הכרעת דין בתיק ת"ד 1107-09-10 - פסקדין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ב 30.10.09 סמוך לשעה שלוש נהג הנאשם ברכב ברחוב דרך בגין והתקרב לצומת עם רחוב מקווה ישראל בתל אביב.

הצומת מרומזר ומערכת הרמזורים עבדה כתקנה אותה עת חצו את הכביש הולכי רגל בחסות האור הירוק את מעבר החציה. הנאשם נהג בקלות ראש, לא נתן תשומת לב מספיק לדרך, לא אפשר להולכי הרגל לחצות את מעבר החציה ופגע בהם שעה שהם חוצים את מעבר החציה. כתוצאה מהתאונה נחבלו הולכי הרגל, הולכת הרגל נחבלה חבלה של ממש, תפרים בראשה ושבר ברגלה.

הנאשם הואשם באי מתן אפשרות להולכי הרגל לחצות בבטחה במעבר חציה וגרם חבלה של ממש בניגוד לתקנה 67 (א) לתקנות התעבורה וסעיף 38 (3) לפקודת התעבורה, נהיגה בקלות ראש בגרימה לחבלה  של ממש בניגוד לסעיף 62 (2) וסעיף 38 (3) לפקודת התעבורה.

 הנאשם כפר באשמה ונשמעו ראיות  בתיק.

מטעם התביעה העידה חמי שולמן. לפי עדותה ביום התאונה, העדה הולכת הרגל, חצתה את הכביש, הנאשם פגע בה עם רכבו והולכת הרגל נפצעה ברגלה ובראשה. הוגשה תעודה רפואית, ממנה עולה כי היא נחתכה בקרקפת פצע שהודבק וכן שבר ברגל שמאל. העדה ציינה כי מזג האוויר היה סוער והיו שלוליות במקום, הרמזור בכיוון הליכתה התחלף מאדום לירוק ואז היא חצתה.

עוד מטעם התביעה העיד בני גבסו, לדבריו הם עמדו במעבר חציה, הגיע רכב שפגע בו ובהולכת הרגל. הוגשה תעודה רפואית ממנה עולה כי הולך  הרגל סבל רגישות בשוק שמאל, האור בכיוון הליכתו  היה אור ירוק.

עוד העיד בוחן תאונת דרכים שערך תרשים של המקום שנערך על סמך העדות בתיק. כן הוגש תוכנית רמזורים, שמצביעה כי לנאשם ולהולכי הרגל אין אור ירוק משותף. מקריאת תוכנית הרמזורים עולה כי לאחר חלוף האור הצהוב לאדום בכיוון נסיעת הנאשם, רק אז מתחלף הרמזור להולכי הרגל לירוק. בחלוף האור הירוק להולכי רגל יש עוד  10 שניות בהן יש אדום משותף לשני הצדדים.

מטעם ההגנה העיד הנאשם, לדבריו בכיוון נסיעתו היה גל ירוק, הוא הגיע למעבר החצייה שהיה פנוי, המשיך בנסיעה, מאי התנועה הגיחו 2 ילדים שקפצו לכביש. הנאשם בלם כדי לא לפגוע בהם והסיט רכבו ימינה ופגע בהולכי רגל אחרים שהיו במקום. הנאשם לא הבחין מבעוד מועד בהולכי הרגל. לדבריו במקום היו שלוליות ענקיות. הנאשם ציין שהיה גשם עם ראות לקויה. הנאשם הבחין בהולכי הרגל לראשונה בעת הפגיעה בהם.        

בהודעתו במשטרה טען הנאשם כי נסע במקום במהירות 40 - 50 קמש'.    

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו בתיק הגעתי לכלל  מסקנה כי הנאשם אחראי לתאונה שנגרמה בעטיה בשל נהיגתו.

אין מחלוקת בין הצדדים כי נגרמה תאונה והולכי הרגל נפגעו מהתאונה, אולם טוען הנאשם כי מדובר בתאונה בלתי נמנעת וזאת כיוון שהנאשם נהג במהירות סבירה בהתאם לתנאי הדרך. בעודו נוסע באור הירוק קפצו לפתע ילדים לכביש, הנאשם כדי למנוע פגיעה בהם בלם וסטה עם רכבו, כתוצאה מכך נפגעו הולכי הרגל.

השאלה העולה לאור טענות הנאשם היא, האם קרות האירועים במהלך התאונה הם אירועים הגורמים לתאונה בלתי נמנעת?

תאונה בלתי נמנעת היא תאונה, שבמהלכה נהג הנוהג עם רכבו עושה כל שביכולתו ומתאים נהיגתו לדרך. למרות כל האמור קורה אירוע בלתי נצפה הגורם לתאונה, לא התרשמתי מהעדות שהובאו בפני כי מדובר בתאונה בלתי נמנעת.

בע"פ 558/97 מלניק נ' מדינת ישראל (לא לפרסום) כב' השופט אור כותב כדלקמן:

"מהן הנסיבות להן צריך נוהג רכב ליתן דעתו בהתקרבו למעבר חציה? עליו ליתן דעתו לכך, אם יש מי שאשר מתכוון לחצות את הכביש במעבר חציה; אם כן - להתאים  את מהירות נהיגתו למקרה של חצייתו את הכביש. במקרה זה, וכדי לכבד את זכות הקדימה של הולך הרגל במעבר החציה, עליו לצפות שזה ינסה לחצות את הכביש; שאולי לא יהיה ער לרכבים המתקרבים אולי יטול על עצמו סיכון של חצייה על אף התקרבות הרכב; אולי יסמוך על כך שהרכב יכבד את זכות הקדימה שלו. עליו להתחשב גם באפשרות של התנהגות רשלנית מצדו של הולך הרגל".

ומכאן אנו למדים על חובת זהירות מוגברת החלה על נהג המתקרב למעבר חציה, לא כך נהג הנאשם באירוע הנוכחי וזאת מסיבות אלו:

ראשית, הנאשם טען כי הוא התקרב למעבר החצייה, ראה את הולכי הרגל שירדו למעבר החצייה בלם וסטה עם הרכב.

לדברי הנאשם היה לו " שדה ראיה בכיוון שלו גלוי עד כמה שניתן ובלילה כזה". עמ' 9 שורה 4 לפרוטוקול,  וכן הנאשם אמר ,אני  הבחנתי בשני הולכי רגל שמגיעים מצד שמאל שלי ומתחילים לחצות את הכביש במעבר החציה". בשורה 16 להודעת הנאשם נשאל הנאשם לגבי הראות, האם הראות היתה טובה והשיב " כן תאורת רחוב רגילה" שורה 46 להודעת הנאשם. אם כך היה לנאשם שדה ראיה תקין, מדוע אם כן הנאשם לא ראה את הולכי הרגל שחצו מצד ימין שלו? עצם העובדה שהנאשם לא הבחין כלל בקיומם מעמידות את גרסת הנאשם בהתקיימות תנאים של תאונה בלתי נמנעת.

ממה נפשך? אם הנאשם נסע במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך, מזג האוויר, העובדה שהכביש היה מלא שלוליות. הרי שהוא לא נקט באמצעי זהירות נדרשים. אם הוא התאים נהיגתו למצב בדרך מדוע לא הבחין כלל בהולכי הרגל עד למועד הפגיעה בהם?