על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן ובפרטים הנוספים, מורשע הנאשם בעבירה של שימוש בלתי חוקי בנשק, לפי סעיף 85 סיפא לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו - 1955.
ניתנה והודעה היום, כ"א תמוז תשע"ב, 11/07/2012, בפומבי ובמעמד הצדדים.
____
_(-)_____ _____
_(-)______ ______
_(-)_______
שופט אב"ד שופטת
גזר - דין
- 1. הנאשם, טור' ח.ח, נותן את הדין בגין עבירה של שימוש בלתי חוקי בנשק, שעניינה ירי של 17 כדורים באוויר, בחוף 'דדו' בחיפה, כאשר נצרת הנשק במצב "אוטומט". הירי בוצע כאשר הנשק מכוון לעבר הים, וכאשר שלושה אזרחים מצויים במרחק של מספר מטרים מן הנאשם. הללו נבהלו בעקבות הירי ונמלטו בריצה מן האיזור, מאחר שסברו כי המדובר בירי של מחבל. פקחי הים מטעם עיריית חיפה, אשר הגיעו למקום, הודיעו לנאשם כי קראו למשטרה, ובעקבות כך התפתחה תקרית, שבמהלכה ריססו הפקחים על הנאשם גז פלפל. עם הגיעם של השוטרים אל הזירה, ביקשו מן הנאשם להזדהות, אך הוא טען כי תעודת החוגר איננה ברשותו - טענה שהסתברה כלא נכונה, עם מציאתה של התעודה במהלך חיפוש שנערך עליו.
בתחנת משטרת חיפה, לשם הובא לאחר האירוע, ביקש הנאשם לפגוש רופא, בעקבות התזת גז הפלפל. הוא החל לגדף בשפה הערבית ולהשתולל, תוך שהרים כסא לעברו של אחד השוטרים, והתנגד למעצר. בסופו של דבר, הורד אל הרצפה ונאזק.
נסיבות נוספות הקשורות לאירוע הירי עניינן הותרת נשקו של הנאשם ברכבו של חברו (בתוך תיק), בזמן שקדם לאירוע, לאחר שהנאשם הוציא ממנו את המכלול; וכן שתיית משקאות חריפים ע"י הנאשם באותו יום (למעלה ממחצית בקבוק ערק וכ-4-5 בירות), בעודו לבוש במכנסיים צבאיים ונושא נשק, בביתו, בחוף עצמו ובמקומות נוספים שאינם בידיעת התביעה.
- 2. הנאשם גויס לצה"ל, עפ"י התנדבותו, ביום 01/12/11. מזה כשבעה חודשים הוא משרת כלוחם, ולאחר מכן כגשש, באוגמ"ר 80. לחובתו עבירת משמעת אחת, שעניינה אי קיום הוראות, אשר בוצעה כחודש לאחר שירותו, ומעבר לכך גיליונו המשמעתי נקי. נסיבותיו המשפחתיות אינן קלות. אביו נפטר לפני כשנתיים. אמו סובלת ממחלות שונות, שאינן פשוטות ולא תפורטנה עקב צנעת הפרט. למשפחה (המונה עוד אחות ואח נשוי, המתגורר בנפרד), אין כל חסכונות או פיקדונות, והיא מתפרנסת מקצבאות שונות מן הביטוח הלאומי.
בדברו האחרון, הביע הנאשם חרטה על המעשים, והדגיש כי התגייס לצה"ל כדי לשרת כלוחם עבור המדינה. ברצונו לשוב מהר ככל הניתן ליחידתו ולמשפחתו.
3. הצדדים אינם חלוקים על כך שהנאשם ראוי לעונש של מאסר, בכליאה ממשית. המחלוקת ביניהם מתמצה בשאלת משך המאסר.
התביעה הדגישה את הסיכון הרב שנשקף ממעשיו של הנאשם; את הזלזול בכל כללי הבטיחות בנשק (והשמירה עליו), כפי שמשוננים השכם והערב לחיילים; ואת החומרה היתירה שבביצוע המעשים לאחר שתיה חריפה, בעודו לבוש מכנסיים צבאיים ונושא נשק. לטעמה, יש להחמיר את רמת הענישה הנוהגת, בשל פגיעתו הרעה של האלכוהול, עד כדי מאסר למשך חודשים רבים. הסיכון הרב שבמעשים מצדיק את תיוגו של הנאשם ככזה הנושא רישום פלילי מלא.
הסניגורחלק על הגדרתן של עבירות השימוש הבלתי חוקי בנשק "מכת מדינה", המחייבת העלאת רמת ענישה, וסבר כי הדוגמאות לעבירות שבוצעו לאחר שתיית אלכוהול, כפי שהוצגו ע"י התובעת, אינן רלוונטיות למקרה שלפנינו. כאן, ועל אף השתייה החריפה באותו יום, אין המדובר בירי במצב של שכרות, ולראיה, הנאשם הוא שפרק את נשקו בתום האירוע. לא נגרם נזק כלשהו בפועל, ואת התנהגותו של הנאשם לאחר שנתפס יש לראות על רקע הבנת התסבוכת אליה נקלע. המדובר במובהק במעידה חד פעמית, של חייל הנושא נשק מדי יום במהלך שירותו, ואין הצדקה להטלת עונש מאסר המביא לרישום פלילי מלא. שיקולי השיקום והנסיבות האישיות מחייבים הקלה בעונש, ומאפשרים גם חריגה ממתחם העונש ההולם.
דיון והכרעה
4. הסיכון שבמעשיו של הנאשם היה רב מאוד. בעודו ניצב במרחק מספר מטרים מאזרחים, ביצע ירי של כדורים רבים, במצב "אוטומט". סטייה של אחד הכדורים עלולה היתה להביא לפגיעה בנפש. לא לחינם, נמלטו האזרחים בבהלה מן המקום, מתוך מחשבה כי המדובר באירוע חבלני. ההתנהלות לאורך היום כולו - החל מהותרתו של הנשק ברכב, עובר לשתייה חריפה, בעת נשיאת הנשק, וכלה בירי הנזכר - ביטאה זלזול בכללי בטיחות ונשיאת נשק בסיסיים. גם ההתנהגות לאחר הירי, אל מול אנשי החוק והאכיפה, לא היתה נקודתית, אלא הופנתה כלפי מספר גורמים, עד כדי צורך בהשתלטות פיזית חוזרת על הנאשם, בחוף עצמו ובתחנת המשטרה לאחר מכן.
"הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה", כשיקול לקביעת מתחם העונש ההולם לפי תיקון מס' 113 לחוק העונשין, ונוגע לשמירה על חיי אדם, הוא אפוא רב חשיבות. נלווים אליו גם שיקולים צבאיים ייחודיים, שעניינם שימוש בנשק צבאי למטרה לה נועד, כמו גם תדמית חיילי צה"ל בעיני הציבור הרחב.
5. אכן, "מדיניות הענישה הנהוגה", ככזו המשליכה על מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג לחוק העונשין), מצביעה על הסתפקות בתקופות מאסר שאינן ארוכות, במקרים של ירי באוויר (ע/137/07
רב"ט אלכסיי אוז'גוב נ' התצ"ר, שם הוטלו 45 ימי מאסר בגין ירי של מספר כדורים לעבר הים, מלבד הרשעה בחמישה שימושים בקנאביס; ע/25/06
התצ"ר נ' רב"ט אנדריי קוזין, שם הוטלו חודשיים מאסר בדרך של עבודה צבאית בגין ירי לעבר גבעה שמעליה שכונת מגורים, הגם שהודגשו "
נסיבות אישיות מיוחדות" של הנאשם; ע/147/01
התצ"ר נ' רב"ט זילבר ורב"ט סוזונוב, שם הוטלו 50 ימי מאסר, 30 ימים מתוכם בדרך של עבודה צבאית, בגין ירי ביער; ע/142/06
התצ"ר נ' רב"ט אלכסנדר לבקוביץ, שם הוטלו 60 ימי מאסר, 30 מהם בדרך של עבודה צבאית, בגין ירי לעבר הים; ע/50/01
התצ"ר נ' טור' שוסטרמן, שם הוטלו 40 ימי מאסר בגין ירי בפרדס).
ברם, בענייננו, הסכנה לאנשים הניצבים במרחק מטרים ספורים לצידו של הנאשם היתה
מוחשית
. התנהלותו, לאורך היום כולו, מלמדת כאמור על שלא ניצל,
בשום שלב, את "צמתי העצירה" האפשריים - ולא חדל מן השתיה החריפה תוך נשיאת הנשק עליו, במקומות ציבוריים ופומביים, או מן הירי עצמו. אף שעפ"י כתב האישום המתוקן לא הורשע בעבירות נפרדות של אי שמירתו של נשק, או התנגדות לפעולה חוקית, המדובר בנסיבות הרלוונטיות לגזירת העונש המתאים לנאשם (סעיף 40יב לחוק העונשין), והן
מחמירות את עניינו מזה של המקרים שנדונו לעיל.
6. מנגד, הענישה היא לעולם אינדיבידואלית, ו"מה שנדרש מהשופט הוא לערוך איזון עדין בין שיקולי הענישה השונים" (ע"פ 954/12
רפי עובדיה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, 01/07/12], בסעיף 19 לפסק הדין (2012)). החמרה בענישה גם היא צריכה להתבצע באופן הדרגתי (ראו ע"פ 2251/11
ג'מאל נפאע נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, 04/12/11], בסעיף 7 (2011)). צודק הסניגור כי שיקולי הרתעה אישית והרתעת הרבים - לעומת שיקול השיקום - אינם אמורים להביא לחריגה מן העונש ההולם, לפי תיקון מס' 113 הנ"ל.
7. באיזון שבין השיקולים, מצאנו כי הנאשם ראוי אמנם לענישה מחמירה, אך לא כזו שתביא "לתיוג כעבריין פלילי לאורך שנים רבות" (דברי ההסבר לתיקון מס' 63 לחש"ץ, תשט"ו - 1955 - ה"ח הממשלה תש"ע מס' 479, בעמ' 228). לעניין זה, מצאנו להתחשב בנסיבות האישיות והמשפחתיות, ובהתנדבותו של הנאשם לשירות, תוך גילוי מתמיד, גם כעת, של מוטיבציה לשירות קרבי. מצאנו לאזן בין רכיב המאסר לבין תוצאתו הרישומית ע"י אי-ניכוי מלוא תקופת המעצר בה שהה עד מועד גזר הדין, והעומדת על 38 ימים. התשתית המשפטית המאפשרת פתרון עונשי זה פורטה באריכות בדר/128/12
התובע הצבאי נ' סמ"ר נאור טוהמי, ואנו מפנים לאמור שם.