הכרעת דין בתיק ת"ד 3876-03-12

האישום

1.      כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביום 1/12/11 שעה 21:45 נהיגה ברשלנות, סטייה מנתיב הנסיעה, עליה על מדרכה, פגיעה בתחנת אוטובוס אשר גרמה למוטות הברזל לקרוס על גג הרכב,  הולכת רגל כבת 64 שישבה בתחנת האוטובוס שמעה רעש חזק, נבהלה,  נשכבה על הארץ ואיבדה הכרתה לסירוגין לטענתה אחד מהמוטות של תחנת האוטובוס פגע ברגלה.

2.      הנאשם כפר באחריותו וטען כי נהג רכב אחר שנסע מעט לפניו, סטה במפתיע משמאל לימין  גרם לו לסטות ימינה כדי להימנע מפגיעה בו, באזור מפרץ חניית האוטובוס מימין, עמד רכב אחר, הנאשם התחכך קלות ברכב והמשיך בנסיעה בין הרכב לתחנת האוטובוס כשהוא לבסוף נעצר בעץ. (ת/7).

הדין הנוהג

בתאונה עצמית - נטל השכנוע מועבר לנאשם

3.      במצב דברים בו אין מחלוקת כי רכב הנאשם סטה מנתיבו, עלה על מדרכה ופגע בתחנת אוטובוס ובעץ, המאשימה יצאה ידי חובתה להוכיח את רשלנות נהיגתו של הנאשם, שכן  "הדבר מדבר בעד עצמו" ו"כלל הדרך" הוא שאין טיבו של רכב לסטות מנתיבו ולהתנגש בתחנת אוטובוס, אלא אם יוכיח הנאשם כי התאונה ארעה כתוצאה מגורם זר מתערב בדמות רשלנות גבוהה של נהג אחר וכי לא יכול היה לעשות דבר כדי למנוע התאונה. ראה בענין זה את דברי בית המשפט העליון ב רע"פ  1713/09 בוקובזה נ' מ"י:    

" החובה להוכיח את האשמה מעל לכל ספק סביר רובצת לעולם על התביעה, אך כאשר מוכחת נהיגה החוצה את הכביש מימין לשמאל כפי שאירע כאן, נוצרת חזקה לכאורה לנהיגה חסרת זהירות. בכך יוצאת התביעה חובת השלב הראשון של הבאת ראיות, מעתה חובת ההוכחה לנאשם. הנאשם מצידו יכול להמציא עדות מטעמו הסותרת את הראיה לכאורה שלנהיגה בלתי זהירה בניגוד לכל כיוון ואופן מותרים".

ראה גם ע"א 506/04 גל נ' שוטרפ ו ע"א 411/70 פינס נ' עמירה.

4.      הנאשם טען בעדותו לפני כי הכביש היה חלק ורכבו החליק. בענין זה הבהיר בית המשפט העליון בפרשת בלגשווילי ( ע"א 446/82 בלגשווילי נ' אלגברין) כי  

" אין טבעה של מכונית להחליק על גבי הכביש מאליה. לכאורה, מצביעה ההחלקה על אי-נקיטת אמצעי זהירות נאותים מצד הנהג. רשלנות זו עשויה להתבטא בדרכים שונות: או שהנהג נסע במהירות מופרזת, או שלא האט את מהירות נסיעתו כאשר נוכח לדעת שהכביש הינו רטוב, וזאת במיוחד בעת היכנסו לסיבוב בכביש, או שלחץ על הבלמים בצורה פתאומית מדי בהתחשב בתנאי הכביש, או שהפנה את הגה המכונית בתנועה חדה, או שמצב הצמיגים במכוניתו לא היה תקין וכו'". (הדגשה שלי - מ.ק.).

ראיות המאשימה

5.      בפני העיד הבוחן לאון דיכטר שצילם תמונות מהזירה, שלושה ימים לאחר קרות המקרה וכן הוגשו ללא התנגדות הראיות הבאות: הודעות הולכת הרגל, הודעת הנאשם מלווה בשרטוט.

6.      הולכת הרגל כבת 64 העידה כיצד הבחינה ברכב הנאשם נוסע במהירות גבוהה וסוטה לעבר התחנה כשהיא מבינה כי הוא עומד לפגוע במדרכה. הולכת הרגל שללה את הטענה בדבר הימצאות רכב שעמד ליד תחנת האוטובוס, או רכב אחר שגרם לנאשם לסטות מנתיבו, אולם לא שללה האפשרות שנסעו רכבים נוספים בכביש, זה גם הגיוני נוכח ציר התנועה המרכזי בו ארע המקרה.  מאידך הולכת הרגל שהבחינה ברכב בעת סטייתו לעבר התחנה שללה את הטענה כי הנאשם בלם רכבו: " לא נכון, הוא לא בלם ולא היה רכב אחר שחתך אותו" (ת/1 ש' 17-18). 

ראיות ההגנה

7.      מטעם הנאשם העידו חברו של הנאשם, הנאשם ואמו שהגיעה למקום לאחר התאונה כדי לספר על מצבה של הולכת הרגל ודברי בעלה, שאינם רלוונטיים לנסיבות התאונה.

עדות הנאשם

8.      הנאשם העיד כדלקמן:

"נסעתי בנתיב הימני מכיכר חלילים, לכיוון הקניון, נסעתי במהירות נסיעה סבירה כ 50, נסיעה ישרה לא בסיבוב כמו שהנפגעת אמרה, נסעתי, הגענו לרמזורים, מצד שמאל שלי מקדימה, נסע רכב, נסענו במקביל כשהוא מקדים אותי בכמה מטרים, אך פתאום הוא חתך אותי, איך שעברנו את הרמזורים ובלמתי מהר כדי לא לפגוע בו, החלקתי, הכביש היה חלק, סטיתי ימינה למפרץ התחנה, בתחנה עמד רכב מזדה 3 של שוטר, בלש, כדי לא להיכנס ברכב, עליתי על המדרכה ופגעתי בעמוד הימני של התחנה, מאחורי התחנה היה עץ שעצר אותי והתחנה נפלה על הרכב" (פרוטוקול עמ' 9 ש' 10-14)

ובהמשך השיב: