בתיק זה מיוחסות לנאשם עבירות של נהיגה רשלנית, אי מתן אפשרות לחציית כביש להולך רגל, גרימת נזק וגרימת חבלה של ממש.
לאחר ששמעתי את העדויות, התרשמתי מהעדים עיינתי בחומר שהוגש ושקלתי את טענות הצדדים,
מצאתי לנכון לזכות את הנאשם מחמת הספק מהעבירות המיוחסות לו.
על פי עובדות כתב האישום, שעל מרביתן אין מחלוקת בין הצדדים, נהג הנאשם את רכבו ביום 23.8.09 ברחוב הרצוג בעכו, פגע בהולך רגל בשם איליה קזחרובסקי וגרם לו לחבלה של ממש. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלת מקום הפגיעה, האם הייתה הפגיעה במעבר חציה או לא, ובאופן נגזר משאלה זו, האם צריך היה הנאשם לצפות ירידת הולך הרגל לכביש, או לאו.
על פי עדות הנפגע הוא חצה את הכביש במעבר החציה באופן רגיל כאשר לפתע נפגע בידי רכב הנאשם. מנגד, הנאשם העיד כי לאחר שחלף על פני מעבר החציה קפץ לפתע הנפגע על רכבו, וזאת לאחר שקודם לכן עמד בגבו לכביש והחזיק במעקה. הנאשם העיד כי נסע במהירות אטית מאוד וקודם לכן עצר את רכבו לפני מעבר החציה לאפשר חציית הולך רגל אחר שהוביל אופניים.
פרט לנאשם העיד מטעם ההגנה מר אליהו לסרי, אשר לדבריו המתין באזור לאדם אחר, והבחין בתאונה. מר לסרי אישר את טענת הנאשם:
"עבר איזה בחור עם אופניים ובזמן שהוא עבר הבחור (הנאשם) עצר עם הרכב, נתן לו לעבור ופתאום קפץ איזה בחור מבוגר שכמו שאני מכיר אותו הוא שיכור. הוא התחיל לנסוע קצת חלש, ופתאום המבוגר קפץ ונמרח לו שם על האוטו. זה היה 3-4 צעדים ממקום העצירה. אני מתקן, יחסית למעבר החציה זה היה 3-4 צעדים. הבחור עבר, הוא התחיל לנסוע קצת ואז המבוגר עבר. לפני כן המבוגר היה מעבר למעקה, בצד של המדרכה. אני מתקן, בצד של הכביש. פתאום הוא קפץ קדימה ונמרח על הטמבון של הרכב, על מכסה המנוע"
פרט לנפגע בתאונה הביאה המאשימה עדותו של בוחן התנועה מר חזי כהן, אשר קבע כי התאונה אירעה על מעבר החציה, וזאת בעיקר בהסתמך על רגבי אדמה שנמצאו על מעבר החציה ואשר לפי הערכתו נפלו מאזור הגלגלים הקדמיים של הרכב בעת הפגיעה. המדובר בעדות בעלת משקל של ממש לחובת הנאשם, אשר אינה מתיישבת עם גרסת הנאשם ועד ההגנה. למרות שהערכתו של הבוחן סבירה והגיונית, לא מצאתי כי עדות זאת מסלקת כל ספק סביר באשמת הנאשם, ובסופו של דבר, למרות שאני נוטה לקבלה, עדיין נותר בי ספק ממשי שמא אירעה התאונה לאחר מעבר החציה ותוך שהנפגע קופץ באופן מפתיע לכביש.
אם אכן אירעה התאונה כגרסת הנאשם ועד ההגנה, אינני רואה מקום להטלת אחריות על הנאשם, אשר נהג את רכבו במהירות אטית ביותר והנפגע הסתובב לפתע, לאחר שעמד בגבו לכביש וקפץ על הרכב או ממש לפניו. סבורני כי גרסה זו, שלא נסתרה, מבססת אירוע של תאונה בלתי נמנעת מבחינת הנהג.
ההלכה היא כי נהג חייב לצפות מעשה פזיז ובלתי צפוי מצד הולך רגל וכבר נקבע כי אף מעשה התאבדות לא ינתק בהכרח קשר סיבתי להתנהגות הנהג (ראו לדוגמא ע"פ 8827/01
שטרייזנט נ' מדינת ישראל). במיוחד קיימת על נהג חובת זהירות כאשר הוא מתקרב למעבר חצייה, אולם אין לומר כי נקבעה אחריות מוחלטת לפגיעה בהולכי רגל בקרבת מעברי חציה והדבר תלוי תמיד בהתנהגות הנהג והולך הרגל.
כך קבע בית המשפט העליון כי:
מהן הנסיבות להן צריך נוהג רכב ליתן דעתו בהתקרבו למעבר חצייה? עליו ליתן דעתו לכך, אם יש מי אשר מתכוון לחצות את הכביש במעבר החצייה; ואם כן - להתאים את מהירות נהיגתו למקרה של חצייתו את הכביש. במסגרת זו, וכדי לכבד את זכות הקדימה של הולך הרגל במעבר החצייה, עליו לצפות שזה ינסה לחצות את הכביש; שאולי לא יהיה ער לרכבו המתקרב; אולי יטול על עצמו סיכון של חצייה על אף התקרבות הרכב; אולי יסמוך על כך שהרכב יכבד את זכות הקדימה שלו. עליו להתחשב גם באפשרות של התנהגות רשלנית מצדו של הולך הרגל".
ע"פ 558/90
רבקה מלניק נ' מדינת ישראל.
וכן:
"כאשר הולך הרגל אינו נותן כל סימן לכוונה לרדת לכבישולחצות אותו, וכאשר בנסיבות העניין אין מאומה שיכול להעמיד את הנהג על כוונה כזו. כי אז אין הנהג חייב לצפות, כי הולך הרגל ישנה לפתע דעתו ויקפוץ לכביש"
ע"פ 61/80
דן ניר נ' מדינת ישראל.
סבורני כי במקרה דנן קיימות ראיות לכך שהנאשם התאים מהירותו לתנאי הדרך והתקרבות למעבר חצייה, עצר ונתן זכות קדימה להולך רגל והמשיך לאחר מכן בנסיעה אטית מאוד, וזאת כאשר הנפגע עומד בגבו לכביש. על פי טענת הנאשם הנפגע זינק על רכבו ממש ועדות זו עולה בקנה אחד עם עד הראייה האובייקטיבי לכאורה.
בנסיבות אלה, אינני רואה מקום להטלת אחריות על הנאשם, וזאת על אף ניתוחו המשכנע לכאורה של בוחן התנועה ונותר בלבי ספק שמא אכן אירעה התאונה בדרך בה לא יכול היה הנאשם למנוע אותה.
ניתנה היום, 5 באפריל 2012, במעמד הנאשם, בא-כוחו עו"ד ברבארה וב"כ המאשימה עו"ד ג'לאל עווידה.