פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
|
8063-05
18/06/2006
|
בפני השופט:
רחל ברקאי
|
- נגד - |
התובע:
מדינת ישראל עו"ד תהילה גלנטה
|
הנתבע:
אבו ג'אמע מוחמד עו"ד שמעון תורג'מן
|
הכרעת דין |
1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה ועבירה של החזקת נשק .
2. כתב האישום מייחס לנאשם כי ביום 9/2/05, בסמוך לשעה 16:30, היה הנאשם בפתח ביתו, בית 12 בשכונה 4 בישוב ערוער והבחין במתלונן ובאדם אחר בשם נאוי אבו ג'ויעד (להלן:"נאוי") כשהלכו ברחוב הסמוך לביתו. על פי כתב האישום, הנאשם יצא מפתח ביתו כשהוא מחזיק באקדח, דרך את האקדח וקילל את המתלונן. המתלונן ונאוי החלו להתרחק מהמקום בריצה ואז ירה הנאשם באקדח לעבר המתלונן ירייה אחת בכוונה לגרום לו נכות, חבלה חמורה או מום והירייה פגעה בזרועו הימנית של המתלונן סמוך לכתפו. עקב מעשיו של הנאשם, נפגע המתלונן שני פצעים בזרועו הימנית סמוך לכתף והוא נזקק לטיפול רפואי בבית החולים סורוקה ופצעיו נחבשו.
3. הנאשם כפר באירוע עצמו וטען כי בהנחה שהאירוע אכן ארע, לא הוא זה אשר ביצע את המעשה וכי בזמן שהותקף המתלונן לא היה הוא בזירת האירוע כי אם בביתו וכי מדובר בזיהוי מוטעה.
4. יריעת המחלוקת משתרעת על שניים:
האחת
נוגעת לשאלת זהותו של היורה.
השניה
נוגעת לשאלה האם אכן נחבל המתלונן כתוצאה מירי .
הראייה העיקרית עליה מבקשת התביעה לבסס את אחריותו הפלילית של הנאשם הינה עדותו של המתלונן
מוחמד בן ג'ברין אבו ג'אמע.
התביעה ביקשה לראות בעדותו של המתלונן, אשר היה קורבן למקרה אלימות כלפיו, כמי שזיהה באופן ודאי ואמין את הנאשם כמי שתקף אותו.
מאידך טענה ההגנה, כי יש לזכות את הנאשם הן לאור גרסת המתלונן, אשר אינה נתמכת בראייה חיצונית כל שהיא, והן לאור העובדה כי לא הונחה כל ראשית ראייה לכך שהמתלונן בכלל נורה.
על רקע דברים אלו יש לבחון את התשתית הראייתית שבאה בפני.
5.
גרסת המתלונן:
ביום 7/9/05, בשעה 20:16, נערך
עימות בין הנאשם למתלונן (
ת/2), כשבמהלך עימות זה זיהה המתלונן את הנאשם כמי שביצע את הירי באומרו:
"היום אחר הצהריים בערך בשעה 16:00 יצא מוחמד מהבית שלו ושלף את אקדחו, דרך, עשה ככה עם היד כדי שהרובה יוכל לירות והסתכל עלי וקילל את האלוהים שלי וזה היה ביחד עם זה שהוא עושה ככה עם היד לאקדח כדי להכין אותו שירה ואני ראיתי את זה והתחלתי לברוח ושמעתי ירייה אחת והסתובבתי וראיתי את מוחמד
נכנס חזרה לבית שלו ואני חזרתי לבית של סבא שלי..."(ת/2 עמ' 1).
במהלך עימות זה, התבקש הנאשם, על ידי החוקר אשר ניהל את העימות למסור את תגובתו, והנאשם אמר כי:
"זה בן אדם שקרן כל הכפר מכיר
אותו..". (ת/2 עמ' 1).
המתלונן בעדותו בבית המשפט,ביום 18/4/05, סיפר כי ביום האירוע עת צעד הוא ביחד עם דודו לעבר החנות ברהט, עבר הוא ליד ביתו של הנאשם. או אז, הפנה דודו של המתלונן את תשומת ליבו אל הנאשם, אשר יצא מחצר ביתו תוך שהוא מקלל את המתלונן, שולף אקדח ודורך אותו אל כיוונו של המתלונן כדבריו:
"שנינו הסתכלנו הוא ראה אותו יוצא מהחצר וגם אני ראיתי אותו יוצא מהחצר ביחד עם שליפת האקדח,
הוא קילל
אותי ודרך את האקדח..."(עמ' 6 לפרוטוקול).
המתלונן מסר, כי בשלב זה היה הנאשם במרחק של שלושה מטרים ממנו. עוד הוסיף כי החל לברוח ואז שמע ירייה אחת. המתלונן עצר, הסתכל אחורה וראה את הנאשם נכנס לביתו. כדבריו :
"הסתכלתי אחורה ראיתי אותו נכנס הבית, הוא לקח משהו מעל הכביש ונכנס הביתה.
אני התחלתי לברוח בגלל שהוא יצא מהחצר והסתכל עלי ב- 4 עיניים והתחיל לקלל אותי ביחד עם שליפת האקדח, אני
הבנתי שהוא כן מתכוון אלי לא היה מישהו אחר."(עמ' 7 לפרוטוקול שורה 2).
עוד מסר המתלונן כי בשעת הירייה לא חש כי נפגע ורק כאשר הגיע לבית סבו הבחין כי נפצע ואז נסע לבית החולים.
"לא הרגשתי שום דבר, לא ידעתי שנפצעתי...עשיתי דרך עקיפה לבית של סבא שלי, שם ראיתי שאני זה שנפצעתי בכתף. ראיתי את המעיל שלי קרוע, ראיתי את הדם נוזל, ידעתי שאני נפצעתי, שהכדור נכנס ויצא. משם הלכתי לסורוקה למיון. הלכתי עם
דודים שלי וסבא שלי..."(עמ' 7 לפרוטוקול).
מבהיר המתלונן כי בינו לבין הנאשם שהוא קרוב מצד סבו, לא היה סכסוך עובר לאירוע נשוא כתב האישום. יחד עם זאת, מסיבה שאינה ברורה לו, פנה הנאשם, זמן מה לפני האירוע אל בני משפחתו של המתלונן ואמר להם שהמתלונן מאיים עליו ומרביץ לו
. הסביר המתלונן בעדותו:
"בדרך כלל ביני לבין משפחתו של הנאשם אין שום בעיות, אין שום סכסוך בכלל. באחד הימים הנאשם בא למשפחה שלי לאבא ולדודים שלי, ואמר להם שאני מאיים עליו, מתקשר
אליו, והרבצתי לו..." (עמ' 8 לפרוטוקול).
סיפר המתלונן כי מאחר וחש פגוע מכך שהנאשם מעליל עליו עלילות שווא, דיבר הוא עם בניו של הנאשם בכוונה ליישר את ההדורים ואכן סבר כי בכך יושרו ההדורים. המתלונן הסיק זאת היות ובעבר לא הסכים הנאשם כי המתלונן יעבור ליד ביתו ואילו לאחר שדיבר עם בניו של הנאשם, עבר מספר פעמים ליד ביתו של הנאשם מבלי שהנאשם הביע כל התנגדות לכך והכל עד ליום האירוע.