הכרעת דין בתיק פ 4327/06

הנאשם הואשם בתקיפת חתנו, אוריאל דואני (להלן אוריאל או מתלונן) ובאיומים עליו. אוריאל הוא בעלה של סיוון בתו. המריבה הנטענת התרחשה במוצאי יום כיפור של שנת 2004 בעת שבני הזוג וילדיהם התארחו בבית הנאשם.

ואלה המעשים המיוחסים לו:

-          קילל וגידף את המתלונן ואמר לבתו "להעיפו" מהבית והוסיף שהוא "יגמור עליו"- בגין דבריו אלה מיוחסת לו עבירת איומים.

-          ניסה לתקוף את המתלונן באמצעות מקל כשאוריאל מחזיק על ידיו את בתו. אשתו גוננה עליו והנאשם לא הצליח לפגוע בו.

-          בהמשך דחף את המתלונן לעבר קיר וזאת כשהוא עדיין מחזיק את הילדה.

-          המתלונן יצא מבית הנאשם אך האחרון יצא אחריו דרך החלון, צעק שיהרוג אותו וניסה לתפוס בצווארו ולחנוק אותו. באותן נסיבות השליך עציץ לעבר המתלונן והחטיא.

העבירות המיוחסות לנאשם בגין מעשים אלה הן: איומים, ניסיון לתקיפה ותקיפה. הנאשם מכחיש שפגע או ניסה לפגוע פיזית בחתנו.

הערות על מהלך הדיון:

לנאשם מונה סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית. הנאשם לא היה מעוניין בייצוג, הצהיר כי בדעתו לשכור שירותיו של עו"ד פרטי אך בסופו של דבר הודיע כי בכוונתו לייצג את עצמו- ראה עמ' 5 לפרוטוקול.

בפתח ישיבת ההוכחות הודיע התובע על תיקון כתב האישום על דעת הנאשם- כתב האישום בניסוחו הנוכחי (ראה דברי התובע בעמ' 7 ש' 19- 20) ואילו הנאשם מסר מצדו גרסה מפורטת לאירוע, בה הודה למעשה בחלק מהעובדות- יצוטט להלן - אך טען שלהבנתו לא עבר כל עבירה, והוסיף כי מעשיו היו מתוך התגוננות עצמית.

ואלה דברי הנאשם: "אנחנו ישבנו בשולחן אחד, בשני הצדדים. הבן (בנו של הנאשם- ר.ג) היה באמצע. היתה התלהמות שניסיתי למנוע. היה ויכוח. לאחר מכן עניתי למתלונן שלא כשורה, אז הוא התעצבן, קם ואמר שלא אדבר אליו בצורה כזאת. אמר לי שאסיים את האוכל ושמגיעות לי מכות. אמרתי לו אני שלא ידבר אלי בצורה כזאת והצבעתי באצבע. הלכתי וחזרתי עם מקל של מטאטא, והצמדתי את המתלונן לקיר. לא דחפתי את המתלונן לקיר. הצמדתי אותו אליו. אני לא חושב שאני אשם במשהו." (עמ' 7 ש' 10- 16).

לאור עמדת הנאשם, ומאחר ולא היה מיוצג, שמעתי את מלוא הראיות בתיק. הנאשם במהלך הגנתו ניסה לנצל את הבמה שניתנה לו כדי ללבן את הסכסוך בינו לבין בתו ומשפחתה ולא השכיל להבין שהמפגש בביהמ"ש אינו מאפשר לברר ולפתור סוגיות משפחתיות מסוג זה.

פרשת התביעה

עדותו של אוריאל:

בסיום הצום, כשבני המשפחה התכנסו בבית הנאשם, אוריאל כעס על חמיו שלא שמר במהלך היום, בבית הכנסת, על בנו הקטן. הנאשם השיב לו והויכוח נמשך בזמן הארוחה. הוא וחמיו  ישבו משני עברי השולחן. הנאשם כעס, התפרץ ואמר לבתו להוציא את העד מהבית ואיים לגמור אותו.

לטענת המתלונן, עד אותו יום נהג בכבוד כלפי אבי אישתו והבליג על הסתייגותו ממנו. מאז המקרה אינו נמצא בקשר עם הנאשם ולדברי האחרון, המתלונן מרחיק ממנו את בתו האהובה ואת נכדיו.

לגרסת המתלונן, לאחר שאמר במהלך הויכוח "שאם לא היו במקום ילדים הייתי "נכנס "בו", עמ' 8 ש' 14, הנאשם קם ולקח מקל של מטאטא , נעמד באמצע המטבח וחבט ברצפה. אשת המתלונן צרחה בהיסטריה וביקשה מהעד לצאת מהבית. אוריאל לקח את בתו בת השנתיים על ידיו ורצה לצאת, אך הנאשם תפס אותו ודחק אותו לקיר. המתלונן הוסיף כי להבנתו הנאשם לא רצה לפגוע בו- ראה עמ' 8 ש' 18-19 והתכוון רק להקים מהומה- ראה שם ש' 26.

סיוון, חטפה מהנאשם את המטאטא ויחד עם אחיה ניסתה להחזיק בו, הוא השתחרר מידיהם ודחף את המתלונן מאחור לעבר הקיר, וכך בתו הפעוטה שהיתה על ידיו, נלחצה לקיר. אוריאל יצא מהבית אך בכך לא הסתיימה המריבה. הנאשם יצא אחריו דרך החלון, ניסה לפגוע בו ואיים.

הנאשם התקרב אליו, אך לדברי העד, אינו זוכר שנגע בו. העד אישר שבהודעתו במשטרה טען שהנאשם ניסה לחנוק אותו מאחור, אך בעדותו אמר שאינו זוכר את החלק הזה של האירוע.

אוריאל, לדבריו, רצה לחזור הביתה לקחת את ילדיו וכך הוא מתאר את אשר התרחש בשלב הזה: "חזרתי אל השער. היו שם אנשים שהפריעו. קפצתי מעל השער, ואז הנאשם קיבל כנראה מכה. נפתח השער. הוא עם אבנים גדולות. אני עם כפכפים. הוא תפס אבן גדולה...ניסה לזרוק ואני ברחתי. הוא זרק את האבן לכיווני ולא פגע." (עמ' 9 ש' 3- 6).