הכרעת דין בתיק פ 4046/04

כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של אי נקיטת אמצעי זהירות מפני סכנה מסתברת הכרוכה בחיה שבהחזקתו (עבירה על סעיף 338 לחוק העונשין).

על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 7.5.03 בשעה 10:45 התהלך הנאשם עם כלבו ומשלא נקט אמצעי זהירות בהשגחה על כלבו, הגיע הכלב לביתה של הגב' פרלמן סמדר (להלן:"המתלוננת") התקרב אל המתלוננת וחשף את שיניו.

המתלוננת, כך על פי הנטען, נבהלה מכלבו של הנאשם ותוך כדי הליכה לאחור נפלה ושברה את מרפק יד ימין ונזקקה לניתוח.

לאחר שמיעת הראיות ובחינת המצב העובדתי והמשפטי אני מזכה את הנאשם מן המיוחס לו בכתב האישום, זאת מחמת הספק.

אין מחלוקת, כי בתקופה הרלוונטית, היה הנאשם בעליו של כלב מסוג פוינטר מעורב בגודל בינוני. כך תואר הכלב על ידי הנאשם בהודעתו במשטרה (ת/2) וכך גם תארה המתלוננת את הכלב בעדותה בבית המשפט באומרה כך: "כלב בינוני מבחינת הגובה. 80-90 ס"מ, לא קטן, יש גדולים ממנו ...בינוני, מבנה בריא" (ר' עמ' 23 לפרוטוקול בית המשפט).

גם אין מחלוקת עובדתית, כי בתאריך המצוין בכתב האישום נפלה המתלוננת ונחבלה במרפק ימין כמשתקף בתיעוד הרפואי שהומצא על ידי התביעה ( ת/1).

המחלוקת אם כן אשר נתגלעה בין הצדדים התמקדה הן בנסיבות נפילתה של המתלוננת והן בשאלה האם קיימת  מצדו של הנאשם רשלנות העולה כדי עבירה לפי סעיף 338(6) לחוק העונשין?

התביעה טוענת כי מעשהו הרשלני של הנאשם הוא אשר הסב למתלוננת את החבלה בידה ואילו הנאשם מכחיש הטענה האמורה.

להוכחת גרסתה, העידה התביעה את המתלוננת ובתה. כן נשמעה עדותה של השוטרת אשר גבתה את הודעת הנאשם ( ת/2).

גרסת המתלוננת:

בעדותה הראשית כך ספרה המתלוננת:

... "בשעות הבוקר הייתי בביתי. הבת שלי קראה לי לצאת החוצה... כי היא שמעה נביחות... יצאתי החוצה, ראיתי כלב זר בחצר, ודבר ראשון ניסיתי בעצם לגרש אותו. אמרתי לבתי להתרחק. באיזה שלב שהתקרבתי אליו, נופפתי עם היד להרחיק אותו, הכלב נהם, חשף שיניים והתקרב אלי... ראיתי מישהו שעומד למעלה, ... ושאלתי אותו אם זה הכלב שלו. אמר לי שכן. ביקשתי שיבוא לקחת אותו ... סימנתי לו עם היד לבוא ... זכרתי שהבת שלי מאחורי... נופפתי עם היד להרחיק את הכלב ואז הוא קפץ ונהם. מתוך הגנה עצמית, הלכתי לאחור, מעדתי מהמדרגות ונפלתי..." (ר' עמ' 22 לפרוטוקול).

לעצם הנהימה והקפיצה של הכלב השיבה  המתלוננת לסנגור במילים אלו:

"הכלב התקרב לעברי, חשף שיניים, נהם... באותו רגע חשף שיניים והיה לו מראה מאוד מאיים, אני רגילה לכלבים"... ומיד בהמשך הוסיפה כי "יכול להיות שאני לא זוכרת במדויק אם היתה קפיצה או לא היתה קפיצה. יכול להיות שלא היתה קפיצה" (ר' עמ' 26 לפרוטוקול).

לדברי המתלוננת היא מעדה בזמן שעמדה על השביל כשהיא מתקרבת אל הכלב על מנת לגרשו.

כמו כן, תארה המתלוננת כי ביתה הוא דו משפחתי והגישה אליו אפשרית הן מהחניה של הבית והן מהחניה של השכן. לדבריה, במועד הרלוונטי כלבתה שהתה בחצר נעולה ואילו הכלב של המתלונן עמד על השביל בתוך הגינה ובזמן הנפילה, הנאשם היה במעבר בין שני הבתים, בדרכו לקחת את כלבו לאחר שהמתלוננת הסבירה לו כיצד לעבור. בעודו עובר בין הבתים, לגרסת המתלוננת, הנאשם לא יכול לראות את התנהגות כלבו.

כאשר נשאלה המתלוננת האם תתכן אפשרות שהכלבה שלה, אשר היתה מיוחמת במועד הרלוונטי, ברחה מחצרה לחצרו של הכלב מה שגרם לכלב לרדוף אחריה עד לבית המתלוננת השיבה המתלוננת כי בעניין זה לא יכולה להעיד משלא ראתה הדברים וממילא היא לא יכלה לזכור עם היו כלבים נוספים באזור. יחד עם זאת, אשרה המתלוננת כי כלבתה במועד האירוע היתה בתקופת הייחום ואכן כלב אחר הגיע לאזור והמתלוננת גרשה אותו (ר' עמ' 25 לפרוטוקול).

נופר פרלמן - בתה של המתלוננת:

גם בתה  בת ה- 15 של המתלוננת העידה על נסיבות האירוע. לדבריה, יצאה מפתח הבית למשמע נביחות ומשהבחינה בכלב זר בגינה קראה לאמה אשר לדברי העדה יצאה לחצר וניסתה  "להעיף אותו (את הכלב - הסבר שלי א.ה) , שילך מהגינה, והוא חשף שיניים ונהם והיא נבהלה, והיא נפלה" (ר' עמ' 18 לפרוטוקול).

מתארת העדה כי במשך קרות האירוע עמדה מאחורי אמה והכלב היה ללא רצועה וללא זמם. עוד תארה כי לאחר שאמה נפלה היא סייעה לה להתרומם והכלב בשלב זה היה עדיין ליד האם.

בהמשך, לשאלת הסנגור השיבה הבת כי כלבתם הנה מסוג אסקי סיבירי ואילו הכלב של הנאשם גבוה מכלבתם.

כמו כן, העדה שללה קפיצה של הכלב ולדבריה  הכלב   לא קפץ על האם או עליה (ר' עמ' 21 לפרוטוקול).

גב' שושנה דרור- השוטרת החוקרת: