הכרעת דין בתיק ת"ד 10650-10-10

1.         העובדות המוסכמות

ביום 16.6.10 סמוך לשעה 01:00 נהג הנאשם רכב בחניון סופרמרקט "אושר עד" בגבעת שאול בירושלים כאשר הנאשם אינו מורשה לנהיגה וכאשר על נהיגתו אין כיסוי ביטוחי.

תוך כדי נהיגתו פגע הנאשם בחוסר זהירות/קלות ראש בהולכת רגל אפרת אלגריסי (להלן - המתלוננת) אשר כתוצאה מכך אושפזה למשך לילה בבי"ח, הנאשם ליווה את המתלוננת לבית החולים.

ביום האירוע בבית החולים המתלוננת סירבה למסור לבוחן לאון דיכטר גרסה.  יום לאחר קרות התאונה בשעות הצהריים,  הגיע הנאשם מיוזמתו משרדי המאשימה ובקש למסור הודעה. המתלוננת מסרה גרסתה מספר ימים לאחר מכן.

2.         העובדות שבמחלוקת

המאשימהגורסת כי הנאשם שיבש מהלכי חקירה בכך שניסה להניא המתלוננת שלא תמסור הודעה לבוחן ליאור דיכטר. ואכן בבי"ח משפנה הבוחן למתלוננת סירבה למסור עדות.

לגרסת המאשימה הנאשם הוזהר בטרם חקירתו על זכות השתיקה ועל זכות ההוועצות בעו"ד.

ההגנהגורסת כי הנאשם אמנם פגש במתלוננת בבי"ח אך לא ניסה להניא אותה מלהגיש תלונה. עוד טען ב"כ הנאשם לפגיעות בזכויות יסוד של הנאשם:

כי נמנעה מהנאשם זכות השימוע,  הוא לא נחקר על ביצוע עבירת שיבוש הליכי משפט וכי לא הוזהר בטרם מסירת ההודעה על זכות ההוועצות בעו"ד.

3.         תימצות הראיות

ע.ת.1 השוטר מומי ביטון הגיש את הודעת הנאשם (ת/1). הוא ציין לשאלת ב"כ הנאשם כי בנוהג שבשגרה הם מזהירים בנוסף לזכות לשמור על השתיקה גם על זכות ההוועצות בעו"ד והוא מודע לחובתו להזהיר את החשוד בטרם גביית ההודעה, וככל הנראה למרות שניתנה אזהרה בפועל, הדבר לא נרשם בהודעה.  (פרוט' עמ' 4 ש' 24-25, עמ' 5 ש' 1-5).

ע.ת.2 הבוחן ליאור דיכטר ביסס עדותו של מזכר שערך (ת/3) בו ציין כי נקרא לטפל בתאונה. הוא ציין גם שהגיע לבי"ח, פגש במתלוננת ולשאלתו מה אירע השיבה " שנפגעה מרכב אלמוני. אין לה שום פרטי הרכב ותיאורו...". אחר אמרה לו משהתבקשה למסור הודעה " שאין לה ראש לזה וסירבה בתוקף לדווח לגבי התאונה". הבוחן ציין כי המתלוננת היתה בבי"ח עם קבוצת נערים. בעדותו חזר הבוחן על האמור במזכר (פרוט' עמ' 6 ש' 26-25 פרוט' עמ' 9 ש' 15-14).

המתלוננתהעידה כי לאחר התאונה הועברה לבי"ח ושם גם היו הנאשם וחבריו. הנאשם ביקש ממנה שלא לערב המשטרה (פרוט' עמ' 14 ש' 9-6).

משנשאלה מה השיבה בבי"ח לבוחן השיבה "לא הייתי במצב רוח של לענות" (פרוט' עמ' 12 ש' 22). משנשאלה (בחקירה נגדית) מדוע לא שוחחה עם הבוחן השיבה " הרגשתי מאוד מבולבלת והייתי במצב פיזי ונפשי לא ברור ומאוד מעורפל" (פרוט' עמ' 14 ש' 20).

אשר לנאשם אמרה " הוא הראה דאגה" (פרוט' עמ' 15 ש' 7). כנשאלה מדוע בסופו של דבר מסרה הודעה מפורטת במשטרה השיבה " מלכתחילה לי היה רצון להגיש תביעה." (פרוט' עמ' 14 ש' 11)

חברו של הנאשם שהיה עימו ישי גמליאל (ע.ת. 4). בהודעתו שהוגשה (ת/5)  תיאר נסיבות אירוע התאונה, כאשר הסביר כי ידע שלנאשם אין רשיון נהיגה וישב לידו ברכב.

בעדותו בבית משפט אישר כי היה עם המתלוננת והנאשם בבי"ח וכי הנאשם שוחח עם המתלוננת ואמרו לה שתעשה מה שהיא רוצה (פרוט' עמ' 16 ש' 31) ע.ת. 4 הסביר " לא אמרנו לה להתלונן ולא אמרנו לה לא להתלונן. אמרנו לה שתעשה מה שהיא רוצה" (פרוט' עמ' 17 ש' 16).

הנאשםבעדותו אישר כי היה עם המתלוננת בבי"ח ואישר כי ראה בבי"ח את הבוחן. לגבי שיחתו עם המתלוננת אמר כי המתלוננת פנתה  אליו ואמרה " אני רואה שהבוחן פה, מה להגיד לו? ואמרתי לה שהיא לא צריכה לשאול אותי ותגיד מה שהיא רוצה וזה היה לפני שהיא דיברה עם הבוחן" (פרוט' עמ' 18 ש'  30-29 ועמ' 19 ש' 2-1).

בחקירה נגדית משנשאל הנאשם מדוע לא פנה לבוחן בבי"ח השיב כי הבין שבא לשוחח עם המתלוננת וכי היה מבולבל (פרוט' עמ' 20 ש' 8-6). משנשאל הנאשם אשר לטענת המתלוננת כי ביקש ממנה שלא לערב המשטרה השיב : " כולנו היינו מבולבלים ומבוהלים. יכול להיות שהיתה אי הבנה. יכול להיות שהיא לא שמעה" (פרוט' עמ' 20 ש' 21). בתשובה לשאלת בית משפט באותו עניין השיב כי לא אמר למתלוננת שלא להתלונן (פרוט' עמ' 20 ש' 24-23). יום לאחר התאונה החליט הנאשם לגשת למשרדי המאשימה בבניין כלל ולמסור הודעה. (פרוט' עמ' 19 ש' 16-17) . בהודעה (ת/1) נחקר הנאשם רק לעניין התאונה. לפני מסירת ההודעה לא הוזהר לגרסתו כלל, לא על זכות השתיקה ולא על  זכות ההוועצות בעו"ד (פרוט' עמ' 19 ש' 23) לדבריו אם היה מוזהר על זכות ההוועצות היה פונה לעו"ד טרם מסירת ההודעה. (פרוט' עמ' 19 ש' 25).