אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הכרעת דין בתיק ת"ד 1656-09-10

הכרעת דין בתיק ת"ד 1656-09-10

תאריך פרסום : 28/11/2012 | גרסת הדפסה
ת"ד
בית המשפט לתעבורה תל אביב - יפו
1656-09-10
01/11/2012
בפני השופט:
שמואל מלמד

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
לאוניד ליטמנוביץ
הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו, ב-  15.08.2009 בשעה  07.30 או בסמוך, ברחוב הלפר ורח' הרצל בבת ים. נהג הנאשם ברכב. לא ציית לתמרור 302, נכנס לצומת לא נתן לאופנוע שהתקרב למקום זכות קדימה. התנגש עם האופנוע, כתוצאה מהתאונה נגרם לרוכב האופנוע חבלות בבטן ובאגן. נגרמו לרוכב האופנוע שברים באגן, המטומות בכבד ומסביב לכליה. רוכב האופנוע אושפז למשך 6 ימים. הנאשם הואשם באי ציות לתמרור 302 בניגוד לתקנה 64 (ד) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961. וסעיף 38 (3) לפקודת התעבורה. נהיגה בקלות ראש בניגוד לסעיף 62 (2) לפקודת התעבורה וסעיף 38 (3) לפקודת התעבורה.

הנאשם כפר באשמה המיוחסת לו ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העידו העדים הבאים:

1.                  ארמון אקטן - שוטר שהגיע למקום וערך דוח פעולה. לפי דו"ח הפעולה הנאשם טען כי האופנוע נסע מהר והנאשם לא ראה אותו. אזרחית שהייתה במקום וסירבה להזדהות טענה כי  הנאשם לא נתן זכות קדימה לאופנוע. עוד טענה האזרחית, כי בצומת עמד על המדרכה רכב טויטה שהפריע לשדה הראייה ועזב את המקום טרם הגעת השוטר. (לגבי הודעת האזרחית מדובר בעדות מפי השמועה, ש.מ.)

2.                  ארז בסון בוחן תאונות דרכים - (לא הגיע לתאונה במועד האירוע) ערך סקיצה ותרשים של המקום. הסביר בבית המשפט כי יצא לזירת האירוע רק ביום 31.05.10 כיוון שמדובר בתיק הצמדה. לדברי הבוחן התרשים נכון ליום הביקור. לבוחן הוצגו תמונות שבסופו של יום לא הוגשו לבית המשפט. לפי דברי הבוחן מתוך הסתכלות בתמונות טען הבוחן "לגבי שדה הראיה, בתמונה הוא פתוח מאוד, יש לפחות את ה - 30 מ'." (עמ' 6 שורה 2 לפרוטוקול.)

3.                  בכר דרוויש- רוכב האופנוע, לדבריו ביום התאונה רכב על אופנוע מכיוון יפו לכיוון בת ים, ברחוב הרצל פינת הלפר. הנאשם לא עצר בתמרור עצור ורוכב האופנוע התנגש ברכבו. לדבריו, הנאשם חסם לרוכב האופנוע את נתיב הנסיעה דבר שגרם להתנגשות. כתוצאה מהתאונה רוכב האופנוע נפצע "באגן, בחוליה, קיבלתי מכה מקדימה ולא יכולתי לנשום, 3 חודשים הייתי בכיסא גלגלים ועוד 3 חודשים על קביים, אני עדיין סובל מכאבים בגב." (עמ' 7 שורה 9 לפרוטוקול.) הוגשו מסמכים רופאים מהם עולה כי נצפתה בבדיקת CT המטומה גדולה בתוך הכבד והמטומה מסביב לכליה ואדרנל שמאלי ללא סימני פגיעה באיברים אלו. שברים באגן ושבר בעמוד השדרה בחוליה 3L, הרוכב אושפז ביום 15.08.09 ושוחרר ביום 21.08.09 מבית החולים.

בחקירה נגדית טען רוכב האופנוע כי "בכביש הזה אי אפשר לנסוע יותר מ-50 קמ"ש, אני אופנוע נסעתי 40 קמ"ש, הוא חסם לי את הנתיב." רוכב האופנוע טען כי היה לו מספר רכב של הנאשם שגוי, הוא נדרש לפרטיו. ראה את בנו של הנאשם ברחוב, צילם את רכבו, עלה לביתו של הנאשם וניגש למשטרה. העד אישר כי ראה את המונית נפל על הכביש והתנגש במונית.

מטעם ההגנה העידו העדים הבאים:

1.                  הנאשם - נסע עם רכבו, מונית ברחוב הלפר. לדבריו הוא עצר לפני תמרור העצור, עמד במקום 2-3 שניות. עמד, הסתכל ימינה, ראה שאין אף אחד, כולל הולכי רגל, באותו רגע החל בנסיעה לאט לאט, מצד ימין לא היה שדה ראיה "הכל היה סגור עם עצים". כיום העצים סולקו ויש שדה ראיה. הנאשם החל בתנועה אחרי העצירה ראשונה בתמרור. הנאשם לא היגע לרחוב הרצל. כמה מטרים לאחר תחילת נסיעתו מצד שמאל יש מעבר חצייה. מספר אנשים צעירים עסקו בספורט במקום, לפני מעבר החצייה, הנאשם עצר. לדברי הנאשם הוא עצר מטר וחצי לפני מעבר החצייה, והחליט לתת להם לעבור להולכי הרגל.

הנאשם עמד במקום כמה שניות, בתוך הזמן הזה הנאשם שמע פגיעה בדלת האחורית, לפני הפגיעה "שמעתי צליל של בלימה אבל לא ראיתי מה גורם לצליל אלא רק שמעתי אותו, תשומת לב שלי היה להולכי הרגל, אחרי צליל הבלימה אני שמעתי פגיעה בדלת האחורית הימנית, יצאתי מהאוטו וליד הדלת האחורית שלי ראיתי את האופנוע, ובמרחק של 6-7 מ' בן אדם שישב על הכביש. " (עמ' 12 שורה 11 לפרוטוקול). הנאשם שאל את הנאשם לשלומו חזר למונית והזמין משטרה ואמבולנס ולא נגע ברכב עד שהמשטרה הגיעה. לאחר הגעת המשטרה נתן לשוטר את מסמכיו. השוטרים אמרו לנאשם לקחת את מספר האופנוע. השוטרים הזיזו את האופנוע לשוליים של הכביש. בערך באותו זמן הגיע אמבולנס ופינה את רוכב האופנוע. הנאשם שאל מה הוא צריך לעשות, השוטרים החזירו לו את המסמכים ואמרו לו להמשיך ובמידת הצורך יפנו אליו.

בחקירה נגדית נשאל הנאשם האם שלח מכתב לתיק בית המשפט והוא השיב שאכן עשה כך ותוכנו אמת. הנאשם נשאל מדוע עצר פעם שניה לפני מעבר החצייה? והשיב "בגלל שבמרחק הזה ראיתי אנשים בלבוש ספורט שהתחילו תנועה ואני החלטתי לעצור ולתת להם לעבור." בהמשך טען הנאשם "עצרתי בפעם הראשונה לפני התמרור עצור, הסתכלתי ימינה ושמאלה, לא ראיתי אף אחד במעבר החצייה, לא היה שום רכב ברחוב הרצל, אח"כ התחלתי בתנועה, אחרי כמה מטר נסעתי לאט ואז ראיתי מולי במעבר החצייה בצד שמאל צעירים בבגדי ספורט, זה מה שעושים אנשים צעירים בימי שבת, נתתי להם לעבור ונעצרתי." (עמ' 15 שורה 9 לפרוטוקול)

הנאשם טען בחקריה נגדית כי לא ראה את רוכב האופנוע ולפי קול הבלימה ששמע, הוא סבור כי רוכב האופנוע רכב על האופנוע במהירות של 70-80 קמ"ש.

2.         ניר קוסטיקה- ערך חוות דעת מקצועית מטעם ההגנה. המומחה קבע במסקנותיו כי בעת שהנאשם החל לחצות את הצומת, הצומת היה פנוי והאופנוע לא היה בטווח שדה הראיה. כך שכניסת הנאשם לצומת לא קיפחה את זכות הקדימה של רוכב האופנוע. העובדה שהנאשם נכנס אל הצומת, אינה יוצרת קשר סיבתי לאחריות הנאשם לתאונה. ניתוק הקשר נוצר בשל מהירות הנסיעה של רוכב האופנוע וחוסר תשומת ליבו לדרך ולצומת לפניו. רוכב האופנוע נכנס לצומת לא פנוי במהירות. דבר שגרם לאיבוד שליטה והתהפוכות רוכב האופנוע. העובדה שהמונית נמצאה במקום ההתנגשות לאחר התאונה מעידה על כך שהאימפקט היה שעה שמונית הייתה בעצירה. הנאשם נכנס לצומת 8 שניות טרם קרות התאונה ובזמן התאונה היה הנאשם עם המונית 3 שניות בעצירה. שחזור המקרה לדעת המומחה מעיד כי מהירות הרוכב הייתה גבוהה. למרות העובדה כי המונית בלטה לנתיב, אילו רוכב האופנוע היה נוסע במהירות המותרת במקום הוא יכול היה להיעצר בבטחה ולמנוע את התאונה.

בחקירה נגדית אישר המומחה כי הנאשם עצר 150 ס"מ ממעבר חצייה, בצד המרוחק של הצומת. אורך הרכב של הנאשם הוא 4.30. עוד אישר המומחה כי לפי גרסת הנאשם הוא עצר פעמיים בלבד "הוא עצר פעם ראשונה לפני קו הצומת." בהמשך "ועצירה נוספת היא לפני מעבר החצייה המרוחק. בעדותו הוא מתייחס לקו הצומת וכשלא ראיתי המשכתי בגלישה עד למעבר החצייה." רוחב הכביש 7 מ'. רוחב הנתיב הימני 3.25 מ'. לדעת המומחה הנאשם לא חסם את נתיב הנסיעה של רוכב האופנוע לדבריו "נשאר לו 1.50 מ'. הוא בולט 1.50 סה"כ לנתיב הימני שבו נסע האופנוע." בהמשך אמר המומחה "לא. כי הוא חוסם לו רק 1.50 מהנתיב הימני." (עמ' 19 שורה 25 לפרוטוקול)

לדעת המומחה אין אחריות לנאשם לקרות התאונה וזאת בשל הנסיבות הבאות "יש פה שני מקרים נפרדים, הראשון זה המקרה שבו הנאשם חוצה את הצומת ומגלה את הולכי הרגל חוצים, נעצר ונותן להם זכות קדימה לחצות, ובזמן הזה רוכב האופנוע לא נמצא בטווח הראיה שלו והוא לא מקפח זכות של אף רכב בכביש. במקרה השני הוא שבו רכב הנאשם עומד מול מעבר חציה עם הרכב, כאשר חלקו האחורי של הרכב בולט לצומת כ- 1.50 בתוך הצומת." (עמ' 20 שורה 5 לפרוטוקול) "בשלב הזה, מגיע בעקבות שדה הראיה המוגבל מגיע רוכב במהירות גבוה, ומגלה שהצומת לא פנוי והוא ניסה לבלום והיה ניסיון להשכיב את האופנוע, האופנוע הושכב בעקבות המהירות שבה נסע רוכב האופנוע ולא כיון שרכב הנאשם חסם את הצומת. אני לא חולק על כך שרכב הנאשם חסם את הצומת, אולם מדובר באירוע שקדם לאירוע התאונה."

לאחר ששמעתי את הצדדים מצאתי להרשיע את הנאשם במיוחס לו. ראשית, אומר כי אין מחלוקת בין הצדדים שהנאשם עצר בקו העצירה במקום בו מוצב תמרור 302. המחלוקת בין הצדדים נתונה לשאלה האם הנאשם ציית להוראה לתת זכות קדימה לרכב המתקרב לצומת. עמדת המאשימה היא כי הנאשם לא נתן זכות קדימה. בעוד הנאשם סבור כי קיים נתק בין הוראת התמרור לעובדה כי היה מצוי בתוך הצומת. דבר שנכפה עליו בשל הולכי רגל שחצו בצומת.

לנאשם בתיק יש שלוש גרסאות שהובאו בפני בית המשפט. גרסה שנלקחה במשטרה, גרסה שנמסרה בכתב במכתב שכתב הנאשם. עדות הנאשם בבית המשפט. הנאשם טען כי רוכב האופנוע הגיע במהירות לעברו. אף שהוא לא טען כי ראה את רוכב האופנוע, הרי שטען כי קבע את מהירותו לפי שמע. במשטרה טען הנאשם כי רוכב האופנוע נסע מעל למהירות של 60 קמ"ש כ- 80 קמ"ש. במכתבו טען הנאשם. כי מהירות רוכב הקטנוע הייתה 90-100 קמ"ש. בעדותו בבית המשפט טען הנאשם כי רוכב האופנוע נסע במהירות של 70-80 קמ"ש (עמ' 15 שורה 19 לפרוטוקול). הנאשם לאורך כל עדותו עמד על כך כי לא ראה את רוכב האופנוע. אולם יחד עם זאת, העריך את מהירותו בשיטה של שמע. אני חייב לציין כי שיטה זו אינה מוכרת לי ולא מצאתי לה גם אחיזה בפסיקה. הנאשם ציין את המהירות הגבוהה של רוכב האופנוע כדי לשוות לאירוע אלמנט של רוכב אופן שהגיע במהירות ונסיבות התאונה קשורות בנהיגת רוכב האופנוע. אף שאין שום ראיה למהירות הנטענת ע"י הנאשם.

מקום עצירת הנאשם ליד התמרור אינו במחלוקת. הנאשם נסע על פי דבריו לאחר עצירתו בנסיעה רצופה עד למעבר החציה המרוחק ממנו בצומת. הנאשם טען בעדותו הראשית כי מכיוון נסיעת רוכב האופנוע לא היה שדה ראייה. "אפשר להגיד שזה מאוד מסוכן וזה דורש עצירה, באותו רגע שראיתי שאין אף אחד התחלתי תנועה לאט לאט, מצד ימין הכל היה סגור עם עצים, סילקו את העצים וכיום יש חניה לרכב, היום יש שדה ראיה אבל זה רק עכשיו." (עמ' 12 שורה 5 לפרוטוקול) עובדה זו של העדר שדה ראיה בכיוון נסיעת רוכב הקטנוע לא גרמה לנאשם לעצור שוב בקו הצומת. כדי לראות האם יש כלי רכב המגיע מצד ימין של הנאשם. על פי התרשים שהוגש לבית המשפט ניתן לראות כי מקום הצבת התמרור מרוחק מספר מטרים מקו הצומת. בנסיבות אלו ניתן לקבוע כי הנאשם התרשל, כאשר לא היה לו שדה ראייה מספק מצד ימין , זאת עלפי עדותו, ולמרות זאת הוא לא טרח לעצור בקו הצומת.

גרסת הנאשם לקרות התאונה. טענת הנאשם נסמכת על העובדה כי עצר בתמרור 302 לאחר שלא ראה תנועה במקום החל בנסיעה. "עצרתי בפעם הראשונה לפני התמרור עצור, הסתכלתי ימינה ושמאלה, לא ראיתי אף אחד במעבר החצייה, לא היה שום רכב ברחוב הרצל, אח"כ התחלתי בתנועה, אחרי כמה מטר נסעתי לאט ואז ראיתי מולי במעבר החצייה בצד שמאל צעירים בבגדי ספורט, זה מה שעושים אנשים צעירים בימי שבת, נתתי להם לעבור ונעצרתי." (עמ' 15 שורה 9 לפרוטוקול). גרסה זו חוזרת על עצמה במכתב אותו כתב הנאשם. "לפתע ראיתי מספר אנשים שהתחילו לעבור את הכביש בריצה. עצרתי כדי לתת להם לעבור את הכביש. שורה 4 למכתב. גרסה זו חזרה על עצמה אף בהודעתו במשטרה. "אני המשכתי לאט וכשהייתי לקראת סוף הצומת עצרתי לפני מעבר החציה כי היו אנשים שחצו את הכביש". שורה 17 להודעה במשטרה. הנאשם טען לאלמנט הפתעה הן בעובדה כי הולכי רגל הגיעו למקום והוא נאלץ לעצור, והן לעובדה כי רוכב האופנוע הגיע בנסיעה. דבר זה תמוה בעיני. הנאשם עצר בתמרור 302 החל בנסיעה על פי חוו"ד המומחה שהוגשה מטעם ההגנה סעיף יא בעמ' 6 עבר מרחק של 15 מטר ב - 5 שניות כאשר מתוך כך זמן הבלימה של הנאשם היה שניה אחת. כלומר מרגע שהבחין הנאשם לראשונה בהולכי הרגל הוא נעצר. זמן הבלימה היה שניה אחת. השאלה היא כיצד הנאשם הבחין בהולכי הרגל בצומת רק שניה אחת. ברור שהולכי הרגל היו בצומת זמן מה לפני כן. אולם, הנאשם הבחין בהם רק שניה אחת לפני הבלימה. מכן ניתן ללמוד כי תשומת הלב של הנאשם לא הייתה כולה בדרך. שאם אכן, הרי שהנאשם היה צריך להבחין בהולכי הרגל כבר כשהוא היה בעמידה בסמוך לתמרור או לפחות כאשר חלף את קו הצומת דבר שבמקרה הנוכחי לא קרה. דבר זה מעיד על התרשלות הנאשם והעובדה כי לא הבחין בהולכי הרגל מבעוד מועד יש לה להשליך על מידת תשומת הלב שייחס הנאשם לנהיגה ולעוברי הדרך. תשומת לב שלא הופנתה דייה לרוכב האופנוע גם כן.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ