הכרעת דין בתיק פ 1849/01

החלטתי לזכות את הנאשמים מהאשמה שיוחסה להם.

א.        רקע

   1.    בהתאם לכתב האישום נשוא תיק זה, מיוחסת לנאשמים עבירת תקיפה בנסיבות מחמירות  (סעיפים 379+382 לחוק העונשין תשל"ז - 1977), זאת בגין ארוע שאירע בליל ה"מילניום", 1.1.2000, במועדון "הספורטק" באוניברסיטת "בן גוריון" בבאר שבע, ובו כך נטען, תקפו הנאשמים שהיו מאבטחים במקום, את שני המתלוננים בכל חלקי גופם.

2.      יצויין כי כתב האישום הוגש במקורו כנגד ארבעה נאשמים, ואולם כנגד שניים אחרים הופסקו ההליכים, עוד בשלב מוקדם. בתחילה הובא התיק בפני כב' סגן הנשיא (כתוארו אז) השופט זלוצ'ובר, לאחר מכן הועבר לכב' השופט טהר לב ובמסגרת ניתוב התיקים החדש בבית המשפט, הועבר בשלהי שנת 2004 לטיפולי.

3.       הנאשמים כפרו באמצעות סניגורם, עוה"ד נעם אליגון, במיוחס להם בכתב האישום, בעקבות כך התנהלו בפני הוכחות בתיק, הצדדים הביאו ראיותיהם, סיכמו טענותיהם ועתה ניתנת איפוא הכרעת הדין.

ב.                 העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

1.           הנאשמים שימשו כמאבטחים  במועד הרלוונטי במועדון ה"ספורטק".

2.           המתלונן 1 יאיר נוסרי, נכנס שלא כדין למועדון, בלא שעבר את הליכי הבידוק הרגילים ותוך שהסיג את גבולו. הנאשמים ומאבטחים נוספים שהגיעו לבדיקתו, פנו אליו וביקשוהו לצאת. משסירב - עשו שימוש בכח והוציאוהו החוצה, בניגוד לרצונו.

3.    המתלונן 2, היה נוכח מחוץ למועדון והתערב בעניין. בסופו של דבר נוצר חיכוך גם בינו לבינם.

4.    האירוע התרחש בשעות שלפנות בוקר בסמוך לשעה 03:30, כשהמועדון מלא מפה לפה במאות מבלים החוגגים את אירוע המילניום.

ג.              המחלוקת

המחלוקת נשוא תיק זה נוגעת בעיקרה לשאלה, האם עשו הנאשמים שימוש כדין בכח, הן ברמה המהותית והן מבחינת היקף השימוש?

ד.      הראיות

1.      מטעם המאשימה העידו שני עדים: המתלוננים, יאיר נוסרי ורומן דמסקי. כן הוגשו דו"ח פעולה (ת/1) והודעות הנאשמים במשטרה (ת/2 +ת/3).

2.      מטעם ההגנה העידו שבעה עדים: פקד אבי בנבנישתי (עה/1), הנאשמים עצמם (עה/2+3), וכן ארבעה מאבטחים נוספים (עה/4-7).  כן הוגשו מטעם ההגנה כתב אישום, הכרעת דין וגזר דין בת.פ. 1860/01 כנגד המתלונן 1 בגין האירוע נשוא תיק זה (נ/1).

א. גירסת המתלונן 1:

             המתלונן 1 מתאר, כי לאחר שיצא מהמועדון וביקש לחזור פנימה, לא ניתן לו הדבר, זאת בהעדר חותמת אותה מקובל להטביע על גב יד המבלים, כאישור כניסה חוזר.  בכעסו "החליק פנימה" כדבריו תחת עיני המאבטחים   (עמ' 5 ש' 12-14). לאחר כחצי שעה ניגש אליו מאבטח שהציג עצמו כאחראי במקום וביקשו לצאת. משסירב, התרחק המאבטח וחזר בליווי מאבטחים נוספים, ומשסירב שוב, תפסוהו המאבטחים כל אחד באיבר אחר בגופו, והוציאוהו החוצה  (עמ' 5 ש' 22 - עמ' 6 ש' 5). בהמשך מתאר המתלונן כי ראה את הנאשמים מתרחקים, הוא ראה תגרה מרחוק אבל לא ראה פרצופים (עמ' 6 ש' 12-13). בעיקר זכר המתלונן את הנאשם 1 כמי שפגע בו (עמ' 6 ש' 17, 23 עמ' 10 ש' 5-7 וש' 24-28), אם כי בהמשך עדותו לא זכר במדויק את חלקו של כל אחד מהמאבטחים ואף נראה כי החליף את שמם עם מאבטח נוסף (רועי), ששמו נמחק מכתב האישום (עמ' 9 ש' 27-28 , עמ' 10 ש' 22 , עמ' 11 ש' 1 , עמ' 14 ש' 19-20 וש' 26). 

בחקירתו הנגדית הודה הנאשם כי הורשע בתקיפת המאבטחים באירוע נשוא הנדון (עמ' 9 ש' 14-22). את חלקו של הנאשם 3 לא זכר (עמ' 11 ש' 11) ואף חזר בו מאמירתו כי הנאשם 1 דחף אצבעות לעיניו ואיגרף אותו (עמ' 11 ש' 14-15 ועמ' 14 ש' 26).

ב. גירסת המתלונן 2: