הכרעת דין בתיק ת"ד 9207-12-10

הנאשם אשר בפניי מואשם, כי ביום 28.1.10 בשעה 13:30 לערך נהג ברכב מסחרי ונסע ברחוב שוולב בעיר פתח-תקווה, מכיוון דרום לכיוון צפון. נטען כי בהגיעו לצומת עם רח' נחשון,  לא ציית לתמרור עצור המוצב בדרכו, הנאשם נכנס לצומת בנסיעה, ולא נתן זכות קדימה לרכב הונדה אשר הגיע מימינו וחסם דרכו, כלי הרכב התנגשו. כתוצאה מהתאונה, נחבלה נוסעת ברכב המעורב ונגרמו נזקים לרכוש.

הוראות החיקוק המיוחסות לנאשם:

1. אי ציות לתמרור ב-37 ("עצור")- עבירה על תקנה 64 (ד) לתקנות התעבורה+ סע' 38 (2) לפקודת התעבורה.
2. נהיגה בקלות ראש- עבירה על סע' 62 (2)+ סע' 38 (2) לפקודת התעבורה.
3. גרימת תאונה בה נפגע אדם ונגרם נזק- עבירה על תקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה.

אין מחלוקת בין הצדדים בדבר הימצאות הנאשם במקום, ובדבר כיווני הנסיעה.       

הנאשם מודה בעובדת התרחשות התאונה ותוצאותיה. אין מחלוקת בדבר קיום התמרור, חוקיותו והחובה לציית להוראותיו.

עיקר טענת הנאשם היא כי די בכך שעצר כמצוות התמרור וכי נתן זכות קדימה לכלי רכב (אחרים) אשר נכנסו לצומת.

פרשת התביעה

עד תביעה 1- מר צימרינג משה (נהג הרכב המעורב):

העד הינו נהג הרכב המעורב. העד סיפר כי נסע ממזרח למערב, וכי בכיוון נסיעת הנאשם מוצב תמרור עצור, והנאשם לא ציית לתמרור העצור שבכיוון נסיעתו (עמ' 2 שורות 1-13 לפרוטוקול).

העד טוען כי הנאשם לא עצר כמצוות התמרור והתנגש בו בתוך הצומת. לדבריו, חזית רכבו נפגעה. העד שולל הצעת הסנגור לפיה "חתך נתיב במרכז הצומת".

עדת תביעה 2- הגברת צימרינג יהודית (הנוסעת ברכב המעורב):

רעיית ע"ת 1, שישבה במושב שליד הנהג ברכב המעורב. העדה בעלת ר. נהיגה משנת 1979, מצביעה על קיומו של תמרור עצור בכיוון נסיעתו של הנאשם. בנוסף, העידה על כך שהנאשם הגיע משמאל לכיוון נסיעתם, חלף על פניהם במהירות וכתוצאה מכך כלי הרכב התנגשו בתאונת חזית צד (עמ' 4 שורות 7-16 לפרוטוקול).

העדה מספרת כי רכב הנאשם אילצם לעצור ולמעשה יצר חסימה בנתיב התקדמותם (עמ' 4 שורה 28). העדה מוסיפה ואומרת כי בעקבות התאונה ולאחר כחודשיים, התגלו בגופה פגיעות נוספות, אשר לא נמצאו בחדר המיון (ת/3).

עד תביעה 3 - מר אשר סרור (עד שנמצא במקום התאונה):

העד סיפר כי עמד בצומת לצורך בחינת תקלה בלוח שעונים של משאית. (העד מעיד כי מקצועו בוחן טכני של כלי רכב - דיאגנוסטיקה). לדבריו, הבחין בנאשם עוצר בתמרור עצור המוצב בכיוון נסיעתו, אח"כ, החל לחצות את הצומת כשמשמאלו של הנאשם הדרך פנויה, ומימינו היו כלי רכב אשר ביקשו לפנות שמאלה. לדבריו, נהגי כלי רכב אלו, נתנו לנאשם את זכות קדימתם.

לדבריו, המעורב, הגיע בנסיעה שוטפת וכשהבחין כי בצד שמאל 2 כלי רכב עומדים, עבר לנתיב הימני והסתכל לעבר ניידת שעברה במקום.

בהמשך, התרחשה תאונת חזית צד - כלומר חזית רכב המעורב התנגשה בצד רכבו של הנאשם. העד מספר כי התאונה התרחשה לאחר שהנאשם סיים חציית הצומת, אולם לאחר שמופנה לעדותו בחקירה המשטרתית ולשרטוט נ/1, מודה (כמעט בעל כורחו...) כי התאונה התרחשה קודם סיום החצייה.