הכרעת דין בתיק ת"ד 12145-08

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו בתאריך 5/7/07 שעה 03:00 נהג הנאשם ברחוב המרכבה 16 בחולון מכיוון צפון לדרום. הנאשם נהג בקלות ראש, לא נתן תשומת לב מספקת לדרך. נסע במהירות שלא תואמת את תנאי הדרך, איבד שליטה על רכבו, סטה ימינה, עלה על המדרכה הימנית, שם התנגש בעמוד תאורה ותמרור. כתוצאה מהתאונה נחבל הנאשם בגופו, חבלות של ממש, בוצעו תפרים בקרקפת ונגרם נזק לרכבו לעמוד התאורה ולתמרור.

הנאשם הואשם בנהיגה בקלות ראש בניגוד לסע' 62 (2) + 38 (3) לפקודת התעבורה.

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום ונשמעו ראיות בתיק.

מטעם התביעה העידו:

1.         הבוחן ארז בסון - שערך דו"ח בוחן על פי ביקור במקום. על פי עדותו של הבוחן הנאשם איבד את השליטה על רכבו, עלה על המדרכה והתנגש בעמוד תאורה. שדה הראיה של הנאשם היה פתוח לפנים בעיקול כ-60 מטר. הבוחן ציין שהכביש היה רטוב מהשקיה. לדברי הבוחן הכביש "היה כמה עשרות מטרים לפחות לפני התאונה" רטוב עמ' 7 שורה 11 לפרוטוקול. הבוחן צילם את הכביש הרטוב ואת הממטרות העובדות על שטח ההפרדה. מסקנות הבוחן "כי התאונה נגרמה גם מהחלקה אולם גם בשל מהירות בלתי סבירה בנסיבות האירוע". (עמוד 8 שורה 7 לפרוטוקול).

2.         סיגל גבע - גובת הודעת הנאשם. מהודעת הנאשם עולה כי הנאשם נסע בנתיב הימני. הנאשם הבחין בקטעים בהם יש מים על הכביש, המגיע משטח ההפרדה מהממטרות.

            הנאשם היה בנסיעה של 55 קמ"ש. בשלב מסוים הכביש היה רטוב והוא הבחין בעיסה עם מים בנתיב הימני. הנאשם עבר לנתיב השמאלי כאשר הנאשם נכנס לעקומה, ורצה לחזור לנתיב הימני. החלונות של הרכב היו פתוחים. הנאשם הרגיש מים חודרים לרכב מהממטרות, דבר שהיסח את דעתו וגרם לו לעצום עיניים. הנאשם איבד שליטה, ניסה לאזן את ההגה, החל ללחוץ קלות על הבלם כדי להאט את מהירות הרכב. הרכב איבד שליטה ונגרמה התאונה.

3.         ליאור מסורי - סייר שהגיע למקום. על פי הדו"ח שרשם הסייר לדברי הנאשם החליק עם רכבו בעקבות שלולית מים במקום. כתוצאה מפעולת הממטרות, לדבריו בלם אך איבד שליטה על הרכב כתוצאה מכך פגע בעמוד התאורה.

מטעם ההגנה העידו:

1.         הנאשם - נסע במקום במהירות 55 קמ"ש, הכביש היה רטוב מאוד. הנאשם האט את המהירות בלחיצות קלות על הברקס תוך כדי סיבוב. הממטרות השפריצו עליו. בצד ימין שלו היה זבל. ברגע שהממטרות פגעו בו האוטו החליק. החלק הקדמי של הרכב פגע במדרכה ובעמוד. לטענת הנאשם הסיבה להחלקה היא הממטרות שפגעו בו ישירות לפנים (עמוד 13 שורה 5 לפרוטוקול).

2.         מזרחי נחום - אביו של הנאשם. לדבריו הוא הגיע למקום התאונה לאחר התאונה. הכביש היה רטוב. לדבריו כבר מתחילת הרחוב הכביש היה רטוב. עוד טען העד כי כאשר הגיע לעיקול הממטרות התיזו לו מים על הפנים. (עמוד 15  שורה 27 לפרוטוקול).

            לאחר ששמעתי את הצדדים מצאתי להרשיע את הנאשם בעובדות כתב האישום.

בתיק זה אין מחלוקת כי נגרמה תאונה והפציעות מהן סבל הנאשם כתוצאה מהתאונה וכן הנזקים לרכב. המחלוקת היחידה בתיק הוא הגורם לתאונה, האם היא נבעה מרשלנות הנאשם שמא נגרמה מנסיבות אובייקטיביות בלתי תלויות בנאשם.

בע"פ 237/55 נקבע:  "אמת נכון הדבר. שהחלקה על הכביש אינה, כשלעצמה, מהווה ראיה ניצחת בדבר רשלנותו של הנהג. יכול שהיה במקום כתם של שמן, או שהיה מכשול אחר בכביש או שנגרם הדבר על ידי גורם חיצוני זה או אחר, אך איננו מוכן לומר שהחלקה אינה מהווה ראיה כלשהיא בדבר רשלנות הנהג. משמע שהוא עובדה נויטראלית לחלוטין, אין טבעה של מכונית להחליק על גבי הכביש מאליה, לכאורה מצביעה החלקה על אי נקיטת אמצעי זהירות נאותים מצד הנהג.

רשלנות זו עשויה להתבטא בדרכים שונות: או שהנהג נסע במהירות מפורזת. או שלא האט את מהירות נסיעתו כאשר נוכח לדעת שהכביש הינו רטוב. וזאת במיוחד בעת היכנסו לסיבוב בכביש או שלחץ על הבלמים בצורה פתאומית מדי בהתחשב בתנאי הכביש או שהפנה את הגב המכונית בתנועה חדה או שמצב הצמיגים במכונית לא היה תקין וכו'".

בע"א 446/82 מתייחס כב' השופט ג. בק להלכה זו ומוסיף: "אינני  מוכן לעשות כאן כל הבחנה בו טענת ההחלקה סתם ובין הידרדרות לתוך המסלול הנגדי עקב החלקה. בשני המקרים הייתי מעביר אל הנאשם או אל הנתבעת את הנטל להביא ראיה בדבר הנסיבות שיכלו להביא לידי החלקת המכונית. ההבדל בין המשפט הפלילי והמשפט בנזיקין אזרחיים (כמו המקרה שלפנינו) הינו, שבמשפט הפלילי אם לאחר שמיעת כל הראיות נשאר בלב השופט ספק סבור באשמת הנהג, אזי יזכהו, ואילו במשפט האזרחי תיפול הכרעה על פי מאזן ההסתברויות".

בהמשך נאמר "זאת מכל מקום באים מקרים בהם לא מתחוור על פני הדברים, שההחלקה נגרמה שלא באשמת הנהג עקב נסיבות שלא הייתה לו שליטה עליהן. הנטל להביא ראיה בדבר הסיבות שגרמו להחלקה מוטל אז על שכמו של הנתבע ובית המשפט יקבע עמדתו בפסק דינו על פי חומר הראיות בשלמותו".

לאור האמור הרי שהנטל על הנאשם לשכנע את בית המשפט כי נסיבות התאונה לא נגרמו בשל רשלנותו.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר הראיות אני סבור שהנאשם לא עמד בנטל זה ובנסיבות התאונה אף התרשל בנהיגתו. יש לזכור כי מדובר בתאונה עצמית. מלבד הראיות האובייקטיביות של קיומן של הממטרות והכביש הרטוב. כל יתר הראיות נמצאות בידי הנאשם והסבריו הם אלו שיקבעו את ההכרעה בתיק.