כתב האישום מייחס לנאשם עבירה שהינה איומים, על פי סעיף 192 לחוק העונשין, זאת נוכח הנטען בעובדות כתב האישום, לפיהן, בתאריך 8.12.02, בשעת בוקר, הגיע הנאשם למשרד הקליטה, ברח' אסתר המלכה, בתל אביב (להלן: המשרד) ואיים בפני אחת העובדות במקום, חומה פינצ'ב, כי יראה למתלוננת, אילונה פרידמן, על כך שהינה מתעקשת ובהמשך אמר לחומה פינצ'ב: "שהוא ימתין לאילונה למטה והוא יראה לה מה זה, הוא יכניס אותה למכון עיסוי."
הנאשם מכחיש את המיוחס לו, כשטענתו הינה כי לא השמיע דבר איום כלשהו, מלבד זאת שאמר - מתוך כעס על כך שמאן דהוא במשרד דרש ממנו סכום כסף גבוה, נוכח בקשתו לקבל דיור בתל אביב - כי: "
אמכור את הבחורה הזאת למכון ליווי ואז יהיה לי 15 אלף דולר" (עמ' 9, שורה 15).
המתלוננת, ע"ת 1, מסרה בעדותה כי משהבהירה לנאשם, בהגיעו למשרד בנוגע לעניין הדיור, כי עליו להמציא תעודת זהות ותעודת עולה, שלא היתה ברשותו - וזאת בהמשך לביקור קודם במשרד, שאז גם הופיע הנאשם ללא תעודת עולה, אלא שאז נעתרה המתלוננת והסכימה לטפל בעניינו - שאחרת לא תוכל לסייע לו הפעם, התפרץ לעברה הנאשם, החל לקללה ולהשמיע איומים שונים כי יהרגה: "
ויחכה לה למטה". נוכח התנהגותו זו היא הזעיקה שומר, ולאור מכלול התנהגותו, שנשאה אופי מאיים, חששה אף לצאת מהמשרד לביתה.
מתוך עדותה של ע"ת 2, חומה פינצ'ב, המשמשת כמנהלת לשכה אזורית תל אביב, במשרד הקליטה, עולה כי הנאשם ביקש להיכנס ליועצת דיור, ללא תעודת עולה ומשסורב פנה לעדה וביקש לשוחח עימה, ומשחזרה והסבירה לו כי בקשתו לדיור לא תטופל, נוכח העדרה של תעודת עולה, השמיע הנאשם תלונות כנגד העובדת, קרי המתלוננת והוסיף כי: "
יראה לה מה זה" וכי: "
ימכור את אלונה למכון עיסוי". כן הוסיפה כי התפרצויותיו וכעסו המתבטא בצעקות, הינן דפוס התנהגות חוזר, בהגיעו למשרד.
בעדותו בית המשפט אישר כאמור הנאשם כי השמיע דברים כאמור לפיהם "ימכור" את המתלוננת למכון ליווי, בעבור 15 אלף דולר, זאת משמאן דהוא, שזוהה על ידיו כמאבטח במשרד, דרש ממנו סכום זה על מנת להסדיר את נושא הדיור. הנאשם הכחיש אמירת דברי איום כלשהם, מעבר לאמור לעיל.
עם זאת, אישר הנאשם כי: "
נכון שכעסתי, אבל לא התכוונתי להרוג מישהו. אם מבקשים ממך כסף בוודאי שזה מכעיס" (עמ' 10, שורות 21-20).
מסתבר כי בחקירתו במשטרה (ת/1), לא העלה הנאשם כלל את אותה עילה מרכזית שהביאה לכעסו הרב, לאמור אותה דרישה נטענת של 15,000 דולר ממנו. מסתבר אפוא כי גרסה כבושה זו, בדבר דרישה כספית שהופנתה אליו, הועלתה על ידי הנאשם, לראשונה, במכתב ששיגר לשר הקליטה דאז (ס/2) ובו ייחס דרישה ממנו לתשלום 15,000ש"ח דווקא לרכזת במשרד שבקשה ממנו 15,000ש"ח, נוכח דרישתו לקבל דיור בתל אביב.
עוד מוסיף הנאשם באותה פניה (ס/2), כי נוכח דרישה זו: "
אני השתגעתי ומרוב עצבים הסתכלתי על בחורה שמחלקת מספרים והצעתי למכור אותה ב15,000 ש"ח ולשלם לה". מסתבר עוד כי הסכום שנקב בו הנאשם ידע שינוי גם בגרסתו שהועלתה בבית המשפט, בתאריך 11.4.06, עת טען הנאשם, לאחר הקראת כתב האישום: "
בקשו ממני 10,000 דולר שיתנו לי דירה בתל אביב" (עמ' 4, שורה 7). מתברר על כן כי גרסתו זו של הנאשם, בדבר תשלום כספי שנדרש ממנו, שהבעיר את חמתו, הינה גרסה משתנה, שלא הועלתה כלל בחקירתו במשטרה, ונוכח האיחור בהעלאתה, כאמור, והשינויים שמוכנסים בה תדיר על ידי הנאשם, אם בנוגע לזהות מבקש הכסף ואם באשר לסכום הכסף, שנדרש ממנו, יש לראותה כגרסה כוזבת שאין עימה דבר, והיא באה לאויר העולם, מתוך זאת שהנאשם ביקש לתרץ בדרך זו את אמירתו שלו כנגד המתלוננת, לפיה מקומה במכון ליווי.
מנגד, גרסת המתלוננת, הנתמכת על ידי העדה פינצ'ב, ראויה להתקבל כגרסה מהימנה, כשמסתבר, בנוסף, כי הנאשם נמצא מאמת היבטים רבים בגרסה זו של המתלוננת והעדה, לאמור, התפרצותו נוכח הסירוב שנתקל בו, באשר לטיפול בעניינו ודבריו שלו בנוגע לכעס הרב שאפיין אותו באותו מעמד, לרבות השמעת דברים בכל הנוגע לכך כי מקומה של המתלוננת במכון ליווי. דבריו של הנאשם, כפי שנשמעו באוזני העדות, מעלים בעליל דפוס התנהגות שנמצאים בו דברי איום בפגיעה במתלוננת, על שלא נעתרה לטפל בעניינו, נוכח העדרה של תעודת העולה שהיתה נחוצה לשם כך, תוך שרבובה, לאותם דברי איום אמירה מאיימת שכוונתה ותכליתה, פגיעה בשמה הטוב של המתלוננת. הכחשותיו של הנאשם כי לא השמיע דברים בנוסח: "
כי יראה למתלוננת" נמצאים אף הם כחסרי ממש, משעולה בעליל וזאת על פי דבריו הוא, כי התנהגותו אופיינה בהתפרצות שחברו בה זעם וכעס רב, על שאין ניתן לו מבוקשו והוא לא בחל בהשמעת דברים שתכליתם הפחדה, שהיה בהם לבטא את תסכולו הרב, כשהוא כולל בהם דברי איום, כפי שפורטו לעיל וכפי שהדברים תוארו בצורה מהימנה על ידי המתלוננת וחברתה לעבודה במשרד.
עולה עוד כי היה בהתנהגותו הכוללת ובהשמעת דברי האיום, כפי שפורטו, כדי להחריד את המתלוננת, עד שחששה לצאת לביתה, פן יבולע לה מפני הנאשם.
יש על כן בראיות שהובאו כדי לבסס קיומה של עבירת איומים, כפי שיוחסה לנאשם בעובדות כתב האישום (ראה י' קדמי,
על הדין בפלילים, חלק רביעי, מהדורה מעודכנת, תשס"ו-2006, עמ' 2121).
על כן אני מורה על הרשעת הנאשם בעבירה על פי סעיף 192 לחוק העונשין, שיסודותיה הוכחו.
ניתנה היום, ד' בשבט, תשס"ז (23 בינואר 2007), במעמד הצדדים.
עו"ד כתבי:
אבקש לדחות את הטיעונים לעונש שכן עו"ד מרגולוב התעכב בבית הדין הצבאי ביפו מעבר לצפוי.
התובעת:
הסנגור היה בדיון הקודם והדיון נקבע בהתאם ליומנו. אני סבורה שצריך לסיים את התיק היום.