הכרעת דין בתיק ת"ד 12172-09 - פסקדין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו בתאריך 19.12.08 בשעה 18:00 נהג הנאשם רכב ברח' וולפסון בת"א והתקרב לרח' הרצל. בצומת עם רח' וולפסון מוצבים משני צידי הכביש תמרורי 302. אותה עת התקרב לצומת רכב פיאט מימין לשמאל כיוון נסיעת הנאשם. הנאשם לא נתן זכות קדימה לרכב הפיאט ונכנס לצומת. שני כלי הרכב התנגשו ורכבו של הנאשם התהפך על צידו השמאלי וכן דחף את הפיאט קדימה.

כתוצאה מהתאונה נחבלו בגופם נהגת הפיאט, נוסע ברכבה וניזוקו הרכבים.

הנאשם הואשם באי ציות לתמרור 302, עבירה על סעיף 64(ד) לתק' התעבורה ביחד עם סעיף 38(2) לפק' התעבורה ונהיגה בקלות ראש, עבירה על סעיף 62(2)+38(2) לפק' התעבורה.

הנאשם כפר בכתב האישום ונשמעו ראיות בתיק.

מטעם התביעה העידו העדים הבאים:

1.         שאולין אברהם - נוסע ברכב הפיאט. לדבריו הנהגת נסעה במהירות איטית כ-40 קמ"ש. רכב הנאשם התפרץ לכביש. הנהגת לא הספיקה לסטות, לחצה על הברקס וצפצפה. הנהגת לא הספיקה לעצור והתנגשה ברכב הנאשם. רכב הנאשם התהפך והם הופנו לבית החולים. הוגשו תעודות רפואיות מהן עולה כי העד נחבל בראשו ובשוק שמאל. העד העיד כי הנאשם נסע בנסיעה רצופה עת נכנס לצומת.

2.         מור רעות - נהגת הפיאט. המעורבת טענה כי נסעה ברח' הרצל, הגיעה לצומת עם וולפסון. הנאשם נכנס לצומת ושני כלי הרכב התנגשו. כתוצאה מהתאונה נחבלה המעורבת. הוגשה תעודה רפואית ממנה עולה כי המעורבת חשה כאבים בחזה, גב תחתון ושוק שמאל. המעורבת טענה כי הנאשם לא עצר בתמרור העצור ונכנס לצמות בנסיעה רציפה. עוד טענה המעורבת כי נסעה במהירות שבין 30-35 קמ"ש. לדבריה, רכבה הדף את רכבו של הנאשם ובסוף הצומת גרם לרכב הנאשם להתהפך.

3.         בועז חג'בי - בוחן תאונות דרכים. ערך תרשים של המקום. לדבריו, שדה הראיה במקום מקו העצירה 15 מ' לצד ימין ומקו הצומת 80 מ' בהעדר תנועה לימין.

מטעם ההגנה העיד הנאשם. לפי דבריו הוא נסע ברח' וולפסון, נעצר בקו העצירה. לא היה לו כלל שדה ראיה ולכן הוא התקדם למקום שיש לו שדה ראיה. הוא ראה שהכביש ריק והחל בנסיעה. קפץ לו הקלאץ' והאוטו נכבה. הנאשם הניע מחדש את הרכב. בשעה זו הנאשם היה בנתיב השמאלי של רח' הרצל. הנאשם חסם את הנתיב השמאלי. לאחר שהנאשם הניע את הרכב הוא הסתכל שהוא לא מסכן אף אחד, החל להתקדם ואז ראה את רכב הפיאט מתקדם לעברו ופוגע בו. הנאשם הגיש תצלומים של התאונה.

לדברי הנאשם, מדובר ברכב של 2.7 טון. לאחר הפגיעה הרכב נגרר מספר מטרים ואז התהפך לפינה הנגדית של הצומת והתהפך.

בחקירה נגדית טען הנאשם כי עמד בנתיב השמאלי לאחר שיצא מקו הצומת בין 7-8 שניות. הנאשם טען כי כאשר יצא מהרכב יושבי רכב הפיאט היו מחוץ לרכב.

בהודעתו במשטרה טען הנאשם כי רכב הפיאט גרר את רכבו מצד אחד של הצומת לצד השני והצליח להפוך אותו, לכן לדעתו רכב הפיאט נסע במהירות.

לאחר ששמעתי את הצדדים והעדים שהובאו בפניי ועיינתי בחומר הראיות, מצאתי כי התביעה עמדה בנטל ההוכחה הנדרש.

הנאשם טען שתי טענות הגנה:

1.         מי שנהג ברכב זה הנוסע שישב ברכב כיוון שבאותה עת היה בפסילה. זאת בניגוד לגרסת המעורבת והנוסע שטענו כי המעורבת נהגה. כפועל יוצא, רכב הפיאט נסע במהירות גבוהה מעל המותר, דבר שגרם לתאונה. הנאשם למד מי נהג ברכב על פי הפגיעות הגופניות בעדים.

2.         הנאשם טען כי הוא אינו אשם בתאונה כיוון שהוא יצא כבר מתמרור העצור ונתקע עם רכבו בנתיב השמאלי ברח' הרצל. רכב הפיאט המעורב הגיע במהירות גבוהה, לא שם לב לדרך והתנגש ברכב הנאשם, דבר שהביא להדיפת הרכב והפיכתו.

לאחר ששמעתי את טענות הנאשם, מצאתי לדחות טענות אלו וזאת מהנסיבות הבאות:

לגבי הטענה הראשונה כי מי שנהג ברכב הוא הנוסע שישב ליד המעורבת, אין לכך שום אחיזה בחומר הראיות פרט לתחושתו של הנאשם. העד וכן המעורבת טענו כי מי שנהגה ברכב הפיאט היא הנהגת המעורבת. מעבר לכך, הנאשם לא ראה בעיניו מי נהג ברכב, שכן הוא יצא מרכבו לאחר שנוסעי הפיאט יצאו מהרכב. הנאשם טען כי לפי הפגיעות ניתן ללמוד כי העד הוא שנהג ברכב כיוון שנחבל בחזהו, וזאת כתוצאה מפגיעה בהגה.

אני חייב לציין כי כל הטענות האלו הן השערות בלבד ללא ביסוס בחומר הראיות ולא הובאה שום חוות דעת שתומכת בהשערות אלו. מעבר לכך, אציין כי בתעודה הרפואית דווקא של המעורבת נרשם כי סבלה מכאבים בחזה וברגלה, היא הסבירה שהכאב ברגל נבע מהעובדה שלחצה על דוושת הברקס בחוזקה.