נגד הנאשמת הוגש כתב אישום, לפיו, ב- 04.05.10 בשעה 18.00 או בסמוך, ברחוב חנקין בחולון, נהגה הנאשמת ברכב. אותה שעה נהג מאחורי הנאשמת שלום אהרונוף ברכב. הנאשמת סטתה שמאלה עם רכבה חסמה את דרכו של הרכב שהיה מאחוריה. כתוצאה מכך הנהג סטה שמאלה והתנגש עם עץ על המדרכה. כתוצאה מהתאונה נחבלו שני אנשים ברכב אהרונוף. כאשר אוראל אהרונוף בנו של הנהג נחבל חבלות של ממש. שבר פרונטלי בראש ופגיעת ראש. הנפגע נותח ואושפז בבית החולים. כמו כן ניזק הרכב. הנאשמת הואשמה בעברה של סטיה מנתיב וגרימת חבלה של ממש בניגוד לתקנה 41 לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961. וסעיף 38 (3) לפקודת התעבורה. וכן נהיגה בחוסר זהירות וגרימת חבלה של ממש בניגוד לתקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961 וסעיף 38 (3) לפקודת התעבורה.
הנאשמת כפרה באשמה המיוחסת לה ונשמעו הראיות.
מטעם התביעה העידו העדים הבאים:
1. שלום אהרונוב נהג הרכב המעורב (להלן: המעורב) - לדבריו נסע עם ילדיו לכיוון רמת גן, המעורב הגיע לרחוב חנקין, מהירות 30-40, הגיע במרחק 100 מ' בערך, המעורב הבחין ברכב העומד בצד השני של הכביש, בחניה כפולה עם וינקרים, המעורב התקרב אליו במהירות 15-20 קמ"ש, כשהוא הגיע בסמוך לרכב הנאשמת. הנאשמת סטתה שמאלה, לטענת המעורב "היו לי 2 אלטרנטיבות, או להיכנס חזיתית או לברוח ממנה, ניסיתי לברוח ממנה והגברתי את המהירות, הכביש הוא לא גדול, היא חסמה את המעבר, אני נכנסתי בעץ." כתוצאה מהתאונה בנו של המעורב נפצע קשה, המעורב קיבל מכה חזקה בחזה, ביתו של המעורב קיבלה מכה. הפגיעה בבנו של המעורב שהיה ביום התאונה בן 13 ו- 9 חודשים, כפי שעולה מהתעודות הרפואיות בצילום סי.טי ראש נמצא שבר פרונטלי דחוס והמטומה תת עורית עם פרגמנטים זעירים של העצם. בחדר ניתוח בוצעה הטריה של הפצע. בנו של המעורב הועבר לטיפול נמרץ ילדים שהוא מונשם ומורדם. ביממה הראשונה חל שיפור ניכר והילד הועבר כעבור יומים לכרורגיה ילדים. סה"כ היה מאושפז הילד 5 ימים. עוד טען המעורב כי אחרי כמה ימים שוב הילד לא חש בטוב והם חזרו לביה"ח, בנו של המעורב לא הלך 10 חודשים לביה"ס. כיום יש לילד צלקת, ולפעמים לחצים במוח.
2. זלינגר שרגא שוטר, שערך דוח פעולה - רשם דברי הנאשמת בדו"ח שנרשם מספר דקות לאחר התאונה "עמדה בנתיב מדרום לצפון ורצתה לבצע פרסה לנתיב הנגדי (חניה פנויה) ואז עקף אותה רכב מזדה ואיבד את השליטה ופגע בעץ. הנהגת עזבה את המקום והאמא שלה הגיעה למקום ולקחה אותי לרכב".
3. ניסים חורי בוחן תאונות דרכים - הגיע לזירה 40 דקות לאחר קרות התאונה. לפי דו"ח הבוחן לנאשמת שדה ראיה ממראה שמאלית לאחור 150 מטר לפחות. למעורב ישר ולפנים 150 מטר לפחות. ברכב המעורב נזק מעיכה קשה בחזית הרכב ונזקים נלווים בחזית הרכב. כריות האוויר נפתחו. גלגל קדמי ללא אוויר עקב פגיעה בג'נט. רכב הנאשמת הוזז לפני הגיעו של הבוחן למקום התאונה. הבוחן לא מצא נזק תאונתי ברכב הנאשמת ולא ניתן לקבוע מגע בין הרכבים.
4. טרטקובסקי יצחק - עד ראיה לתאונה (להלן: העד)לדבריו נהג מדרום לצפון ברחוב חנקין בחולון, לפניו הייתה מאזדה 3 ולפניה מאזדה 323. מהירות הנסיעה הייתה סבירה. העד היה ברכב השלישי. בשלב מסוים המאזדה הראשונה נסעה באיטיות. המאזדה שלפניו ניסתה לעקוף אותה ופתאום הנאשמת סטתה שמאלה ללא איתות. המאזדה 3 רכב המעורב נכנסה בעץ, הנאשמת המשיכה ברחוב. העד ירד מהאוטו לראות אם יש פצועים, והבחין בילד בן 13,14.
מטעם ההגנה העידו העדות הבאות:
1. הנאשמת - לדבריה נסעה ברחוב חנקין, בשלב מסוים חיפשה חניה, הנאשמת ראתה חניה משמאלה כדי להגיע לחניה היה עליה לפנות פניית פרסה. הנאשמת עצרה רכבה כי ראתה תנועה מקדימה, לדבריה עמדה ככה כמה שניות. דיברה עם אמה ופתאום שמעה "חריקת בלמים ואוטו טס ומתנגש בעץ."
בחקירה נגדית טענה הנאשמת כי גלגלי רכבה היו מסובבים. והיא החלה להתקדם קצת שמאלה. כל זאת כאשר היא בעצירה. הנאשמת הבחינה לראשונה במעורב, כאשר הוא יצא מהכיכר.
2. אמה של הנאשמת שהייתה עימה ברכב - נינה שלחון, לדבריה הן נסעו לכיוון רחוב סוקולוב הן עברו את הכיכר בחנקין והייתה חניה בצד שמאל, הנאשמת נעמדה בצד ימין של הכביש, אותתה, ובעוד שניהן מדברות פתאום העדה שמעה "כמו טיל שלוח מצד שמאל, מהפינה האחורית של האוטו, סובבתי את הראש, עבר משהו כמו טיל עף, ונכנס לתוך העץ."
לאחר ששמעתי את הצדדים, ועיינתי בחומר הראיות אני מוצא להרשיע את הנאשמת בכתב האישום. אולם, אני מוצא לקבוע כי יש אשם תורם של המעורב באחריות לקרות התאונה.
ראשית, ברצוני להתייחס לעובדה כי ב"כ הנאשם התייחס בסיכומיו לסתירות שהתגלו בין ההודעות שנגבו מהמעורב והעד במשטרה, לבין עדויותיהם בבית המשפט. אני מבקש להסב תשומת לב הצדדים כי אף אחד מהצדדים לא ביקש להגיש את הודעות המעורב והעד במשטרה לתיק בית המשפט. אין לבית המשפט, אלא לדון בחומר הראיות שהונח בפניו ועדויות שנשמעו בבית המשפט. בית המשפט אינו יכול לקבוע כי קיימות סתירות בהודעות שלא הוגשו לתיק בית המשפט וכל ההתייחסות לעדים אלו תהא על פי העדויות שנשמעו בבית המשפט.
עוד ברצוני לקבוע כי לא מצאתי כי מתקיים קשר פסול בין המעורב לבין העד. העובדה כי אנשים גרים בסמיכות וקיימת היכרות בניהם אינה הופכת אותם בהכרח לעדויות מתואמות. לאחר ששמעתי עדותו של העד והתרשמתי מאופן מתן העדות, כאשר עדותו נבחנת במארג העדויות ובנסיבות נתינה הרי שאני מוצא לקבלה. יש לזכור כי על פי האמור בסיכומי ב"כ הנאשמת הודעתו במשטרה ניתנה בליל התאונה. התאונה התרחשה בשעה 18.00. בנו של המעורב היה במצב קשה ונלקח לבית החולים לניתוח. האפשרות של איתור עד שלא היה במקום לצורך מתן עדות במשטרה לא הוכח ובנסיבות אלו אני מוצא לדחות טיעון זה.
בית המשפט מתבקש לקבוע אחריות הנאשמת לקרות התאונה, בתיק הנוכחי. האם בדרך נהיגתה של הנאשמת יש כדי לקבוע כי היא אחראית לתאונה? לאחר שבחנתי את הראיות אני מוצא לקבוע כי אכן קיימת אחריות על הנאשמת לקרות התאונה. אך יש לזכור כי לאחר בחינת הראיות אני מוצא לקבוע כי יש גם אשם תורם של המעורב לקרות התאונה וזאת כיוון שלא התאים את מהירות נסיעתו לתנאי הדרך.
המעורב והעד העידו שניהם כי הנאשמת סטתה מנתיב נסיעתה, דבר שגרם למעורב לסטות עם רכבו ולהתנגש עם העץ עדויות אלו לא נסתרו במהלך החקירה הנגדית. הנאשמת בבית המשפט טענה כי היא עצרה בתוך נתיב נסיעתה. במשטרה טענה הנאשמת בחקירה פתוחה כי היא "עצרתי במקום ואז התחלתי להתקדם קצת שמאלה תוך כדי איתות ועדין שאני בתוך הנתיב שלי" שורה 13 להודעה. בהמשך טענה הנאשמת "אני זוכרת עמידה כי אחרי שהוא עקף אותי מיד עצרתי במקום ועדיין הייתי בתוך הנתיב שלי במרכז הנתיב עם סטיה קלה שמאלה. בבית המשפט נשאלה הנאשמת לגבי התקדמותה וטענה כי הסטייה הייתה במצב של עצירה (עמ' 14 שורה 4 לפרוטוקול). עדת ההגנה אימה של הנאשמת טענה כי הנאשמת נעמדה בצידו הימני של נתיב הנסיעה (עמ' 16 שורה 5 לפרוטוקול). לעומת זאת בהודעתה במשטרה טענה העדה "הבת שלי נצמדה לצד השמאלי של הנתיב" שורה 5 להודעה. עדותה של האם בבית המשפט הייתה בעייתית ביותר ונראה כי האם נקטה בגישה מגוננת כלפי ביתה מעבר להצמדות לעבדות כפי שהיא חוותה אותם. נראה על פניו כי האם חוותה אירוע טראומתי. שכן היא תיארה תיאורים בלתי אפשריים כמו "הוא לא עבר על הכביש אלא באוויר. המיקום שלו היה רחוק מאתנו באוויר. הוא לא היה על הקרקע, כמו טיל עף בשמיים." עמ' 17 שורה 6 לפרוטוקול. תיאור זה אינו אפשרי לכל בר דעת ברור, כי רכב אינו עף באוויר וכי התיאור בא כדי להגן על ביתה העומדת לדין. כיוון שעדותה הייתה מלווה בתיאורים בלתי אפשריים נראה כי העדה מאד התרגשה מצאתי לתת לעדות זו משקל נמוך. אולם אני חייב לומר כי התרשמתי כי מדובר בכך שהעדה הופתעה לחלוטין מהופעת רכב הנאשם.
נקודה נוספת החשובה לקביעת הממצאים היא הרגע בו ראתה הנאשמת את רכב המעורב. במשטרה הנאשמת נשאלה במפורש בשורה 36 להודעה "מתי הייתה הפעם הראשונה שהבחנת ברכב השני?" פעם ראשונה שראיתי את הרכב הזה היה כשעצרתי לפני הפניה והבחנתי במקום הפנוי במדרכה אז ראיתי במראות את הרכב שנוסע מאחורי והבחנתי שהוא נוסע מדרום לצפון והוא היה רחוק מאד ממני ואז הסתכלתי קדימה לראות אם באים רכבים מולי ואז הוא עקף אותי והפתיע אותי שהוא כבר היה לידי כל כך מהר". זאת בניגוד לאמירתה של הנאשמת בבית המשפט כי היא הבחינה בו כאשר יצאה מהכיכר. עמ' 14 שורה 21 לפרוטוקול.
לאור האמור בעדויות ההגנה מהן עולה כי הנאשמת עמדה בבית המשפט על כך כי עמדה במקום. העובדה כי במשטרה טענה אחרת וכן הסבירה כי התקדמה מעט, הסבר הלא משכנע כי התקדמותה הייתה במצב עצירה. אמירת אימה במשטרה כי היא הייתה בקצה השמאלי של נתיב נסיעתה. העובדה כי סיבת עצירתה הייתה כיוון שהיו רכיבם ממול. דבר שסותר את האפשרות שרכב המעורב אכן יכול היה לעקוף אותה. העדויות המפורשות של עדי התביעה כי הנאשמת סטתה עם רכבה שמאלה. העובדה כי הנאשמת הזיזה רכבה בטרם הגיע הבוחן למקום דבר שסיכל את האפשרות לבדוק טענת הנאשמת. אני מוצא לקבוע כי הנאשמת, אכן נעצרה בנתיב הנסיעה. התכוונה לפנות פניית פרסה, החלה בסטייה שמאלה. רכב המעורב שעקף אותה הופתע מסטיית הנאשמת סטה עם רכבו והתנגש בעץ. לא מצאתי מעיון בחומר הראיות שהובא בפני והעדויות ששמעתי כי מתקיים הסבר אחר לקרות התאונה.
אני מוצא לקבוע כי למעורב היה אשם תורם בתוצאות תאונת הדרכים. המעורב טען בבית המשפט "הגעתי לרחוב חנקין, מהירות 30-40 , הגעתי במרחק 100 מ' בערך, הבחנתי ברכב העומד בצד השני של הכביש , בחניה כפולה עם וינקרים, התקרבתי אליו במהירות 15-20 קמ"ש" (עמ' 3 שורה 23 לפרוטוקול). הבוחן נחקר לגבי מהירות הנסיעה של המעורב והשיב "לא 10-20. קמ"ש בטוח לא אבל גם לא ב- 100 קמ"ש." (עמ' 7 שורה 8 לפרוטוקול). מהתמונות שהוגשו לבית המשפט ותוצאות התאונה ניתן לקבוע כי המעורב לא נסע במהירות התואמת עקיפת רכב בכביש בו חונים מכוניות משני צידי הכביש ונותר נתיב נסיעה אחד לכל כיוון. אני מתרשם מהראיות כי המעורב נסע במהירות גבוהה מהמהירות שבה ציין כי עקף את הנאשמת. במידה והמעורב היה נוסע באמת במהירות בה טען כי נסע, תוצאות התאונה היו הרבה פחות חמורות.