כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של איומים ותקיפת בן זוג הגורמת חבלה.
על פי הנטען בעובדות כתב האישום, ביום 14.12.02, סמוך לשעה 20:00, ברח' יחזקאל קזז 10/10 באור יהודה, איים הנאשם על אשתו, מלכה כהן (להלן:
המתלוננת), בכך שאחז בסכין מטבח ואמר לה: "אם את לא תגמרי איתי, אני לא יודע מה אני אעשה לך, זה יגמר רע, ישבתי במעצרים, לא איכפת לי לשבת עוד" וזאת בכוונה להפחידה או להקניטה (להלן:
אירוע האיומים).
עוד נטען בכתב האישום, כי חמישה ימים לאחר אירוע האיומים, ביום 19.2.02, סמוך לשעה 06:00 תקף הנאשם את המתלוננת באותה הכתובת כשניסה לקחת מידיה פלאפון ובתוך כך תפס אותה מאחור בידיה, בהמשך רדף אחריה לרחוב, תפס אותה, משך בשערה והפילה על המדרכה (להלן:
אירוע התקיפה). כתוצאה מהתקיפה דנן, כך לפי כתב האישום, נחבלה המתלוננת ונגרם לה שפשוף בברך ימין, שפשוף במרפק ימין וסימנים כחולים בזרוע ימין.
אליבא גרסאות שני המעורבים, אין מחלוקת, כי בלילה שבין התאריכים 18.2.02 ל-19.2.02, בעקבות עימות בין הנאשם למתלוננת, היא עזבה עם בנה את דירתם המשותפת והלכה ללון בדירת הוריה. בשעות הבוקר, כאשר הגיעה חזרה לדירתה, נוכחה המתלוננת לדעת, כי בהעדרה, הלין הנאשם ידידה שלו בדירתם. המתלוננת, שכעסה על מעשי הנאשם, החלה אוספת חפצים שונים מהדירה, לרבות מכשיר טלפון נייד (שלטענתה היה שלה), ושמה פעמיה החוצה. הנאשם דלק אחר המתלוננת בניסיון להוציא מידה את מכשיר הטלפון, ותוך כדי כך, התפתח ביניהם עימות פיזי שבעקבותיו נפלה המתלוננת ארצה ונחבלה. עוברי אורח שהיו עדים לעימות בין הנאשם למתלוננת התערבו בנעשה ואפילו חבלו בנאשם בניסיון לחלץ את המתלוננת מידיו.
אין מחלוקת, כי בעקבות האירוע, לאחר שהנאשם נותר מחוץ לדירה ללא יכולת להיכנס פנימה, הוא הזעיק את המשטרה כמשתקף גם בדו"ח הפעולה של השוטר קובי פרבדה (
ראה ת/1) . בהמשך, הגיש הנאשם תלונה נגד המתלוננת בתחנת המשטרה בטענה שהיא הכתה אותו ואיימה עליו בדירתם (
ראה ת/2). המתלוננת מצדה, התלוננה אף היא נגד הנאשם באומרה, שהוא היכה אותה, משך בשערותיה וגרם לנפילתה ארצה. בתלונתה תיארה המתלוננת מקרה קודם שאירע ביום 14.2.02 שבמהלכו היא אוימה כביכול על ידי הנאשם באמצעות סכין. בעקבות תלונות המתלוננת נחקר הנאשם בשנית, הפעם תחת אזהרה, ומסר גרסה כמפורט
בת/3.
מן הראיות עולה עוד, כי לימים, ביקשה המשטרה לגבות הודעות מהורי המתלוננת במטרה לבסס את הראיות בתיק זה, אך המתלוננת סירבה לערב את הוריה בטענה שעבר זמן רב והיא אינה מעוניינת ל"עורר את המתים", כהתבטאותה (ראה מזכר ת/4).
לצורך הכרעת הדין יפורטו להלן גרסאות המתלוננת, מזה, והנאשם מזה.
גרסת המתלוננת
מיד בראשית עדותה בבית המשפט טענה המתלוננת, כי היא זוכרת את האירוע במעורפל בלבד והתקשתה לתאר את נסיבותיו. לאחר שהניסיונות לרענן את זיכרונה מהודעתה לא צלחו והיא גם לא הייתה נכונה לחזור על הגרסה אותה מסרה במשטרה, היא הוכרזה כעדה עוינת והודעתה הוגשה כראיה
(ראה ת/5).
אליבא המפורט בהודעה ת/5, במוצאי שבת 14.12.02, פרץ ויכוח בין המתלוננת לבין הנאשם אשר במהלכו שבר הנאשם חפצים בדירה. בהמשך, תוך כדי ויכוח, לקח הנאשם סכין בשר מהמטבח התקרב אל המתלוננת, לדבריה, ואמר לה "אם את לא תדברי איתי אני לא יודע מה אני יעשה, זה ייגמר רע. ישבתי במעצרים. לא איכפת לי לשבת עוד".
בהמשך הודעתה במשטרה, סיפרה המתלוננת, כי בבוקר יום 19.12.02 הגיעה לדירתם והבחינה בבחורה אחרת בדירה. בתגובה, אמרה לה שתצא מהבית כי "זה לא בית זונות". לאחר מכן, פנתה לחדר השינה בכדי לקחה את אחד משני מכשירי הפלאפון שלה, שם התנפל עליה הנאשם כאשר בא לעברה מאחור, תפס אותה בידיים וניסה לקחת את המכשיר מידיה. המתלוננת סיפרה, כי הצליחה לחמוק מהנאשם ויצאה מהדירה. לדבריה, הנאשם, כשהוא לבוש במכנסיו בלבד, החל לרוץ אחריה, תפס אותה, משך בשערותיה והפיל אותה על המדרכה. לדברי המתלוננת, מספר בחורים שהיו עדים למתרחש חשו לעזרתה והפרידו ביניהם וכך הצליחה לעזוב את המקום.
המתלוננת סיפרה, כי כתוצאה מהתקיפה שתיארה סבלה משפשוף מתחת לברך ימין, שפשוף ביד ימין וכאב ראש. באשר לסימנים הכחולים הנוספים, הסבירה כי הם תוצאה של האירוע שהתרחש במוצאי שבת.
עוד סיפרה המתלוננת בהודעתה, כי בערב שלפני אירוע התקיפה, שבו היא ובעלה מבית הוריה לביתם ואז פרץ ביניהם ויכוח בגינו זרק הנאשם על הרצפה פרחים וקרע מעל צווארה את השרשרת שענדה.
המתלוננת הכחישה בהודעתה, כי תקפה את הנאשם ו/או את הבחורה הנוספת שהייתה בדירה ואף הכחישה כי אמרה לנאשם שהוא ישלם על זה.
בחקירתה על ידי התובעת, לאחר שהוכרזה כעדה עוינת, חזרה והדגישה המתלוננת, כי היא אינה זוכרת את כל פרטי האירועים נשוא כתב האישום שכן חלף זמן רב מאז. לגבי האירוע מיום 14.2.05 היא נאותה לומר, כי אם מסרה בהודעתה במשטרה כי אוימה על ידי הנאשם עם סכין, הרי שדבריה היו אמת.
ביחס לאירוע מיום 19.2.02 נאותה המתלוננת לאשר לשאלות התובעת, כי לאחר שלקחה את מכשיר הטלפון הנייד מן החדר, תפס אותה הנאשם בידיה מאחור, ואחר כך רדף אחריה החוצה. לדבריה, זכור לה שהיא החליקה ונפלה וכי אנשים נחלצו לעזרתה.
גרסת הנאשם
בהתייחס לאירוע מיום 19.2.02, העיד הנאשם, כי בערב שקדם לאירוע, היו הוא ואשתו בבית הוריה של אשתו וחגגו לה את יום הולדתה. לדבריו, הוא שתה במהלך הערב. בחצות הליל, לאחר שתמה החגיגה, חזרו לביתם ואז החל ביניהם ויכוח ואשתו עזבה את הבית. בהמשך לכך, הגיעה אליו ידידה שלו.
לדברי הנאשם, למחרת בבוקר אשתו באה הביתה בכדי לקחת את נעליה וכשראתה את הידידה קצת כעסה. היא לקחה, כך לגרסתו, את מפתחות הרכב, הארנק והפלאפון ויצאה מהדירה. לאחר מכן, רץ הוא אחריה, תפס אותה ביד ואז קפצו אליהם אנשים שהיו במקום, החל בלאגן, היא החליקה וקיבלה מכה ותקפו גם אותו. הנאשם ציין כי לאחר מכן הזמין משטרה והגיש תלונה כנגד אשתו בגין הפלאפון והדברים הנוספים שלקחה.
הנאשם לא התייחס בדבריו לאירוע מתאריך 14.2.02 כמשתקף בהודעת המתלוננת במשטרה, וגם לא נחקר אודותיו על ידי התביעה.
דיון ומסקנות:
התביעה עתרה בסיכומיה להרשיע את הנאשם בהסתמך על דברי המתלוננת כמשתקף בהודעתה במשטרה. התביעה ביקשה להעדיף גרסה זו על פני עדות המתלוננת בבית המשפט מכוח סעיף 10א' לפקודת הראיות.