כתב אישום
1. הנאשמים, בעל ואשה, מואשמים בתקיפת שכנתם, גב' וארדה חלאף (להלן המתלוננת או וארדה), בנה, אחיינה ובתה. בין המתלוננת לבין הנאשמים שורר סכסוך שכנים ממושך ולכל צד טענות כנגד השני על הטרדות, הצקות והתנכלויות. גם באירוע דנן מיום 30.8.04, כל צד טוען שהגורם והיוזם של האלימות הקשה שפרצה בין המעורבים, הוא הצד שכנגד.
הנאשמים קושרים עצמם לחלק מהמעשים המתוארים בכתב האישום, כפי שיפורט להלן, אך טוענים שמעשיהם היו בגדר הגנה עצמית.
2. על פי הנטען בעובדות האישום הראשון, הנאשם תקף את המתלוננים, למעט הבת, באופנים הבאים: פגע בהם תוך כדי רכיבה על אופנועו בשביל המשותף המוביל לכביש, הפילם ארצה וגרם לוארדה שבר בעצם העקב ברגלה; הכה בקסדה ודקר בסכין את האחיין של וארדה, ואסים אבו שמיס (להלן ואסים) וגרם לו חבלות וחתך; תקף את חליל, בנה הקטין של המתלוננת (להלן חליל), בכך שהכהו וניסה לדקור אותו ברדפו אחריו עם סכין בידו.
באישום השני מיוחסת לנאשם תקיפת בתה הקטינה של המתלוננת, ז.ס., בכך שסטר לה וגרם לה לדימום.
הנאשמת מואשמת באישום הראשון בלבד, בתקיפה המתלוננת בכך שמשכה בשערה.
3. הנאשמים כופרים במיוחס להם.
העובדות המלאות תפורטנה במהלך סקירת הראיות המהוות את שרשרת האירועים הנ"ל.
פרשת תביעה
עדותה של המתלוננת
4. לדברי המתלוננת, עמדה עם ויסאם, על המדרכה, קרוב לשער הבית בו מתגוררים היא והנאשמים, ליד רכבו והלינה בפניו על שכניה- הנאשמים, צילום השער והפרוזדור המשותף לדירות המעורבים- ראה צילומים נ/1. לידה עמדו בנה חליל ובתה יסמין בת ה-7. לפתע יצא הנאשם מחצר ביתו רכוב על אופנועו ונסע על השביל המוליך מהבית לכביש, ראה צילום הבית והשביל- נ/1. המתלוננת אמרה לויסאם כי זה השכן שמציק לה (עמ' 15 ש' 21), ויסאם פנה אליו, הנאשם לא הגיב, המשיך לנסוע, עלה עם הקטנוע על כף רגלה ופגע בקרסולה השמאלי. המתלוננת ובתה בת ה-7 נפלו כתוצאה מהפגיעה. היא סימנה את מקום עמידתה בעת הפגיעה על גבי תרשים- נ/2. לדבריה, בעת שויסאם פנה לנאשם הוא נכנס מעט לשביל הפנימי בעוד המתלוננת והאחרים עומדים על המדרכה מחוץ לשער.
המתלוננת מכחישה שויסאם עשה תנועה מאיימת כלפי הנאשם ובשל כך נפל האחרון מהאופנוע.
5. ממשיכה ומספרת המתלוננת כי בהמשך למתואר על ידה, הקטנוע נפל, הנאשם הסיר את הקסדה מראשו והכה בה את ויסאם ואח"כ את חליל וכן דקר את ויסאם בישבנו עם סכין קטנה. חליל רב עם הנאשם וברח מפניו וזה רדף אחריו עם הסכין אך לא השיגו.
בחקירתה הנגדית הוסיפה כי בעת שהנאשם יצא עם האופנוע, איש לא הפריע לו לצאת לכביש. ויסאם נכנס אך מעט פנימה לתוך השביל, כדי לדבר עימו. תוך כדי המכות איים הנאשם על המתלוננת באומרו ש"יזיין את האימא שלה".
בשלב זה הופיעה הנאשמת, נתנה לבעלה סכין ומשכה בשערותיה של המתלוננת. בתה באה לעזרתה ותפסה בשערותיה של הנאשמת.
המתלוננת נלקחה לבי"ח, אושפזה לארבעה ימים ורגלה גובסה למשך שמונה שבועות, ראה ת/1- תעודה רפואית וצילומי הרגל המגובסת- ת/4. המתלוננת טוענת כי עד היום לא החלימה מהפגיעה.
ההגנה הגישה את הודעת העדה- נ/4, התואמת בעיקריה את גרסתה בביהמ"ש.
6. ההגנה מפנה לסתירה כביכול בדברי המתלוננת בכך שטענה בבטחה כי נפגעה מהאופנוע בעת שעמדה על המדרכה מחוץ לשער ומכאן שהאופנוע עבר את השביל והגיע למדרכה. דא עקא, לגרסתה, הוא נשאר מוטל בקצה השביל. המתלוננת סימנה את מיקומו של האופנוע על הצילום נ/1ה' ועל התרשים נ/12. העדה לא הצליחה לתן הסבר לאי התאמה זו, אך נשארה איתנה בדעתה כי רגלה נפגעה ע"י האופנוע שעלה על רגלה, ראה פרוטוקול עמ' 14 ש' 19-20.
7. בעימות בין המתלוננת לנאשמת- ת/8, מתייחסת הנשים למשיכות השיער. הנאשמת טוענת כי בתה של הנאשמת תפסה בשיערה והיא משכה לה בחזרה כדי להשתחרר. המתלוננת טוענת כי הנאשמת משכה בשערותיה לאחר שנפלה ארצה, הנאשמת אינה מגיבה להאשמה זו.
עדותו של חליל
8. חליל הוא בנה של המתלוננת ובעת האירוע היה כבן 14. לדבריו, כעולה מעדותו בבימ"ש ומהודעתו נ/5 שהוגשה לבקשת ההגנה, בזמן שהנאשם יצא עם האופנוע, עמד העד מחוץ לשער ליד אמו והאחרים. בן דודו ויסאם אמר לנאשם לעצור, הנאשם התעלם, נסע ופגע בו, באימו ובויסאם. (בחקירתו הנגדית טען שהנאשם לא דרס את ויסאם עמ' 19 ש' 7). אמו נפלה והנאשם הכה את ויסאם עם קסדת האופנוע ודקר אותו, ויסאם ברח. לאחר מכן, הנאשם רץ אליו עם סכין וחליל הצליח לברוח ממנו. לדבריו, הוא עצמו נפגע במהלך האירוע בישבן וברגל. בעדותו לא פרט ממה נפגע. בהודעתו, נ/5, סיפר שהפגיעות נגרמו לו מהאופנוע: "...האופנוע בא אני רציתי לברוח ואז הוא פגע בגב וברגל עם האופנוע אני זזתי..." (נ/5 ש' 16-17) וכן אמר שבנוסך לפגיעה זו, הנאשם הכה אותו בידיו- שם ש' 10.