הכרעת דין בתיק ת"ד 4940-05-12 - פסקדין

1.       העובדות המוסכמות

הנאשמת נהגה רכב פרטי בכביש 375 מכיוון ביתר עילית לכיוון צומת אל חאדר.

בתוך כדי נסיעתה סטתה הנאשמת ממסלול נסיעתה למסלול הנגדי, שם פגעה ברכב סוזוקי נהוג בידי ערן ברנדלי (מתלונן 1 -ע.ת 2) שנסע מנגד ובהמשך, בעקבות הסתחררות רכבה פגע רכב הנאשמת ברכב נהוג בידי אפרים קליין (מתלונן 2 ע.ת 1) שנסע בעקבות רכב מתלונן 1 כתוצאה מהתאונה נחבלו 3 אנשים ושלושת כלי הרכב ניזוקו.

2.       השאלה שבמחלוקת

האם רכב שנסע בעקבות  רכב הנאשמת פגע בחלק אחורי של רכב הנאשמת וגרם לסטייה למסלול הנגדי ?

3.       דיון

בפני ארבע עדויות : של מתלונן 1, מתלונן 2 נוסעת ברכב מתלונן 1 (אשתו של מתלונן 1) ונוסע שנסע בעקבות מתלונן 2-אמנון ראובן- ע.ת 4

אף אחד מהעדים שהעיד בפני מטעם המאשימה לא ראה כל רכב שנסע בכיוון המתלוננת עובר ולאחר התאונה.   מתלונן 1 העיד כי לא זיהה כל רכב שנסע בעקבות הנאשמת (פרוט' עמ' פרוט' עמ' 4 ש' 18  עמ' 5 ש' 27-26 וש' 31). מתלונן 2 העיד שראה את רגע הסטייה ממש ובכל זאת לא הבחין ברכב שנסע בכיוון נסיעת הנאשמת (ראה לעניין עדות המתלונן 2 פרוט' עמ' 1 ש' 15, עמ' 2 ש' 23, פרוט' עמ' 3 ש' 1). אשתו של מתלונן 1 ע.ת. 3 לא ראתה גם היא רכב מנגד פרט לרכב הנאשמת אך היתה פחות נחרצת (פרוט' עמ' 7 ש' 3, 5, 6 ו- 10-9). ע.ת 4 העיד כי הסטייה של רכב הנאשמת שמאלה הייתה מתונה (פרו' עמ' 7 ש' 24-23 וש' 29) ע.ת 4 גם העיד כי מיד אחרי התאונה עקף את כל כלי הרכב ונעמד לפניהם. משהתייחס לטענת הנאשמת על רכב שפגע בה מאחור השיב " אם היה רכב לא הייתי  ממשיך את הנסיעה בעקיפה בלי  להתמהמה....." פרוט' עמ' 8 ש' 28-27  וש' 32 ) ובהמשך אמר " אני אומר בוודאות שלא היה רכב אחריה" (פרוט' עמ' 9 ש'  10)

הבוחן המשטרתי שלל טענת הנאשמת על כך שנפגעה מאחור ועקב כך סטתה וזאת מכמה טעמים: לא מצא נזק בחלק אחורי של רכב הנאשמת מעבר לנזקים עקב התאונה (ערך התאמת נזקים), לא מצא שברים או סימנים כלשהם במסלול הנגדי שהיו יכולים אולי לאשש גירסת הנאשמת על רכב שפגע בה, במידה ורכב אלמוני היה פוגע ברכב הנאשמת בצד הנהג מאחור (כטענת הנאשמת) היה צריך רכבה לסטות ימינה ולא שמאלה (פרוט' עמ' 10 ש' 27-20 ודו"ח הבוחן ת/2 ש' 14).

הנאשמת בהודעתה (ת/6) תיארה התאונה כך " ... ואני קיבלתי מכה מאחורה וסטיתי לנתיב נגדי... אני חושבת שרכב התנגש בי מאחורה וזה גרם לי לסטות לנתיב הנגדי, כי לא היתה סיבה שאני אסטה..." (ש' 12-8 וש' 57-56).

המאשימה, אם כן, הוכיחה הסטיה של רכב הנאשמת ובמצב זה הנטל על הנאשמת להוכיח (ברמת משפט אזרחי) כי רכב פגע בה והדף אותה למסלול נגדי (ראה לעניין רע"פ 1713/93 משה בוקובזה נ מ"י  -לא פורסם).

ההגנה ניסתה להוכיח באמצעות הבוחן כי יכול והנזק ברכב הנאשמת מהרכב שטענה שפגע היה כה מינורי עד שניבלע בנזק הגדול. עוד ניסתה ההגנה להוכיח ,אף זאת באמצעות הבוחן כי יש אפשרות כי הנאשמת לא תסטה ימינה בעקבות המכה אלא שמאלה בפעולה אינסנטיבית לא רציונאלית כשהיא "מושכת" ההגה ימינה. ועוד ניסתה ההגנה להוכיח באמצעות הבוחן שהמכה ש"חטפה" הנאשמת בחלק אחורי של רכבה הייתה כה קלה עד שלא נותרו סימני שברים כל שהם במסלול נסיעת.

ההגנה לא הצליחה להטיל ספק בראיות המאשימה ובעיקר בעדותו הברורה והמשכנעת של הבוחן. לא רק זאת הנאשמת עצמה בהודעתה לא היתה משוכנעת כי רכב פגע בה מאחור.

כל טענות ההגנה כמפורט לעיל בלתי סבירות ואסביר: אם המכה ברכב הנאשמת הייתה קלה עד שלא הותירה סימנים בכביש וברכב, על שום מה הנאשמת הייתה צרכה לסטות למסלול הנגדי שהינה התנהגות בלתי סבירה בעליל.( וראה לעניין ע"א  732/77 גבריאל יוסף ואח' נ עירית אדלר פ"ד ל"ד (2) 414).

לאור כל האמור, ומאחר ואמינות על עדויות עדי התביעה  לפיהן לא היה כל רכב שנסע בעקבות הנאשמת ,אני קובע כי האשמה הוכחה ואני מרשיע הנאשמת בעבירות שיוחסה לה: סטיה ברשלנות וגרימת תאונת דרכים כתוצאה ממנה נחבלו שלושה בני אדם ונזק לכלי הרכב.

ניתנה היום,  ז' כסלו תשע"ג , 21 נובמבר 2012, במעמד ב"כ המאשימה עו"ד עטיה דאמון, הנאשמת ובא-כוחה עו"ד ידיד.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: