מחמת הספק אני מזכה את הנאשם מעבירה של תקיפה חבלנית, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, שיוחסה לו כנגד יגאל מעטוף.
אני מרשיעה את הנאשם בעבירות של תקיפת בת זוג שגרמה חבלה ממשית, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, ו
איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
1. הנאשם נשוי היה משך שמונה שנים לריקי נומה, היא המתלוננת בתיק זה. בשנת 2001 התגרשו השניים, והוסדר ביניהם מפגשו של הנאשם עם ילדיו בימי ב' ו-ה' בשבוע.
האירוע נשוא כתב האישום התרחש ב-22.5.03 (יום ה' בשבוע), בשעה שהחזיר הנאשם את ילדיו לביתה של ריקי, ברח' טרפון 58 בתל-אביב (להלן: "הבית").
בעקבות תלונה שהגישו ריקי ובן-זוגה, יגאל מעטוף, על אירועי אותו הערב, הוגש נגד הנאשם כתב אישום בו נאמר, כי במועד הנ"ל, בשעה 19:00, עת שבו ריקי ויגאל לבית, נהג כלפיהם הנאשם באלימות, כדלקמן:
הנאשם הכה את ריקי באמצעות קרש, וגרם לה שריטות במרפק ובאצבע, ופצע פתוח וסימן בזרועה השמאלית;
הוא אחז בצווארו של יגאל ובעט ברגלו הימנית, וגרם לו שריטה קלה ברגלו השמאלית.
נאמר גם, כי באותן הנסיבות איים הנאשם לרצוח את השניים.
2. מוסכם היה על ההגנה כי במועד ובמקום האמורים התרחש עימות בין הנאשם לבין ריקי ויגאל, ומוסכם היה גם כי העימות התפתח בשל כעסו של הנאשם משום שריקי אחרה, לדעתו, לשוב לביתה ולקבל מידיו את ילדיהם. במסגרת זו, הודה הנאשם כי בכעסו על ריקי הוא גידף אותה. המחלוקת בין הצדדים משתרעת על מהות האלימות שנקט בה הנאשם כלפי השניים, לרבות האיומים שיוחסו לו. לטענת ההגנה, לא תקף הנאשם את ריקי ולא גרם לה חבלות, וכי בינו לבין יגאל התרחשו דחיפות הדדיות.
3. התשתית הראייתית שהניחה התביעה מבוססת על עדויותיהם של ריקי ויגאל.
ריקי מסרה בעדותה כי שבה באותו ערב לביתה בשעה 19:00, מלווה ביגאל ובחברתה שרון, ומצאה את הנאשם ממתין עם הקטינים, כעוס מאוד. בכעסו גידף אותה הנאשם:
"יא זבל, יא שרמוטה". בדיעבד הבינה שהנאשם כעס משום שלדעתו היא איחרה לשוב במחצית השעה.
על פי עדותה של ריקי, ביקש יגאל מהנאשם שלא יגדף אותה, וזה גרם לעימות בין השניים: הנאשם דחף את יגאל והתפתחו ביניהם דחיפות הדדיות; היא וחברתה נכנסו בין השניים ודאגו להפרדת כוחות, תוך שחברתה מזיזה את הנאשם, וזה ממשיך לגדף ולהכות (עמ' 10 לפרוט'). אילולא הפרידו בין השניים, אמרה, היו מתפתחות מכות.
בהמשך, אחז הנאשם בקרש שאורכו 2 מטרים כמעט, ובעודה מנסה להיכנס בשער ביתה, אמרה, הכה אותה הנאשם באמצעות הקרש, וגרם לה חבלות: שריטה ביד ומכה אדומה.
לאחר שרוענן זיכרונה, אמרה ריקי, כי הנאשם גם איים לרצוח אותם.
4. גרסתו של יגאל מפורטת ביותר בכל הנוגע לעימות שהיה בינו לבין הנאשם.
יגאל התמקד בעדותו בכעסו של הנאשם ובקללות שהשמיע כלפי ריקי. את המלים המדויקות לא זכר, אולם, זכר את החמור מכל, שהנאשם איים "אני ארצח אתכם" (עמ' 17, ש' 13-14). הילדים ממש בכו שם והשתוללו, אמר (עמ' 20, ש' 6). לדבריו של יגאל, תפס אותו הנאשם בצווארו, מתחת לסנטר, חנק אותו בחוזקה (עמ' 18, ש' 2), והכה בידו. נותר לו כתוצאה מכך סימן ביד אותו הראה לשוטר (עמ' 17, ש' 17). יגאל מסר בהמשך כי הנאשם בעט ברגלו (עמ' 18, ש' 2).
לבקשת ריקי והשכנים, נסוג יגאל עם הילדים אל עבר הבית, ריקי סגרה אחריהם את שער הכניסה כדי למנוע בעד הנאשם מלהיכנס, ועמדה בשער כדי לגונן על כולם. הנאשם שלף מקל שתמך בעץ, ניסה להכות אותו, ופגע בריקי וגרם לה חבלה. הנאשם המשיך לקלל ואמר שיגרש אותו, "יעלים אותו משכונת התקווה".
5. העדה גלית ארזי גבתה את תלונותיהם של ריקי ויגאל, ותיעדה בגוף ההודעות את מראה החבלות שראתה. לדבריה, ראתה שריטה באצבע יד שמאל של ריקי, ופצע פתוח במרפקה השמאלי, וכן, סימן אדום נוסף בידה השמאלית. ובאשר ליגאל: ראתה סימן שריטה 1.5 ס"מ ברגל שמאל. העדה תיקנה שגיאת קולמוס, לפיה, ברושמה "מרפק" - התכוונה ל"ברך" (עמ' 23 לפרוט').
6. גרסת הנאשם שונה בתכלית: