמעט ולא היה ניתן לתקשר איתו". בחיפוש שנערך על הנאשם נמצאו בכליו שני שטרות, האחד ע"ס 100 ש"ח והשני ע"ס 20 ש"ח. כמו כן נמצאו שעון ללא רצועה בצבע כסף (שאיננו של המתלונן) ומספר מטבעות. על צווארו של הנאשם נראו שתי שריטות טריות (ר' גם דו"ח תפיסה וסימון ת/5).

4.       בהודעתו הראשונה של הנאשם שנגבתה ביום 2.10.05 בבוקר, תיאר הנאשם את לבושו בעת מעצרו: חולצה כחולה שרשום עליה באותיות שחורות באנגלית DIRTY, מכנסיים בצבע ג'ינס כחול ונעלי ספורט בצבע לבן. משנשאל על מעשיו בעיר יום קודם מסר: "אני שתיתי. אני לא זוכר באיזה מקום אני שתיתי בקבוק ודקה בהתחלה ולאחר מכן אני הלכתי לפה ושם ולא יודע מה קרה איתי" (ראה ת/1, ש' 10-12). כשנשאל ישירות על ביצוע השוד, תוך שנאמר לו כי תיאור השודד תואם את תיאורו, השיב "אני לא זוכר". משנשאל כמה כסף היה לו השיב שאיננו זוכר, אך ציין כי לפני שהשתכר היו ברשותו 270 ש"ח.

הנאשם נשאל אם הוא מוכן להשתתף במסדר זיהוי חי, והשיב שאיננו מעוניין בכך.

5.       לאור סירובו של הנאשם למסדר זיהוי חי, נערך למתלונן, ביום 2.10.05, מסדר זיהוי תמונות.

המתלונן תיאר בביהמ"ש את מצב ראייתו. לדבריו, בשל מחלת עיניים קשה ממנה הוא סובל אין הוא יכול לקרוא, והוא רואה רע מאוד. לפי דבריו "לא הייתי מזהה את פני השופטת".

במסדר הזיהוי, אשר נערך בנוכחותו של ב"כ הנאשם,  הוצגו למתלונן שמונה תמונות על מסך מחשב, ביניהן תמונתו של הנאשם, אולם הוא לא הצליח לראות דבר. התמונות הודפסו והונחו על לוח, הוארו ע"י השוטר בפנס כיס, והמתלונן הביט בהם בעזרת זכוכית מגדלת. לאחר התבוננות של כרבע שעה זיהה המתלונן את הנאשם (תמונה מס' 6) כמי ששדד אותו בהסתברות של  70%-60. לדבריו הייתה זו התמונה היחידה שהייתה דומה לתוקף.

בהודעה שנגבתה מן המתלונן באותו מועד, נתבקש המתלונן לפרט כמה כסף נגנב ממנו והשיב כי נגנבו שני שטרות, האחד של 100 ש"ח והשני של 20 ש"ח.

ארנקו של המתלונן נלקח לבדיקת טביעות אצבעות, אולם לא נמצאו עליו כל מימצאים (ר' ת/10).

על פי מזכר של השוטר דוד לוי מיום 3.11.05, בבדיקת שטרות הכסף שנתפסו אצל הנאשם לא נמצאו טביעות אצבעות של הנאשם (ת/12). במזכרו מיום 13.11.05, וכן בעדותו בבית המשפט, הבהיר לוי כי בבירור שערך עם החוקר דותן גרילך, הוברר לו כי מאחר ששטרות הכסף שנתפסו ברשות הנאשם היו מקופלים, לא ניתן היה להעתיק מהם טביעות אצבעות, ולפיכך לא נבדקו כלל (ר' המזכר ת/13).

למותר לציין כי משנמצאו השטרות בכליו של הנאשם, אין בטביעות אצבעותיו על השטרות (במובחן מטביעות אצבעותיו של המתלונן), או בהעדרן, כדי להעלות או להוריד.

6.         הנאשם כופר במיוחס לו. בעדותו בבית המשפט, העיד על עצמו שהוא אלכוהוליסט. הנאשם מסר כי ביום האירוע שתה אלכוהול, וכי נעצר בסמוך לכיכר ציון כשהוא יושב ושותה. לדבריו, אין הוא זוכר את כל מעשיו באותו יום אולם אילו היה עושה את המיוחס לו, היה ודאי זוכר.

באשר לשטרות שנמצאו בכליו העיד כי היו ברשותו 270 ש"ח, מעבודות מזדמנות בהן עבד, וכי בזבז את רובו על קניית סיגריות ומשקאות חריפים, אשר חלק מהם חילק לאחרים. הנאשם לא יכול היה לפרט כמה ואלו פריטים קנה (בעמ' 23 לפרוטוקול).

הנאשם העיד כי ביום האירוע שתה בקבוק שלם של וודקה, נכנס לפאבים במרכז העיר ושתה כמה כוסות של בירה, ועוד כוסיות קטנות של וודקה ורד בול.