כתב האישום המצוי כנגד הנאשם, כולל 3 אישומים.
על פי הנטען באישום הראשון, עשה הנאשם מעשה מגונה באשתו, שולמית (להלן: "המתלוננת"), בכך שצבט אותה, בתאריך 9/10/04, באיבר מינה, וכך עשה גם פעמים רבות נוספות, לאורך השנים, עד אירוע זה, משנהג לצבוט אותה גם בחזה ובישבנה, בניגוד לרצונה.
על פי האישום השני, השמיע הנאשם, בתאריך 8/8/04, איומים כלפי המתלוננת, כי: "יעשה לה משהו ולא אכפת לו אפילו לשבת בכלא".
על פי האישום השלישי, השמיע הנאשם איומים כלפי מעסיקיה של המתלוננת, יוכבד וששון עובדיה, וזאת ביום 7/8/04, בכך שאמר כי יהרוג אותם וישרוף את ביתם, ובנוסף הטריד אותם פעמים רבות טלפונית.
בגין כך מיוחסות לנאשם עבירות של מעשה מגונה, איומים (שתי עבירות) והטרדה באמצעות מכשיר בזק.
הנאשם מכחיש את המיוחס לו, וטוען כי אשתו מתאנה לו על רקע מערכת היחסים העכורה, הקיימת ביניהם מזה שנים, וכי מעולם לא צבט את אשתו, שנהגה בו, לטענתו, באלימות.
כן טען, כי מעסיקיה של אשתו טופלים בו אשמות שווא, וכי אמנם הגיע לביתם של יוכבד וששון עובדיה, כדי למחות על כך, שלהבנתו, ששון עובדיה פוגע במשפחתו, מה עוד שהמתלוננת פנתה והלכה לביתם של מעסיקיה, כדי להצטרף אליהם למופע זמר, כשהיא לבושה בצורה חושפנית, שצרמה לו.
כן טען, כי באותו אירוע השמיע כלפיו איומים, בנו של ששון עובדיה.
בעדותה מסרה המתלוננת, כי לאורך השנים נהג הנאשם לצבוט אותה באיברים אינטימיים בגופה, והיא חשה בושה להתלונן על כך, עד ששוכנעה לעשות כן, על ידי עובדת סוציאלית, המטפלת בה.
כן מסרה, כי בינה לבין הנאשם, מתנהלים הליכי גירושין.
עוד מסרה, כי הנאשם רגז על כך, שהינה מצטרפת למעבידיה לאותו אירוע, ועל רקע זאת השמיע כלפיה איומים, כי ישרוף את ביתה ויהרגנה וכי "אינו מפחד מהמשטרה" "ושאראה מה הוא יעשה לי" (עמ' 5, שורה 18).
אחותה של המתלוננת - ע.ת. 2, ירדנה אברהם, מסרה בעדותה, כי המתלוננת סיפרה לה בדבר אותן צביטות באיברים אינטימיים שידעה המתלוננת מהנאשם, אלא שהדברים סופרו לה אך זמן קצר טרם הגשת התלונה במשטרה, על ידי המתלוננת, וכי המתלוננת לא גילתה לה לאורך השנים, על אותם מעשי תקיפה ומעשים מגונים נטענים.
עוד הוסיפה, כי לפני כ - 18 שנים הותקפה, במפתיע, על ידי הנאשם, שניסה לחונקה, אירוע שגם הוא מוכחש על ידי הנאשם מכל וכל.
ע.ת. 3 - יוכבד עובדיה, מסרה בעדותה, כי הנאשם הגיע לביתה במוצ"ש ופתח בצעקות, לפיהן המתלוננת, אשתו "מתעסקת עם בעלי" (עמ' 13), וכי היא הורסת את חיי המשפחה שלו ולכך גם הוסיף איומים: "שיגמור אותנו וירצח אותנו" (עמ' 13, שורה 29).
כן טענה לקיומן של הטרדות טלפוניות רבות, מצד הנאשם.
ע.ת. 4 - עובדיה ששון - מסר תיאור דומה באשר לאיפיוני התנהגותו של הנאשם, באותו אירוע שהטיח בו, בין השאר, כי הינו: "מתעסק עם אשתו" ואיים בשריפת ביתו של העד.
ע.ת. 4 הוסיף, כי הנאשם, על פי חשדו, התקשר עשרות פעמים בטלפון לביתו, הגם שהנאשם: "מעולם לא דיבר בטלפון ולא הציג את עצמו בטלפון" (עמ' 15, שורה 10).
מוצא אני ממש בגירסתה של המתלוננת, לגבי האיומים, שהיו גם מנת חלקה מצד הנאשם, וזאת על רקע טרונייתו של הנאשם על כך שהיא מהינה להצטרף למעסיקיה, למופע זמר.
הנאשם נמצא קושר עצמו להתנהגות מתלהמת ושלוחת רסן, כמתואר על ידי עדי תביעה 3 ו - 4, שמעדותם הובא לעיל, כאשר הגיע, ביוזמתו, לביתם של עובדיה ויוכבד ששון, כשהוא נרגן ופתח בצעקות (עמ' 2, שורות 5-6), כשמתברר עוד מחקירתו במשטרה, כי הנאשם חשד כי מערכת היחסים בין אשתו ובין ע.ת. 4, ששון עובדיה, חורגת מיחסי עובד מעביד, וזו היתה, בין השאר, סיבת בואו לביתם של המעסיקים (ת/5, עמ' 2, שורה 11: "אמרתי לו שיעזוב את אשתי"), ויש בכך לשמש תימוכין לגירסתם של עדי תביעה 3 ו - 4, לעניין מכלול התנהגותו של הנאשם שבא למחות על מעשים שנראו בעיניו כמי שפוגעים במוסריותה של אשתו.