הכרעת דין בתיק פ 5805/05

1.         הנאשם הועמד לדין בסדרה של עבירות אלימות (ארבעה אישומים) שנעברו כלפי בת זוגו של הנאשם. אישום נוסף המייחס לנאשם עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והתנגדות למעצר. באישום החמישי הואשם הנאשם באיומים על בנה של בת זוגו ובפגיעה בפרטיותו. הבן נמנע מלהתייצב למתן עדות בביהמ"ש והתביעה ויתרה על עדותו. מטעם זה, אני מזכה את הנאשם מהאישום החמישי.

2.         הנאשם ואספת (אוסנת) (להלן: "המתלוננת"), חיו כבני זוג במשך כשנה.

פרשת התביעה

3.         המתלוננת העידה, כי הכירה את הנאשם לפני 5 שנים, אך מערכת היחסים האינטימית ביניהם החלה כשנה לפני הארועים נשוא כתב האישום. במשך 9 חודשים התנהלו היחסים ביניהם על מי מנוחות. בחודשיים האחרונים היא עברה להתגורר בביתו. שניהם השתמשו בסמים ועשו ניסיונות גמילה, אך ללא הצלחה.

            מאז עברה להתגורר בבית הנאשם, הנאשם החל לנהוג כלפיה באלימות מלווה באיומים בלתי פוסקים. הוא נטל מגב והיכה בראשה, תפס את ראשה ודפק אותה בקיר, בעט בכל חלקי גופה וגרם לה לחבלות בפנים ובגוף, היו לה כאבים בכל הגוף, העין שלה התנפחה, אך היא לא פנתה לטיפול רפואי. לדבריה, הנאשם היכה אותה מדי יום ביומו, ללא סיבה וללא אבחנה, האשים אותה באשמות שווא והיא הודתה בדברים שלא עשתה, כדי לרצותו. הוא כלא אותה בבית, לא איפשר לה לצאת לבד וליווה אותה לכל מקום כמו צל.

            כשבועיים לפני 14/10/05, הנאשם איים לחתוך את פניה ועל כן היא נטלה סכין גילוח וחתכה את עצמה וכלשונה: "כדי שהוא ירד לי מהורידים".

            באחת ההזדמנויות הנאשם זרק את פלטת השיניים שלה ושבר אותה.

            באחת הפעמים הוא היכה אותה וחבל בה וכלשונה: "כמו שדרסה אותי רכבת", היא נמלטה לבית אחותה ביבנה ונשארה שם 5 ימים. היא סיפרה לאחותה מה קרה וזו הזהירה אותה לבל תחזור אליו, אך הנאשם התקשר אליה, התחנן שתחזור והבטיח שלא יפגע בה לרעה והיא התרצתה, אך הדברים חזרו על עצמם.

            ב- 14/10/05 היא היתה עם הנאשם בשוק הכרמל, הנאשם נכנס ל"קריז" וכאשר היו בדרכם הביתה, בחדר המדרגות, הנאשם דיבר אליה בגסות: " ב ת זונה, יה שרמוטה", בעט בה בגוף, נתן לה מכות אגרוף, דחף אותה, שבר את הטלפון הנייד שלה והעלה אותה בכח לדירתו, תפס אותה בשיער, הוריד בכח את ראשה לרצפה והיא צעקה: "אריה די, אריה מספיק". הנאשם איים עליה באמורו: "או אני אמות או את תמותי".  הוא עזב את הבית ונעל אותה בתוכו. היא חששה לחייה ועל כן קפצה דרך המרפסת מהקומה השלישית, נכנסה לבית השכנה וביקשה ממנה להזמין משטרה.

            עד אותו היום היא מעולם לא התלוננה נגדו, כי זו לא דרכה והיא גם אהבה אותו. בנוסף, היא חששה להתלונן מאחר ואיים עליה שאם היא תתלונן נגדו הוא ירצח אותה ואת ילדיה.

4.         גב' ציפי סימנטוב, השכנה המתגוררת בקומת הקרקע, העידה, כי בחג הסוכות, בעת שישבה עם בני משפחתה בחצר, הבחינה לפתע במתלוננת שהיתה מאוד נסערת, צעקה שמישהו רודף אחריה ומנסה להכות אותה ולהרוג אותה וביקשה שתזמין משטרה. היא הבחינה בשריטות על פניה של המתלוננת. עד בוא המשטרה, המתלוננת התכרבלה והסתתרה.

            בהודעה במשטרה שהוגשה לפי סעיף 10א' לפקודת הראיות (ת/6), אמרה העדה שהמתלוננת צעקה שרודפים אחריה עם סכין.

5.         רס"ל יהודה בית און קיבל ארוע מוקד והגיע לבית השכנה, שם פגש את המתלוננת שהיתה מאוד נסערת והיא סיפרה לו שהנאשם איים עליה, חתך אותה בפנים ושבר לה את פלטת השיניים.

6.         מריאן ביטון, אחותה של המתלוננת, העידה, כי באחד הלילות, המתלוננת הגיעה לביתה כשהיא "מפוצצת" ממכות, כולה היתה חבולה: בעיניים, באף, היו עליה סימנים כחולים ואדומים, "היא היתה חבולה בצורה איומה", אך לא נזקקה לטיפול רפואי. אחותה סיפרה לה שהנאשם, איתו חייתה, היכה אותה. בעת שאחותה שהתה בביתה, הנאשם התקשר אליה לפלאפון, היא, העדה, ענתה לטלפון ושוחחה עם הנאשם והטיחה בו: "אין לך לב, אין לך רחמים, להרביץ ככה לאסנת?". לבקשת הנאשם, היא העבירה את השיחה למתלוננת וכעבור זמן המתלוננת חזרה לחיות עם הנאשם.

            פרשת ההגנה

7.         הנאשם הכחיש מכל וכל, כי היכה את המתלוננת. לדבריו, כאשר המתלוננת היתה ב"קריז", היא לא שלטה בעצמה, היתה משתוללת ושוברת הכל בבית. באחת ההזדמנויות, כאשר היא היתה ב"קריז", היא לקחה סכין גילוח וחתכה את פניה.

            כתוצאה מהשימוש בסמים, המתלוננת איבדה את שיניה והיתה לה פלטה, אשר נשברה, לדבריו, מהסמים.

            ביום שהיא ברחה מהבית, המתלוננת היתה ב"קריז", כי הוא לא התחלק איתה במנת הסם שלו, היא התחילה להשתולל ושברה הכל בבית והפצירה בו שילך להביא עבורה סם וכך עשה. כשחזר כעבור 10 דקות, היא לא היתה בבית.

            ממצאים ומסקנות

8.         המתלוננת מסרה עדות קוהרנטית, סדורה, אמינה ומהימנה.