הכרעת דין בתיק פ 8193/05

1. כתב האישום המתוקן מייחס לנאשם שלוש עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382 (ב) (1) בצירוף סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן: " חוק העונשין"), עבירה של כליאת שווא לפי סעיף 377 לחוק העונשין, שתי עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, עבירה של היזק במזיד לפי סעיף 452 לחוק העונשין, עבירה של הצתה לפי סעיף 448(א) לחוק העונשין, עבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 (א)(2) לחוק העונשין, עבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 (א)(1) לחוק העונשין, עבירה של הדחה בחקירה לפי סעיף 245 (א) לחוק העונשין ועבירה של הטרדה לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב -1982 .

2. אין חולק כי הנאשם יליד 1970 והמתלוננת ילידת 1983, הינם בני זוג ונשואים זה לזו. עובר להגשת כתב האישום נמצאה המתלוננת בחודש השביעי להריונה. הנאשם והמתלוננת התגוררו בדירה שכורה בבאר-שבע. המתלוננת והנאשם נפרדו בתחילת חודש יוני 2005, לאחר שהמתלוננת עזבה את הנאשם ועברה להתגורר אצל אמה בבאר-שבע.

            כתב האישום מייחס לנאשם 5 אישומים כדלקמן:

            האישום הראשון מייחס לנאשם כי בתקופה שהתגורר יחד עם המתלוננת, לפני שנישאו, בדירה בירושלים, במהלך החודשים פברואר-אפריל 2005, זרק הנאשם על המתלוננת נעל ופגע בידה.

            האישום השני מייחס לנאשם כי במהלך החודשים אפריל-יוני 2005, בבאר שבע, בעת שהיה יוצא לעבודה היה נועל הנאשם את המתלוננת בדירתם ומונע ממנה לצאת מהדירה, עד ששב מהעבודה. בתאריך שאינו ידוע במדויק למאשימה, אולם בסמוך לסוף חודש מאי 2005, חשד הנאשם כי המתלוננת בוגדת בו ואז תקף את המתלוננת בעת שהיו בדירתם, בכך שסטר לה בפניה ונגח במצחה בראשו.

            האישום השלישי מייחס לנאשם כי בתאריך 6/6/05, בסמוך לשעה 18:00, בבאר שבע, נסע הנאשם ברכב עם המתלוננת והתווכח עימה. הנאשם כעס על המתלוננת בשל כך שהוציאה אישור מהבנק לביטוח לאומי, תמורתו גבו ממנה עמלה בנקאית בסך של 36 ש"ח. בתגובה לדברי המתלוננת, זרק על המתלוננת מכשיר טלפון נייד אשר פגע ברגלה. זמן קצר לאחר מכן, כאשר הגיעו לדירתם, צעק הנאשם על המתלוננת, קילל אותה וכן איים עליה בכך שאמר לה שינעל אותה בבית ולא ייתן לה לצאת וכי מהיום היא הכלב שלו ושתעשה כל אשר יגיד לה. הנאשם דרש כי המתלוננת תלך לבנק ותדרוש את ביטול העמלה והמתלוננת לא הסכימה. אולם, הנאשם המשיך ודרש מהמתלוננת לעשות כן. כשהנאשם נכנס להתקלח, ברחה המתלוננת מהדירה אל חיק אמה.

            האישום הרביעי מייחס לנאשם כי ביום 8/6/05, בסמוך לשעה 23:30, הגיע לרחוב  בסמוך לבניין שבו התגוררה המתלוננת עם אמה. הנאשם צעק ודרש שהמתלוננת תצא אליו. המתלוננת ואמה לא ענו לנאשם ואז זרק הנאשם אבנים לכיוון מרפסת הדירה, עד שניפץ את אחד מהחלונות. הנאשם, באותו מועד, בסמוך לשעת חצות, התקשר לאמה של המתלוננת ודרש לשוחח עם המתלוננת.

            האישום החמישי מייחס לנאשם כי בתאריך 14/6/05, במהלך היום, התקשר הוא מספר פעמים אל המתלוננת, ביקש ממנה סליחה על מעשיו וביקש ממנה שתחזור לחיות עימו.

             ביום 15/6/05, בסמוך לאחרי חצות, הגיע הנאשם לדירה בבאר שבע, שם הייתה המתלוננת, ביקש ממנה סליחה, התחנן בפניה שתחזור אליו, וכן ביקש מהמתלוננת שתבטל את התלונה שהגישה במשטרה נגדו.

            הנאשם ביקש מהמתלוננת שתבוא עימו לדירה. אולם, המתלוננת סירבה ואמרה כי לא תלך עימו לבדה. חברים, של הנאשם ושל המתלוננת, התלוו אל המתלוננת ואז הנאשם והמתלוננת עלו לדירה, ביחד עם שרון יחזקאל, חבר של הנאשם. (להלן: "שרון").

            בדירה, בנוכחותו של שרון, ביקש הנאשם לשוחח עם המתלוננת וטען כי לא יעשה לה דבר. הנאשם שב וביקש מהמתלוננת שתבטל את התלונה שהגישה נגדו. המתלוננת הבטיחה לו כי תבטל את התלונה אך הדגישה כי אין היא מוכנה לחזור ולחיות איתו. הנאשם איים על המתלוננת בכך שאמר לה שאם היא לא תהיה איתו היא תמות ולא תהיה עם אף אחד אחר. או אז, הלך הנאשם לכיוון המקלחת, לקח בלון גז שהיה בדירה ופתח אותו והדליק אותו. שרון והמתלוננת ברחו מהדירה והנאשם רץ אחריהם. הגז החל לבעור בדירה ונשמע קול פיצוץ עז. לדירה נגרמו נזקי רכוש.

            הנאשם השיג את המתלוננת ברחוב, התקרב אליה במהירות, בעט בה בבטנה בכוונה לגרום לה ולעובר שבבטנה חבלה חמורה, נכות או מום.

3. תשובת הנאשם לכתב האישום:

לעניין האישום הראשון   הכחיש הנאשם את האירוע בטענה כי אינו זוכר כי ארע.

לעניין האישום השני - הנאשם הכחיש את כליאתה של המתלוננת. לטענתו נעל את דלת הדירה בה התגוררו, אך השאיר את מפתחות הדירה במגירה. עוד טען כי משהתקשרה אליו אחותו והודיעה לו כי המתלוננת כלואה לכאורה בדירה, הוא ניסה,  ללא הצלחה, להסביר לה בטלפון היכן המפתחות. לטענתו, לאור האמור, נתגלע עימות בינו לבין המתלוננת, בציינו כי אין זו הפעם הראשונה כי המתלוננת לא מוצאת את מפתחות הדירה. כן טען כי לאחר שעלה בידה למצוא את המפתחות היא יצאה מן הדירה. כמו כן הכחיש הנאשם את תקיפתה של המתלוננת, וטען כי כתב האישום אינו מלמד על תאריך מדויק של האירוע.

לעניין האישום השלישי - הנאשם הודה כי הגשת טפסי ביטוח לאומי היתה כרוכה בעלות כספית והכעיס אותו הדבר שהמתלוננת עשתה זאת ללא ידיעתו. הנאשם הודה כי איים על המתלוננת, במהלך הנסיעה, בכך שהניף לעברה את מכשיר הפלאפון. אך הכחיש את תקיפתה. כמו כן, הכחיש הנאשם כי איים על המתלוננת שיתייחס אליה כמו כלב, בטענו כי אמר למתלוננת שהיא התייחסה אליו כמו כלב.

לעניין האישום הרביעי - הנאשם טען כי בהיותו בגילופין עמד מתחת לבית הוריה של המתלוננת וקרא לה. כן הודה, כי הוא הקניט את אמה של המתלוננת היות והיא גרמה לפירוק התא המשפחתי שלו, לאחר שאיימה שתדאג לכליאתו. הנאשם טען כי ביקש ממנה לתרום לשלום בית. הנאשם הכחיש כי זרק אבנים לעבר ביתה וכי פגע בחלון, בטענו כי החלון בו מדובר היה מנופץ זה מכבר וכי המיקום בו עמד לא אפשר את הפגיעה בחלון.

לעניין האישום החמישי - הנאשם הכחיש את עובדות כתב האישום, לטענתו פגש במתלוננת בצהרי היום, לאחר שהסתייע בחברו אפי, כדי להסיעה אליו וכי באותה עת היה הוא במצב נפשי ירוד, לאור העובדה כי החל להשתמש בסמים באותה תקופה והיה מטופל בכדורי קלונקס לצורך הרגעה. משאיים הנאשם להתאבד, הבטיחה לו המתלוננת כי תגיע שוב לפגוש אותו בערב בדירה. הנאשם ציין כי המתלוננת אכן התקשרה אליו בשעות הערב וביקשה כי יפגוש אותה. הנאשם הודה כי המתלוננת סירבה לדבר עימו ביחידות בדירה ולכן הגיעה אל הדירה כשהיא מלווה בחבריה שהמתינו למטה וחברו שרון לווה אותה לדירה.  לטענתו, במהלך השיחה ביניהם, בדירה, חשפה באוזניו המתלוננת את ה"תרגיל" שהיא ואמה עשו לו. קרי, הגשת תלונה כנגדו במשטרה, בהדגישה כי אולצה לעשות כן, לאחר שהמשטרה חייבה את האם לדאוג להתייצבותה ולפיכך אולצה להגיש נגדו עדות שקר. הנאשם הכחיש כי ניסה להדיח את המתלוננת לחזור בה מתלונתה כנגדו במשטרה. לטענתו, בהמשך הדברים, לאחר שהמתלוננת הבהירה לו כי אינה מעוניינת לחזור ולגור עמו, לאור העובדה כי היה מכור "קשה" לסמים ובעיקר לאור החשש כי ייאבד את הורותו על הילד השלישי שלו (כפי שנעשה עם ילדיו האחרים מנשים אחרות), הוא ניגש לחדר האמבטיה ופתח את בלון הגז במטרה לשים קץ לחייו. ציין הנאשם כי, עובר לפתיחת בלון הגז דרש מהמתלוננת לצאת מהדירה, מכיוון שלא היתה לו כוונה לפגוע בה. לדבריו, מיד לאחר מכן נמלט מן הדירה וכאשר הגיע לרחוב הוא משך את המתלוננת כי רצה להביאה אל בית הוריה. אך זרים התערבו והוא החל להתפרע ויתכן כי בטעות פגע במתלוננת.

לעניין התנהגותו במהלך האירוע, טען הנאשם להגנת השכרות שנעוצה בשימוש בסמים ובכדורים ולא כתוצאה משתיית יין.