הכרעת דין בתיק פ 6116/07

א.         כתב האישום

1.             ב- 29/11/06, בשעה 04:14, נהג הנאשם בג'יפ מסוג יונדאי (להלן: "הג'יפ") בכביש מספר 4 (להלן: "הכביש"), מכיוון דרום לכיוון צפון.

2.         הכביש במקום הנו כביש בין עירוני דו סטרי, עם נתיב אחד לכל כיוון וקו הפרדה לבן ורצוף בין שני הכיוונים. בכביש שוליים מאספלט מסומנים בקו צהוב ורוחבם מצד מזרח 3.40 מטר ומצד מערב 3 מטר.

3.         באותה עת נסע בכביש מכיוון צפון לכיוון דרום, רכב מסוג סוברו (להלן: "הסוברו") נהוג ע"י שאקר אבו חאמד, יליד 1953 (להלן: "המנוח").

4.         בהגיעו לק"מ 194.4 בכביש, עקף הנאשם רכב מסוג פיאט, שהיה נהוג ע"י עינת מרגלית, תוך שהוא חוצה קו הפרדה רצוף, והמשיך בנסיעת זיגזג במסלול הנגדי במשך כדקה, עד שהתנגש חזיתית ברכב הסוברו.

5.         כתוצאה מההתנגשות, נהדף רכב הסוברו לכיוון השוליים ונפל לתוך תעלה בעומק של 0.60 מטר והג'יפ סטה חזרה לכיוון הנתיב שלו, ירד לשוליים ונעצר (להלן: "התאונה").

6.         כתוצאה מהתאונה נגרמה למנוח חבלה קהה בראשו שהביאה למותו. לנאשם נגרמו חבלות שונות.

7.         באותן נסיבות, נדרש הנאשם ע"י השוטר למסור דגימת דם לבדיקת מעבדה לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, אך הנאשם סרב.

נוכח הנטען לעיל, הואשם הנאשם בעבירות הבאות:

1. הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין");
2. סירוב להיבדק, לפי סעיף 169ו(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961  (להלן: "תקנות התעבורה) + סעיף 68 לפקודת התעבורה, התשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה");
3. דרך מחולקת, לפי תקנה 36(ג) לתקנות התעבורה + סעיף 68 לפקודת התעבורה.

ב.         גרסת ההגנה בתמצית

הנאשם מסר בחקירותיו במשטרה (ת/23, ת/3 ו-ת/7) כי אינו זוכר דבר מהתאונה. הוא אף לא העיד בביהמ"ש, וזאת בעצת סנגורו ובשל העובדה שאינו זוכר דבר מהתאונה (עמ' 44 לפר', ש' 29 וכן עמ' 53, ש' 1-3 ועמ' 54, ש' 8).

הנאשם הודה כי היה מעורב בתאונה הנדונה, אך כפר במיוחס לו. לטענתו, כלל לא התרשל בנהיגתו. ההגנה העלתה במהלך המשפט 2 טענות חלופיות.

הטענה האחת נוגעת למיקום בו ארעה התאונה. כנטען בכתב האישום, ארעה התאונה בכביש בין עירוני דו סטרי, עם נתיב אחד לכל כיוון כשקו הפרדה רצוף מפריד בין שני הנתיבים. אליבא דההגנה, התאונה ארעה בנתיב הימני כיוון נסיעת הנאשם (הכוונה לנתיב המזרחי, להלן: "הנתיב הימני") ולא בנתיב הנגדי (להלן: "הנתיב השמאלי"), כטענת התביעה. אפשר, שמטענה זו חזר בו הנאשם בסיכומיו, אך בכל זאת אתיחס אליה בשל חשיבותה ועמדתו של המומחה מטעם ההגנה בנקודה זו.

הטענה החלופית היא, כי אפילו ארעה התאונה בנתיב השמאלי, הרי שסטייתו של הנאשם שמאלה נגרמה מסיבות שונות שאינן תלויות בנאשם. כפי שיפורט בהמשך, הסיבות האפשריות אליבא דהסנגוריה הן: (1) כשל בצמיג האחורי ימני ברכב הנאשם שנגרם לפני התאונה (2) כשל בצמיג הקדמי שמאלי או במערכת ההיגוי ברכב המנוח שנגרם לפני התאונה (3) המנוח נסע ללא אורות דולקים ועל כן הנאשם לא הבחין בו.

ביתר פירוט טען הנאשם בסיכומיו, כי סמוך לעקיפה, נוצר כשל בצמיג האחורי הימני של רכבו אשר גרם לו להיטלטל מימין לשמאל, אך הוא הצליח להשלים את העקיפה ועבר לצד ימין של הדרך. בה בעת, בא מולו רכב הסוברו נהוג בידי המנוח. רכב זה נסע כנראה ללא אורות והוא סטה, מסיבותיו הוא שמאלה, אל תוך נתיב נסיעתו של הנאשם. הנאשם ניסה להמלט ממנו ו"פנה ימינה" [כך כתוב בסיכומי ההגנה אך אפשר ואף סביר שהכוונה הנה ל"פנה שמאלה"] כיוון נסיעתו. בהמשך, רכבו של המנוח, חזר ימינה לנתיב נסיעתו המקורי והתנגש בנאשם. במצב דברים זה, כך נטען, הנאשם נקלע לאירוע שלא בשליטתו ולפיכך יש לזכותו.

הנאשם לא חלק על כך שהמנוח נהרג כתוצאה מהתאונה. כמו-כן, לא חלק הנאשם על כך כי סרב ליתן בדיקת דם לשם בדיקה האם מצוי בגופו אלכוהול. לטענתו, כפי שיפורט בהמשך, לא עבר בכך עבירה.

ג.          סקירת חומר הראיות והסקת המסקנות העובדתיות העולות ממנו

ג(1).      הנסיבות שקדמו להתרחשות התאונה