החלטתי לזכות את הנאשם מחמת קיומו של ספק סביר.
א.
רקע
כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי ס'7(א) ו-(ג) סיפא ל
פקודת הסמים המסוכנים [נח], תשל"ז-1977. נסיבות העבירה המיוחסת הינן, כי ביום 29.11.02, עת שב הנאשם מחופשה לכלא, החדיר סמים מסוג קוקאין במשקל 0.76 גרם מחולק לשתי אריזות, הירואין במשקל 1.92 גרם וקנבוס במשקל 22.17 גרם, המחולק לשתי אריזות.
אין מחלוקת כי הנאשם היה האסיר היחידי בתא 4 - תא מעקב סמים, וכי עובר לשיכונו בתא זה, בוצעה בדיקה מקיפה בתא, שאחריה חתם הנאשם על "טופס קבלת תא נקי", שסומן ת/7.
עיקר המחלוקת הינה, האם נפל פגם בשרשרת הסם, ואם התשובה לכך היא שלילית, האם הסמים שנתפסו, מקורם מהנאשם אם לאו, או בלשון אחר, כיצד הגיעו הסמים לפתח האוורור, שמעל תאו של הנאשם.
ב. ראיות המאשימה
מטעם המאשימה העידו 5 עדים: שלושה סוהרים, חוקר ורשם המוצגים וטענותיה הינן בתמצית אלה:
הנאשם עשה צרכיו בתוך התא, למרות שיכול היה לעשות זאת בחצר
הנאשם עשה צרכיו פעמיים יום קודם, בחצר, ואף העיד כי באותו יום עשה כן פעמיים-שלוש נוספות בחצר. לכן, נראה כי בשל ידיעתו כי הסם עלול היה לצאת ביציאות באותו יום, עשה צרכיו בתא. הצואה שנמצאה בתאו הייתה טרייה, וניתן ללמוד מכך כי נעשתה בסמוך לשעת התפיסה. גם רס"ר אוקנין העיד כי היה לסם ריח של צואה. גם אם לא היה על הסמים סימני צואה, הרי שהנאשם יכול היה לנקות את הסם טרם השלכתו.
מבוצעים סיורי גגות תכופים, דבר המלמד כי הסם שייך לנאשם ולא לאחר
הסוהר וייצמן חיים, שהיה קצין המשמרת באותו זמן העיד, כי ביום האמור, בשל כוננות מיוחדת הנוגעת לפעילות נפרדת שאינה קשורה לעניננו, ביצע הוא עצמו סיור גגות. עת ביצע סריקה באזור פתחי האוורור של תאי הצינוק, נמצא חומר החשוד כסם מעל לתאו של הנאשם. כמו כן ציין, כי בוצעו סיורים מקדימים עובר לכניסת הנאשם לתא, ולא נמצא בהם דבר.
לכך מצטרפות עדויותיהם של הסוהרקרייזרמן שסרק את הגג בשעה 8:40 באותו יום והסוהר יוסף שביצע סריקת גגות בשעה 16:00 באותו היום, ובשתיהן לא נמצא דבר.
לאור העדויות השונות ניתן ללמוד כי ישנה הקפדה יתרה בסריקת הגגות, לכן לא סביר כי הסם היה במקום טרם השעה 16:00 ביום האמור. הבדיקות שבוצעו באותו יום היו באור יום מלא, ואף צוין כי בלילה ישנה תאורה מלאה במקום.
מבנה פתח האוורור, מלמד כי אין אפשרות להגעת סם ממקום אחר
שרטוטים שערך מר וייצמן (ת/1+2) מלמד כי פתח האוורור חסום ברשת, מעליו ארובה באורך של כ-35 ס"מ ומעליה כיפת פלסטיק שנועדה לכסות מפני גשם. לאור המבנה המתואר, הרי שאין כל אפשרות לזרוק את הסמים מתוך התא למרחק, ולכן סביר יותר כי הסמים נזרקו ע"י הנאשם,
פגעו בכיפת המכסה ונפלו בסמוך לה על הגג. מר וייצמן אף ציין כי הסם נתפס במרחק של 5 ס"מ מהכיפה.
אין אפשרות להשליך את הסם מהחצר לגג
לאור עדותו של הסוהר יוסף, כי בכל יציאה של אסיר מהצינוק לחצר, נקשרות ידיו באזיקים, וכי לא ניתן להשליך דבר לגג בשל קיומה של רשת, הרי שלא סביר כי אסיר שיצא לחצר הוא זה שזרק את הסם לגג. עוד אמר כי לכל אורך יציאת אסיר לשירותים, מלווה הוא בסוהר.
אף מדברי הנאשם, ניתן ללמוד כי אין אפשרות להשליך את הסם מהחצר לגג, הן בשל העובדה כי ידיו של האסיר כבולות והן מחמת העובדה, כי מלווה אותו סוהר לכל אורך היציאה.
שרשרת הסם התבצעה על פי הנהלים
רס"ר אוקנין העיד כי קיבל את הסם ממר וייצמן, על פי הנוהל המקובל כאשר היה סגור ומסומן, ומר לוי העיד כי קיבל מרס"ר אוקנין, בלא כל חריגה, כשהשקית סגורה. באם הייתה השקית נפתחת טרם הגעתה למז"פ, היה העניין גלוי לכל. גם אם קרתה תקלה ברישום, הרי שאין בה כדי להפחית ממשקל הראיה.
עדות הנאשם לא הפריכה את האשמות נגדו
עדות הנאשם לקתה בחוסר עקביות, בדבר הסיבה להימצאות צואה בתאו, הכל מחמת האינטרס הברור שלו לטשטש את הקשר לסם שנתפס.
גם אם מדובר בראיות נסיבתיות, הרי שלא די בטענה בעלמא
ראיות נסיבתיות כוחן יפה, מקום בו הנאשם לא העמיד הסבר הגיוני חלופי, הנתמך בעובדות מינימליות, דבר הנכון בענייננו.
לאור כל האמור לעיל, ביקש בא כוח המאשימה, כי בית המשפט יקבע כי הנאשם ביצע את המיוחס לו בכתב האישום.
ג. ראיות הנאשם
מטעם ההגנה העיד הנאשם עצמו ולהלן תמצית טענותיו:
אין כל ראיה פוזיטיבית הקושרת את הנאשם לסם שנתפס