כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה לפי
סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, קרי, חבלה בכוונה מחמירה.
עובדות כתב האישום
על פי האמור בכתב האישום, עבדו הנאשם וחאתם טאהא, (להלן: "
המתלונן") במוסך דבאח סובחי בדיר אל אסד (להלן:
"המוסך").
ביום
09.02.06, סמוך לשעה 11:00, לאחר שפרץ עימות בין המתלונן לנאשם, נטל זה האחרון מלטשת והיכה באמצעותה בראשו של המתלונן, מתוך כוונה לגרום לו חבלה חמורה.
כתוצאה מהמכה, נפגע המתלונן בראשו ונגרם לו חתך מרוסק באזור הקרקפת העליונה וחתך מדמם במצח, בצד השמאלי. בבדיקה בבית החולים התגלה שבר דחוס בראשו, באזור פרונטאלי משמאל.
הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום ובא כוחו ציין כי אין לנאשם טענות מקדמיות כלשהן, ובכלל זה, לא טענת זו או אליבי.
הסוגיה שבמחלוקת:
בעוד המאשימה מייחסת לנאשם את ביצוע העבירה על בסיס המסכת העובדתית שפורטה בכתב האישום לעיל, טען הנאשם, כי לא היו דברים מעולם וכי למעשה, המדובר ב
עלילה ותו לא.
ראיות התביעה:
פרשת ראיות התביעה כללה, מטבע הדברים את עדויות המתלונן ועובדי המוסך ששהו במקום במהלך האירוע ומיד לאחריו וכן את חוקר המשטרה אשר ריכז את חקירת המשטרה בתיק זה.
את שהתרחש ביום האירוע תיאר המתלונן בעדותו כדלקמן:
"הסיפור היה כך, איך ששמעתי כל מני ויכוחים בין הנאשם לבין סאלח (מנהל מחלקת פחחות וצבע, י.א)
חצי שעה לפני האירוע, הנאשם קרא לי שלוש-ארבע פעמים, אני סרבתי כאילו לגשת אליו, אמרתי לו שאין לי זמן לבוא. הנאשם התעקש, אני ניגשתי אליו ונוצר דיבור ביני לבינו. תוך כדי דיבור אמר לי הנאשם שאתה וג'וואדת לא תדברו איתי כי אנחנו מחממים את סאלח עליו" (עמ' 3 שור' 20-17 לפרו').
ובהמשך:
"...הוא התחיל לקלל את אמא שלי, אחותי, אבא שלי בקללות ממש ממש חבל על הזמן. אני לא הקשבתי לו מבחינת הקללות, אמרתי לנאשם מה הקשר של ההורים שלי לקללות נוצר בוא נגיד ויכוח ביני לבין הנאשם הגיע סאלח ועוד בחור צעיר אחד בשם עמראן התחילו דיבורים ביני לבין מוסטפא (הנאשם י.א)
וסאלח תפס אותי ואמר לי ללכת למחלקה שלי. אחרי בוא נגיד שסאלח תפס אותי, הנאשם המשיך לקלל קללות גסות כלפי, ותוך כדי שסאלח תפס אותי הנאשם נתן לי מכה עם מכונת שיפשוף בראש.." (עמ' 4 שור' 10-5 לפרו').
המתלונן סיפר בעדותו כי הנאשם התבטא בגסות כלפיו, תוך שקילל וגידף את הוריו ובעקבות כך, התפתח ויכוח מילולי אשר גלש, תחילה, לכדי כמעט עימות פיזי וכדי למנוע עימות שכזה, אחז בו אחד, סאלח אמון אשר החל להרחיקו מהמקום.
מתיאור המתלונן עולה כי בפנינו אירוע דו שלבי, תחילה ויכוח קולני - קללות וגידופים והרחקתו מהמקום, ולאחר מכן, משהנאשם המשיך לקלל ולגדף, שב לכיוונו של הנאשם שלא בכוונה לתקוף אותו, אלא, לברר עימו
"מדוע הוא מקלל את אימו ואחותו".
לדברי המתלונן, בעוד סאלח אוחז בו, הנאשם חבט בראשו
"עם מכונת שיפשוף" וכתוצאה מכך, איבד את הכרתו. לגירסת המתלונן, במקום נכחו עובדי מוסך נוספים שבשמותיהם נקב.
עובר לפגיעה בראשו, הנאשם סבר כי הוא ואחרים "
צוחקים עליו" דבר המוכחש על ידו. כמו כן שלל את הטענה כי בשלב כלשהו במהלך האירוע, החזיק פטיש.
יצויין כי לגירסתו, לא ראה "ממש" את הנאשם חובט בו, אך במהלך הויכוח ביניהם אחז הלה ב"
מכונת השפשוף בידו" וכששאל את הנוכחים - באסם וסאלח - השיבו לו
"זה היה באמצעות המכונה".