פ
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
7149-04
08/03/2005
|
בפני השופט:
דניאל בארי
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד מיקי כהן
|
הנתבע:
עזיז משה
|
| הכרעת דין |
הנאשם הוא נהג מונית. על רקע תקרית שהייתה לו עם אחת מלקוחותיו הגב' אלאונורה סטופלר (להלן:
"המתלוננת"), ביום 19/8/02, מיחסת התביעה לנאשם שורה של עבירות, כליאת שווא לפי סעיף 377 לחוק העונשין תשל"ז - 1977, היזק בזדון עבירה לפי סעיף 452 לחוק הנ"ל, מעשה פזיזות ורשלנות בדרך ציבורית, עבירה לפי סעיף 338 (1) לחוק הנ"ל וכן סירוב מסירת פרטים, עבירה לפי סעיף 62
(4) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א - 1961.
הנאשם כפר בעבירות המיוחסות לו כתב האישום.
מעדותה של המתלוננת עולה כי ביום 19/8/92 יצאה את בית המעצר אבו כביר שבו ביקרה במסגרת עבודתה כקצינת מבחן ועצרה מונית כדי לנסוע למשרד בשד' ירושלים ביפו.
הנאשם שנהג ברכב אמר לה כי הנסיעה תעלה 25 ש"ח. העדה אמרה לו כי הנסיעה עולה 12 ש"ח, ביקשה להפעיל מונה, הנאשם סירב תחילה אולם אחרי ויכוח קצר הסכים להפעיל מונה.
העדה מציינת כי הנאשם אמר לה:
"תראי אני אסע בסיבובים סיבובים ויצא יותר מזה...". בתגובה לדברים האלה ביקשה העדה מהנאשם לרדת. הנאשם ביקש ממנה לשלם, העדה לא הסכימה ואמרה לו שהוא לא לקח אותה למחוז חפצה.
העדה הוסיפה כי בשלב זה נכנסה ללחץ והתקשרה לבעלה, בעלה המליץ בפניה לקחת את פרטי הנהג ולרדת מהרכב.
היא ביקשה מהנהג את פרטיו והוא מסר לה כי קוראים לו שלמה כהן והיא רשמה פרטים אלה על תיקי המעצר שהיו ברשותה.
בהמשך ציינה העדה:
"...כשהוא אמר את שמו ראיתי שהוא מתלבט בשמו ולכן רשמתי את הפרטים המופיעים מעל הדלת, שם יש את מספר הרכב...".
כשהנאשם הבחין כי היא רושמת פרטים, הוא התעצבן וקילל אותה ואמר לה לצאת מהרכב, העדה זזה קצת והמשיכה לרשום פרטים, הנאשם משך לה את התיקייה, הכריכה נקרעה וזרק את התיקייה מהחלון.
בהמשך מסרה המתלוננת:
"...אני לא ירדתי והוא המשיך לנסוע. הכוונה שלי הייתה לרשום ולצאת, והוא לא רצה שארשום והמשיך לנסוע...". העדה מאשרת כי אחרי נסיעה קצרה הנאשם עצר והיא ירדה. היא ציינה כי לא הסתכלה מה היה הסכום במונה.
העדה ציינה כי כאשר הנאשם המשיך לנסוע ולא עצר היא נלחצה ואמרה לבעלה להזעיק משטרה:
"...ואז הנאשם כנראה התחרט ונעצר פתאום...".
בחקירתה הנגדית עמדה המתלוננת על גרסתה וחזרה וציינה כי הנאשם לא מסר לה קבלה על סך 12 ש"ח.
מעדות בעלה של המתלוננת מר שמעון סטופלר, עולה כי ביום האירוע אשתו המתלוננת התקשרה עמו ומסרה לו:
"...היא אמרה שביקשה מהנהג להפעיל מונה ודורשת פרטים ושאלה אותי אם זה מספיק, אמרתי לה שתדרוש מונה ותקח את הפרטים שלו. היא אמרה שאת המונה כבר הפעיל ואת הפרטים הוא מסרב לתת. שמעתי אומרת למה אתה נוסע מכאן, אתה יודע שזה לא הדרך... אמרתי לה שתבקש לרדת. שמעתי אותה אומרת שיעצור והוא אמר אני לא יעצור עד שתשלמי, היא אמרה שוב פעם תעצור לי אני רוצה לרדת, ואז שמעתי אותה צועקת הוא מרביץ לי הוא מרביץ לי ושמעתי קול של בכי...".
העד רץ לרכבו ובשלב מסוים אשתו אמרה לו כי הכל בסדר. כשהגיע אליה ברכבו מצא אותה נסערת אחרי בכי והבחין כי תיק הקרטון שלה היה קרוע. המתלוננת סיפרה לו כי הנהג זרק את התיקים מהחלון החוצה. העד ציין כי לא ראה קבלה.
מעדותה של רס"מ מירב בירנבאום שחקרה את המתלוננת ביום 19/8/02 עולה כי המתלוננת הציגה בפניה קלסר נייר בצבע סגול שהוא קרוע.
גרסת הנאשם:
בהודעתו לאחר הזהרה מיום 15/9/02 מסר הנאשם כי המתלוננת עצרה את מוניתו ליד משרד הרישוי וביקשה להגיע לשד' ירושלים:
"...אני ישר הפעלתי לה מונה והתחלתי לנסוע...". הנאשם ציין כי ברמזור היו שתי אופציות לנסוע לשדרות ירושלים, הנאשם בחר בפנייה ימינה ואז המתלוננת טענה כי הוא מאריך את הדרך וציינה כי משלמת עבור הנסיעה 12-13 ש"ח.
הנאשם ציין כי ניסה להרגיע את המתלוננת ואמר לה שהוא לא אשם שיש פקקים.