הכרעת דין בתיק פ 977/05

כתב האישום

1.       הנאשמים, וליד מזערו וראמי אלחדאד (להלן - ולידו-ראמיאו הנאשמים), מואשמים יחדיו בקשירת קשר לביצוע פשע, עבירה על סעיף 499(א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן - חוק העונשין); ניסיון להתפרץ למקום מגורים בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 406(ב) ו-408 בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין; וליד מואשם בנוסף גם בעבירה של נשיאת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, ובהסעה שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952 (להלן - חוק הכניסה לישראל). ראמי מואשם בנוסף גם בעבירות של החזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, וכניסה לישראל שלא כדין לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל.

 2.      על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 26.6.05 או בסמוך לכך קשרו שני הנאשמים קשר יחד עם אחד בשם נביל דבעי (להלן - נביל), להתפרץ לביתו של עו"ד מחמד פאיז שריף המתגורר בבית חנינא (להלן - עו"ד שריף). זאת, על-פי מידע שקיבלו מאדם בשם נדאל הייכל (להלן- נדאל), אשר מכיר את עו"ד שריף וסבור היה כי ברשותו כסף רב. לשם קידום הקשר שאל וליד מבן דודו, חרבי מזערו, רכב מסוג פורד טרנזיט שמספרו 15-549-45 (להלן - הרכב). לאחר מכן, בשעות הערב של אותו יום, נסעו השלושה ברכב יחד עם נדאל לבית חנינא, שם הציג להם נדאל את ביתו של עו"ד שריף. לשם קידום הקשר וליד גם ביקש מנביל להביא עמו אקדח, רעלות פנים וכפפות.

ביום 27.6.05, בשעה 01:30 או בסמוך לכך, נהג וליד ברכב ובאמצעותו אסף את נביל מביתו אשר במחנה הפליטים שועפט ואת ראמי ממקום שאינו ידוע למאשימה. השלושה נסעו יחדיו לכיוון ביתו של עו"ד שריף. בדרכם הוריד וליד את האחרים על-מנת שלא יזוהו במחסום, ולאחר מכן אסף אותם חזרה לרכב. כל אותה עת נשא עמו נביל אקדח חצי אוטומטי מסוג CZבקוטר 9 מ"מ, שמספרו 1495J(להלן - האקדח), בידיעתו של וליד, 3 רעלות לפנים ו-3 כפפות. ראמי נשא עמו סכין מתקפלת  בעלת להב באורך של כ-9 ס"מ.

כאשר הגיעו השלושה סמוך לביתו של עו"ד שריף, יצאו ראמי ונביל מהרכב, ואילו וליד החנה את הרכב סמוך לבית והצטרף אל השניים האחרים מספר דקות מאוחר יותר. השלושה ניסו במשך כ-40 דקות להתפרץ לביתו של עו"ד שריף, מתוך כוונה לבצע גניבה ולהשתמש באקדח במידה ויתקלו בהתנגדות מצד דיירי הבית, אך מאמציהם עלו בתוהו. משכשלו השלושה במאמציהם להתפרץ לבית, הם עזבו את המקום ונעצרו על-ידי המשטרה (השתלשלות עניינים זו תכונה להלן גם האירוע). ראמי הנו תושב חברון אשר בשטחי הרשות הפלסטינית. בכל המועדים המתוארים לעיל, שהה ראמי בישראל מבלי שהיה ברשותו היתר כניסה לישראל. 

תשובת הנאשמים

3.       בתשובתו לאישום הכחיש וליד, כי היה שותף לקשר להתפרץ לביתו של עו"ד שריף וכי פעל למימוש קשר זה כפי שמיוחס לו בכתב האישום. לגרסתו, ביום האירוע הוא היה לבדו בבית חנינא, והתכוון לחזור לביתו לבדו (עמ' 10 לפרוטוקול). ראמי הודה, כי שהה בישראל שלא כדין וכי החזיק סכין שלא כדין, אולם הכחיש את שאר העבירות המיוחסות לו (עמ' 11 לפרוטוקול).

          כבר כאן אציין, כי שני הנאשמים בחרו להעיד להגנתם. בעדותו מסר וליד, כי בלילה שבין יום 26.6.05 ליום 27.6.05 הוא היה בבית חנינא, אולם על-פי גרסתו נוכחותו במקום הייתה תמימה. ראמי מסר, כי היה בדרכו לבית-חנינא יחד עם נביל, אולם הם נעצרו בשועפט.

גדר הפלוגתא

4.       כעולה מתשובת הנאשמים לאישום, השאלה העיקרית העומדת להכרעה, היא האם התביעה הרימה את נטל ההוכחה בפלילים והוכיחה כי הנאשמים קשרו  קשר להתפרץ לביתו של עו"ד שריף ופעלו למימוש קשר, כמיוחס להם בכתב האישום. שאלת משנה אשר עולה, היה והתשובה לשאלה העיקרית תענה בחיוב, היא האם יש להרשיע את וליד בעבירה של נשיאת נשק שלא כדין, שעה שהאקדח היה ברשותו של נביל.

הראיות - מבט על

5.       הראיה המרכזית אשר הציגה המאשימה לשם הוכחת עבירות הקשר וניסיון ההתפרצות, היא עדותו של נביל, אשר על-פי כתב האישום נטל חלק בפרשה והעיד כעד מדינה לאחר שביום 5.7.05 נחתם עמו הסכם (ת/2). עדותו של נביל התייחסה הן לשלב קשירת הקשר והן לשלב ניסיון ההתפרצות לביתו של עו"ד שריף, ובמסגרתה הפליל את הנאשמים במיוחס להם בכתב האישום.

6.       המאשימה הביאה מספר ראיות כתימוכין לעדותו של נביל. מטעם המאשימה העידו מספר שוטרים, אשר נטלו חלק בפעולת העיקוב אחר הנאשמים בעת שעל-פי האישום יצאו במטרה להתפרץ לביתו של עו"ד שריף. העיקוב אחר הנאשמים בוצע לאחר שהמשטרה קיבלה לידיה מידע מוקדם על תוכניתם של הנאשמים. עו"ד שריף אף הוא העיד מטעם המאשימה, אודות אירועי ליל האירוע בביתו. בנוסף העידה המאשימה מדובב המכונה "מאהר", אשר הוכנס לתאו של ראמי, ולדבריו שמע מהאחרון על התוכנית להתפרץ לביתו של עו"ד שריף ועל הניסיון הכושל לבצעה. ראיה נוספת עליה מבקשת המאשימה להסתמך, היא הודעתו במשטרה של נדאל, אשר העיד כעד הגנה. כזכור נדאל היה זה שיזם את הקשר ואף הראה לנאשמים על-פי כתב האישום את ביתו של עו"ד שריף. נדאל מסר בעדותו, כי קשר את הקשר עם נביל בלבד, וכי לנאשמים לא היה חלק בעניין. 

נוסף לראיות אלו, הציגה המאשימה מספר ראיות חפציות ובהן פלט שיחות, ממנו היא למדה על קשר בין נביל ובין וליד בזמן הניסיון להתפרץ לביתו של עו"ד שריף; טביעת אצבע אשר קושרת את ראמי לרכב בו נהג וליד בעת האירוע; דגימת דנ"א, הקושרת את וליד לכפפה אשר נתפסה אצל נביל בעת מעצרו.

7.       יצוין, כי זהותו של המדובב "מאהר", זהותם של השוטרים אשר נטלו חלק בפעולות העיקוב והמעצר של הנאשמים ומקורות המידע נותרו חסויים, זאת מכוח תעודת חיסיון שהוצאה על-ידי השר לביטחון פנים (ת/1).  בקשה מטעם הנאשמים לגילוי מספר ראיות, אשר חסו בצל תעודת החיסיון, נדחתה על-ידי כב' השופט צ' זילברטל (החלטה מיום 27.2.06 בב"ש 6014/06).  

טענות הצדדים

8.       לשיטת המאשימה, היא עמדה בנטל הנדרש בפלילים והוכיחה את המעשים המיוחסים לנאשמים בכתב האישום. לטענת בא-כוח המאשימה, עו"ד בראונר, הגם שעדותו של נביל אינה נקייה מספקות, עדיין היא עולה בקנה אחד עם שאר הראיות בתיק בכל הנוגע לקשירת הקשר וניסיון ההתפרצות. ראיות אלו ממלאות לטענת עו"ד בראונר את דרישת הסיוע לעדותו של עד מדינה השותף לדבר עבירה. לשיטת עו"ד בראונר, מעדותו של נביל עולה כי וליד היה מודע לכך שהוא מחזיק אקדח ולכן מתקיימת אצלו "החזקה קונסטרוקטיבית".   

9.       באי-כוח הנאשמים, אשר הגישו סיכומים משותפים, הטילו את עיקר יהבם בניסיון לקעקע את אמינותו של עד המדינה נביל. לטענת הסנגורים, עד המדינה הציג מספר גרסאות במשטרה ובבית-המשפט, אשר סותרות זו את זה בנקודות מהותיות ולכן אין לתת אמון בעדותו. מוסיפים הסנגורים, כי טובת ההנאה שהובטחה לנביל יחד עם הסכסוך בין משפחתו ומשפחתו של וליד, מצביעים על מניע להפללת שווא של הנאשמים.

לשיטת הסנגורים אין בנמצא ראיות סיוע לעדותו של נביל, אשר בכוחן להפיג את החשש כי הלה שיקר בהפלילו את הנאשמים. לדידם, עדויות השוטרים אינן קושרות את הנאשמים למיוחס להם בכתב האישום, שכן אלו לא העידו על שלב קשירת הקשר כמו לא על השלב בו ניסו להתפרץ לביתו של עו"ד שריף. לטענתם גם בעדותו של המדובב "מאהר" אין כדי לסייע בידי התביעה, שכן לאור התמורה הכספית לה זכה, עברו הפלילי וסתירות בגרסתו, אין לתת אמון בעדותו. מוסיפים הסנגורים, כי הנאשמים סיפקו הסברים סבירים לראיות החפציות (פלט השיחות, טביעת האצבע והדנ"א) שהציגה המאשימה. באי-כוח הנאשמים סבורים, כי מכלול הראיות שהציגה המאשימה אינו מצביע על אשמת הנאשמים מעבר לכל ספק סביר, שכן לא ניתן לקבוע בוודאות כי האנשים אשר הסתובבו ליד ביתו של עו"ד שריף בליל האירוע הם הנאשמים.

10.     לטענת סנגורו של וליד, לא די במודעותו של מרשו להחזקת האקדח על-ידי נביל כדי להקים "החזקה קונסטרוקטיבית", שכן לוליד לא הייתה כל שליטה על האקדח אותו החזיק נביל דרך קבע.   

מסכת ראיות התביעה 

11.     אפנה עתה לסקירת הראיות בתיק, ולאחר אדרש להערכתן.

12.     נביל, אשר על-פי כתב האישום היה שותף לעבירות הקשר וניסיון ההתפרצות, העיד לאחר שנחתם עמו הסכם עד מדינה (ת/2). כנגד התחייבותו של נביל למסור גרסת אמת ולהעיד, הובטח להעמידו לדין בעבירות של קשירת קשר ונשיאת נשק שלא כדין הנוגעות לפרשה דנן, ולסגור את שאר תיקי החקירה המתנהלים בעניינו. בגין עבירות אלו התחייבה המאשימה לבקש מבית-המשפט לגזור על נביל מאסר בפועל למשך 18 חודשים.

נביל העיד בשלושה מועדים (14.12.05, 20.12.05 ו-14.2.06). במהלך המועד הראשון התרתי להפסיק את עדותו, זאת לאחר שמצאתי לנכון להתחשב באירוע שהתרחש יום קודם לכן בבית הכלא בו שהה, ואשר השפיע על מצבו. המועד השלישי נדרש לאחר שהותר למאשימה לתקן את כתב האישום לאחר סיום שמיעת עדותו במועד השני, באופן שלרשימת העדים נוסף מומחה לעניין ממצאי הדנ"א שנמצאו על הכפפות והכובעים שנתפסו אצל נביל.  

13.     בעדותו סיפר נביל (עמ' 27-31, 74-75 לפרוטוקול) על השתלשלות האירועים. לדבריו, היוזמה לפרוץ לביתו של עו"ד שריף הייתה של נדאל, אשר פנה אליו בצהרי יום 26.6.05 ומסר כי יש לו מידע אודות אדם שגר בבית חנינא וברשותו כסף. לאחר מכן פנה נביל לוליד, וסיכם עמו ללכת לראות את הבית. ב-8 בערב באותו היום, נסעו הארבעה, שני הנאשמים נביל ונדאל, ברכב מסוג "פורד טרנזיט", לראות את הבית. הבית הנו בן שתי קומות ולו חצר אחורית, כאשר הדירה אליה התכוונו לפרוץ הייתה בקומה השנייה. לאחר מכן נדברו הארבעה לשוב למקום בחצות הלילה. בחקירתו הנגדית מסר נביל, כי ראמי לא היה מעורב בתכנון, אך כל אותה עת, היינו מהשלב בו נסעו לראשונה יחדיו אל הבית, היה מודע לכוונה לפרוץ לבית (עמ' 40 לפרוטוקול).