כתב האישום
1. הנאשם מואשם בשני אישומים: באישום הראשון מואשם הנאשם כי פגש במתלוננת ד', ילידת חודש אוגוסט 1991, במהלך חודש אוקטובר 2005, בדרכה לבית הספר. לאחר שפנה הנאשם אל ד' פעמיים, היא נעתרה לו ומסרה את שמה ואת גילה - 14. הנאשם הציג עצמו בשם אריאל, וביקש ממנה את מספר הטלפון הסלולארי שלה. ד' סירבה, אך הנאשם לא הרפה ממנה, אחז בידה ומנע ממנה להמשיך בדרכה. בלית בררה ועל מנת שהנאשם יאפשר לה להמשיך בדרכה, מסרה לו ד' את מספר הטלפון הסלולארי שברשותה. כעבור מספר ימים התקשר הנאשם לד', אמר לה כי הוא נמצא בקרבת ביתה וביקש ממנה לרדת למטה ולפגוש אותו. ד' ירדה לרחוב ופגשה בנאשם, שהמתין לה ברכב מסוג "סיאט איביזה" אדומה. הנאשם הציע לד' לצאת לסיור ברכב והיא נענתה לו. הנאשם הסיע את ד' לאזור מבודד בקרבת מחסום חיזמה ושם עצר. הנאשם פנה לד' ואמר לה:
"אם את רוצה לחזור הביתה תתפשטי". ד' סירבה. הנאשם שלח ידיו לשדיה של ד', אך היא ניסתה להדוף אותו. הנאשם התגבר על התנגדותה ושב ונגע בשדיה של ד'.
הנאשם הוריד את משען הכסא, עליו ישבה ד', למטה וגופה של ד' נשמט לאחור. הנאשם אמר לד':
"אני לא נסעתי עד לכאן כדי לקבל כלום". הנאשם ניסה לעלות על המתלוננת, אך זו הדפה אותו. הנאשם חזר על דבריו פעם נוספת ואילו ד' אמרה לו כי ברצונה לחזור לביתה. הנאשם, שרצה לגעת בה, אמר לד' כי:
"יש לה את החזה היפה ביותר שראה" ובתוך כך ביקש ממנה "לעשות" לו ביד. ד' סירבה והנאשם ביקש ממנה כי לכל הפחות תנשק אותו והוא "יעשה" לעצמו ביד.
ד' ראתה כי הנאשם מחזיק ברכבו סכין ובשל חששה מהנאשם והעובדה שהיתה במקום מבודד, שאינו מוכר לה ורצונה לחזור לביתה, נעתרה לבקשתו. הנאשם הפשיל את מכנסיו ותחתוניו, חשף את איבר מינו, גהר מעל ד' והחל לנשק אותה. ד' ביקשה מהנאשם לחדול, אך הוא ביקש ממנה להמשיך. לאחר מספר דקות התרומם הנאשם מעל המתלוננת והחל נוגע בעצמו עד שהגיע לפורקן.
באישום זה מואשם הנאשם בעבירה של מעשה מגונה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן -
"החוק"), בנסיבות האמורות בסעיף 345(ב)(1) לחוק.
2. באישום השני מתוארות העובדות הבאות: ביום 28.2.2006 הבחין הנאשם, שנהג ברכבו, בל', ילידת ספטמבר 1989, בעת שפסעה ברחוב. הנאשם עצר את רכבו בסמוך לל'. בין השניים התפתחה שיחה והנאשם הציע לל' לעלות לרכב ו"לעשות סיבוב". ל' נעתרה לו, עלתה לרכב, התיישבה לצדו והנאשם נסע מהמקום. לאחר נסיעה קצרה, החזיר הנאשם את ל' סמוך לביתה, תוך שהם קובעים שהנאשם יתקשר אליה למחרת בערב. נקפו מספר ימים והנאשם התקשר לל' בסמוך לשעה 22:00. לאחר ששוחחו מספר פעמים בטלפון, הגיע הנאשם לבית חברתה של ל' ואסף אותה משם. לאחר של' עלתה למכונית אמר הנאשם לל':
"הגעתי עד פה, לא מגיעה לי נשיקה?" ל' נענתה ונשקה לנאשם. הנאשם נסע עם רכבו לכיוון מחסום "חיזמה". ל' שאלה את הנאשם לאן הוא נוסע והנאשם השיב לה:
"אני הולך לחפש לנו זולה". ל' ביקשה מהנאשם להחזיר אותה לביתה, אך הנאשם אמר לה לא לדאוג וכי הוא יחזיר אותה לביתה בעוד מספר דקות.
הנאשם המשיך בנסיעתו עד שהגיע למקום מבודד בקרבת מחסום "חיזמה", שם עצר את המכונית ודומם את מנועה. הנאשם קרב לל' נגע ברגליה והחל מעלה את ידיו כלפי מעלה עד שהכניס את ידו מתחת לחולצתה, אך היא הדפה את ידו ממנה.
הנאשם הוריד את משענת הכסא שעליו ישבה ל' וניסה לעלות עליה, אולם זו התנגדה וצעקה עליו. הנאשם הפשיל את מכנסיו ותחתוניו, עבר לשבת במושב האחורי של המכונית וביקש מל' לעבור למושב האחורי, אך זו סירבה וביקשה שיחזירה לביתה.
הנאשם תפס בידה של ל' ומשך אותה בכוח למושב האחורי. הנאשם פתח את חגורת מכנסיה של ל', הפשיל את מכנסיה, הוריד את תחתוניה ונשכב עליה. לאחר מספר שניות קם הנאשם מעל ל' וביקש ממנה "למצוץ" את איבר מינו. המתלוננת סירבה והנאשם בתגובה אמר לה "תרדי לי רק שניה שאני ארגיש אותך". הנאשם תפס את ראשה של המתלוננת ודחף את פניה בכוח לעבר איבר מינו. כאשר ראה כי ל' אינה משתפת פעולה, חזר ונשכב עליה, ובתוך כך החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה. ל' ביקשה מהנאשם שיחדל, ואמרה לו:
"די, אריאל". הנאשם הוציא את אצבעותיו מאיבר מינה של ל' והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. ל' התחננה בפני הנאשם שיחדל ממעשיו, באומרה:
"תפסיק, אני בתולה", אולם הנאשם לא שעה לתחינותיה. ל' ניסתה, תוך שימוש בידיה וברגליה, להדוף מעליה את הנאשם, אך הלה המשיך להתנועע עד שהגיע לפורקן בתוך איבר מינה. לאחר שהגיע לסיפוקו, אמר הנאשם לל':
"גמרתי לך בפנים, אבל זה לא נורא זה לא ייקלט".
באישום זה הואשם הנאשם באינוס, עבירה לפי סעיפים 345(א)(1) ו-345(א)(4) לחוק, בנסיון למעשה סדום, עבירה לפי סעיף 347 לחוק ובביצוע מעשה מגונה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 348(א) לחוק בנסיבות המנויות בסעיף
345(א)(4) לחוק.
תשובת הנאשם לאישום
3. בתשובתו לאישום הראשון, כפר הנאשם בעובדות כתב האישום. לאחר שבית המשפט הפנה את תשומת לבו של עו"ד קמר, סנגורו של הנאשם, להוראת סעיף 152 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן - "
חוק סדר הדין הפלילי"), השיב עו"ד קמר כי הוא מודע להוראה זו והמשיך ואמר כי גרסתו של הנאשם באשר לאישום הראשון תימסר במהלך חקירתו הראשית. עוד הוסיף עו"ד קמר כי הוא במצב שאינו יכול למסור פרטים כרגע בשל בעיות בחומר החקירה.
"הדבר יתברר כאשר הנאשם יעלה על דוכן העדים". עו"ד קמר אמר, כי אינו מבקש לדחות את המועד למתן תשובת הנאשם. לטענתו, במשטרה טען הנאשם כי אינו זוכר מקרה כזה. הנאשם ביקש כי יראו לו את ד', כדי שינסה לזכור מי היא, כי שמה אינו אומר לו מאומה. עד היום לא הראו לו תמונה של ד', לא נערך ביניהם עימות ולכן הנאשם אינו מוכן לתת תשובה סתמית אודות אדם שאינו מכיר ואת תמונתו לא ראה.
עו"ד הדיה, ב"כ המאשימה, הגיב באומרו כי כאשר נקבע מועד למסדר זיהוי בהסכמת הנאשם וד' הגיעה למקום, סירב הנאשם לקיים מסדר זיהוי. תשובתו של עו"ד קמר היתה, כי הנאשם שינה טעמו מסיבות שיתבררו במהלך עדותו.
אשר לאישום השני, אישר הנאשם כי הוא מכיר את ל'. הנאשם ול' נסעו למקום המתואר, פחות או יותר, בכתב האישום. בין הנאשם לל' היה מגע מיני בהסכמה, "
אבל לא היתה חדירה של ממש". בית המשפט ביקש מעו"ד קמר ליתן פרטים על המגע המיני, אך הלה סרב, מפני, שלדעתו,
"הבקשה מופרזת, חורגת מתשובת הבהרה. המשמעות של בית המשפט היא שאמסור עדות מפורטת במקום הלקוח שלי כבר בשלב זה. זאת לא כוונת המחוקק. הערת בית המשפט כי אי מתן תשובה מפורטת עלולה לפגוע בהגנת הנאשם אין [לה]
הצדקה. הדבר נותן יתרון עצום לתביעה לפני שמתחיל המשפט" (פרוטוקול דיון מיום 31.5.06, עמוד 13 שורות 2-7).
ראיות המאשימה לגבי האישום הראשון
4. באישום זה העידה מטעם התביעה ד', המתלוננת, מאיה יוסיפוב (להלן - "
מאיה"), חוקרת עבירות מין ואלימות, ויאיר עדיקא, טכנאי זיהוי במשטרת ישראל.
5. לדברי ד', בעדותה בבית המשפט היא הכירה את הנאשם כאשר היתה בכתה ז', בדרכה לבית הספר. הנאשם קרא לה, אך היא לא התייחסה אליו. הנאשם השיג אותה ושאל לשמה ולגילה. ד' ציינה את שמה ושהיא בת 14, והנאשם הציג עצמו בפניה בשם אריאל. הנאשם ביקש ממנה את מספר הטלפון. תחילה סירבה ד', אך משהתעקש הנאשם לקבל את מספר הטלפון, נתנה לו את מספר הטלפון שלה, כדי להיפטר ממנו. לאחר מספר ימים הנאשם התקשר אליה, בשעות הצהריים, וביקש ממנה לפגוש אותו במקום הסמוך למקום מגוריה. הנאשם המתין לה באותו מקום, כשהוא נוהג במכונית אדומה, כשטען בפניה כי המכונית שייכת לאימו. הנאשם נסע איתה ובדרך חלפו על-פני מספר מחסומים. הנאשם הגיע עם רכבו למקום מדברי, מבודד, שאינו מוכר לד'. הנאשם עצר שם ואמר לה כי לא בא לשם
"סתם בשביל לא לקבל משהו". ד' אמרה לו כי ברצונה לחזור לביתה. הנאשם, בתגובה, אמר לה כי אם ברצונה שיחזיר אותה לביתה, עליה להתפשט. ד' סירבה ואז הנאשם אמר לה:
"תעשי לי ביד". ד' סירבה. הנאשם הוריד את מושב הכסא שעליו ישבה ד' והיא נפלה אחורנית. הנאשם גהר עליה, אבל ד' דחפה אותו והתיישבה. ד' שוב פנתה לנאשם וביקשה לחזור הביתה. הנאשם חזר ואמר לה כי
"לא בא לפה סתם" והוא רוצה לקבל משהו, כמו שאמר לה קודם, ובתמורה לכך יחזיר אותה לביתה. ד' ענתה לנאשם כי אינה מוכנה שהוא ייגע בה. הנאשם ביקש מד' לנשק אותו והוא יגע בעצמו. ד' הבחינה בסכין המונחת בין שני המושבים, והדבר גרם לה לפחד. בנוסף, לא היה לד' לאן לברוח. מאחר שרצתה לחזור הביתה, הסכימה להתנשק עם הנאשם.
הנאשם הוריד את מכנסיו ותחתוניו וניסה להכניס את ידיו מתחת לחולצתה של ד' אך היא מנעה ממנו להכניס את ידו מתחת לחולצתה. לאחר שהתנשקו מספר דקות, ביקשה ד' מהנאשם לחדול. כעבור מספר דקות ירד הנאשם מעל ד' ויצא מהמכונית כדי לנגב את עצמו. לאחר שחזר למכונית התניעה הנאשם והחזיר את ד' לביתה. הנאשם הוריד אותה בסמוך למקום שבו פגש אותה, אמר לה לרדת מהר, כי אינו רוצה שמישהו יראה אותו. לאחר שירדה אמר לה הנאשם כי יחזור ויתקשר אליה, אך תגובתה היתה טריקת דלת המכונית ואמירה שילך לעזאזל.
בתשובה לשאלות התובע, עו"ד הדיה, הוסיפה ד' כי הנאשם החל לגעת בה באזור הרגליים ולאחר מכן בבטנה מבעד לחולצתה. ד' ניסתה לדחות את הנאשם מעליה, לא תמיד בהצלחה, הואיל והנאשם היה חזק ממנה. כמו כן, ד' העידה כי הסכימה להתנשק עם הנאשם, בהבניה שזו היתה הדרך המינימאלית שיחזיר אותה לביתה. ד' לא ידעה כי הנאשם נשוי ויש לו ילד. על מצבו המשפחתי של הנאשם נודע לה מל' (עמ' 47-50, לפרוטוקול).
6. ע', אחותה של ל' היא חברה טובה של ד'. ד' סיפרה לע' את מה שעשה לה הנאשם. ע' הבינה מאחותה ל' כי מדובר באותו אדם שפגע בה. לתחנת המשטרה הגיעה ד' עם הוריה של ל', מפני שד' הסתירה מהוריה את מה שעולל לה הנאשם. רק מספר ימים לפני מתן עדותה בבית המשפט שיתפה ד' את אמה במה שקרה לה.
7. ד' הוזמנה למסדר זיהוי חי כדי לזהות את הנאשם. לאחר שד' המתינה זמן רב, ניגשה אליה מאיה ואמרה לה כי הנאשם מסרב להשתתף במסדר זיהוי. ד' זומנה כעבור מספר ימים לזהות את הנאשם מבין מספר תמונות שהוצגו לה. ד' זיהתה מבין התמונות שהוצגו לה את תמונת הנאשם (עמ' 50-51 לפרוטוקול). גם בבית המשפט זיהתה ד' את הנאשם (עמ' 52 לפרוטוקול).