פ
בית משפט השלום באר שבע
|
3404-03
03/09/2008
|
בפני השופט:
נ. אבו טהה
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד הילה עמר
|
הנתבע:
קחלון יוסי
עו"ד יחיא סעדה
|
| הכרעת דין |
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 334+335(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז 1977.
על פי עובדות כתב האישום מיוחס לנאשם כי בתאריך 28.04.03, בסמוך לשעה 19:30, ליד רחוב הרב הרצוג 35 בבאר שבע, פצע את דניס מיכלסון (להלן: המתלונן) בכך שדקר אותו באמצעות סכין בבטנו ובחזהו וגרם לו חתך אלכסוני באורך 15 ס"מ לאורך חזהו ובטנו.
כתוצאה ממעשי הנאשם, אופשז המתלונן בבית החולים "סורוקה".
העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת
אין מחלוקת כי בתאריך 28.04.03, התקוטטו המתלונן והנאשם בעקבות ויכוח שפרץ ביניהם וכי במהלך האירוע, נדקר המתלונן בסכין בחזהו ובטנו.
הצדדים חלוקים באשר לזהות הדוקר, כאשר לטענת הנאשם לא הוא דקר את המתלונן במהלך הקטטה אלא אדם אחר.
פרשת התביעה
עדותו של ע.ת. 1, המתלונן
במסגרת עדותו מסר כי בתאריך 28.04.03 כאשר שהה בביתו, עלה אחיו הקטן ז"ל הביתה כשהוא בוכה וטען בפני המתלונן "
שהרביצו לו למטה". המתלונן ירד למטה, הבחין בחבורה של נערים והחל לרוץ אחריהם. הנערים החלו לברוח והמתלונן הפסיק את המרדף.
"פתאום שמעתי צעקות, ראיתי חבורה של נערים רצה לכיוון השכונה ובראשה הנאשם שצועק 'מי זה, מי זה, איפה הוא ומי זה' ... ראיתי בחור רץ ועצבני וצועק... אמרתי לו שירגע אך הוא לא הקשיב לי וישר רצה להיכנס בי בכל המהירות שלו ורצה להרביץ לי. הרגשתי סכנה ממשית ואז עשיתי צעד אחורה. כשהוא הגיע אלי הוא התנפל עלי ישר ואני ניסתי להגן על עצמי. היה ביננו חיכוך פיזי ואז תפסתי אותו בצווארו בשביל שלא יפגע בי... אחרי זמן קצר הגיע אבא שלי ושחררתי את אחיזתי בנאשם ובחצי גוף הסתובבתי כלפי אבא שלי, שמעתי קליק של סכין וראיתי את היד של הנאשם מעופפת באויר וקפצתי לאחור. חשבתי שהוא לא פגע בי אך ראיתי שאחרי הדקירה הוא התחיל לרוץ, לקח לי כמה שניות להבין שנדקרתי ויורד לי דם מהחזה התחתון והבטן העליונה."
המתלונן הציג בפני בית המשפט את החתך שהינו באורך 15 סנטימטרים.
בהמשך עדותו מסר המתלונן כי שכניו הזמינו אמבולנס וטרם עלייתו לאמבולנס
"מישהי" פנתה אליו ומסרה לו את שמו של הנאשם, אשר אותו לא הכיר טרם האירוע.
עוד מסר המתלונן כי יום לאחר האירוע, הופיעה בפתח ביתו אישה אשר הזדהתה כדודתו של הנאשם ואמרה לו שכדאי לו לבטל את התלונה . לאחר שאמר לה שהוא איננו מתכוון לבטל את התלונה, החלה לאיים עליו וכן הציעה לו כסף. האישה נתנה למתלונן את מספר הטלפון שלה, ומסרה כי שמה הוא "רחל"- המתלונן רשם את פרטיה על גבי פתק והעביר את הפתק למשטרה.
בפני המתלונן הוצגו שלוש תמונות (ת/2) בתמונה הראשונה זיהה המתלונן את השביל ממנו הגיע הנאשם יחד עם החבורה, בתמונה השניה זיהה את המקום בו התרחש האירוע ובתמונה השלישית זיהה את כתמי הדם שלו.
במסגרת החקירה הנגדית, מסר המתלונן כי במסדר הזיהוי שנערך לו, הוצגו בפניו קרוב ל-30 תמונות שחור לבן, אולם הוא לא זיהה את תמונת הנאשם בין התמונות.
דו"ח זיהוי התמונות הוגש לבית המשפט (נ/1).
מהדו"ח עולה כי תמונתו של הנאשם נמצאה בין התמונות במסדר הזיהוי וכי המתלונן לא זיהה תמונת הנאשם.
עוד מסר המתלונן במסגרת חקירתו הנגדית כי אם הוא איננו טועה, הנאשם החזיק את הסכין ביד ימין שלו ועמד מולו במרחק של פחות מחצי מטר.
המתלונן הדגים, לבקשת ב"כ הנאשם, את הסיטואציה.
במענה לדברי ב"כ הנאשם, כי אביו עזר לו להשתלט על הנאשם, המתלונן השיב כי לא היה מגע פיזי בין אביו לבין הנאשם.