אני מודיע על זיכוי נאשמים 2 ו - 3, מחמת הספק, מעבירה של הדחה בחקירה, על פי סעיף 245 (א) לחוק העונשין, נשוא האישום השלישי.
על פי הנטען בעובדות כתב האישום, נהג נאשם 1 להכות את בת זוגו לחיים, מ.ב. (להלן: "המתלוננת"), לאיים עליה ולהשפילה, וזאת במהלך 7 שנים בהן התגוררו תחת קורת גג אחת.
כך נטען, כי בתאריך 20/1/07, בשעה 13.00 לערך, בביתם, ברח' X, בתל אביב, תקף הנאשם את המתלוננת, בכך שהושיבה בכוח על רצפת המטבח וניסה לדוקרה באמצעות סכין וכן היכה אותה בכתפיה ובידיה בעזרת כף בישול ממתכת.
בהמשך, גררה לחדר השינה, בשערותיה, זרק אותה על המיטה, על הרצפה ואל הקיר, וכשביקשה כי יחדול ממעשיו, ליפף הנאשם שמיכה סביב צווארה והחל לחונקה.
משניסתה להשתחרר מחניקתו, תקפה שוב הנאשם, בכך שעיקם את ידה הימנית, באופן שנגרמה לה חבלה של ממש, לאמור, נפיחות ואודם ביד ימין, שהצריכו את קיבוע האצבע. בנוסף, השמיע כלפיה איומים שונים, כשהרקע לתקיפה היתה העובדה שהמתלוננת הלוותה 100 ש"ח לחברה (אישום ראשון).
עוד נטען, כי בהמשך לכך, בתאריך 27/1/07, היכה הנאשם בראשה של המתלוננת, זאת מאחר ונודע לו כי סיפרה על האירוע נשוא האישום הראשון לשכנתה (אישום שני).
על פי האישום השלישי, המיוחס לנאשמים 2 ו - 3, הם אביו ואחיו של נאשם 1, התקשרו השניים, כל אחד בנפרד, למתלוננת וביקשו כי תבטל את תלונתה במשטרה, כנגד נאשם 1, שהוגשה לאחר האירוע נשוא האישום השני ותאמר עליו דברים טובים בבית המשפט.
בגין כך, מיוחסת לנאשמים 2 ו - 3 עבירה של הדחה בחקירה, על פי סעיף 245 (א) לחוק העונשין (אישום שלישי).
בנוסף, נטען, כי בקיץ של שנת 2007, תקף הנאשם את המתלוננת, בכך שתפס בשערותיה וגרר אותה בבית, ברח' Y, בתל אביב, וכן הטיח ראשה בסורגים וגרם לה לחבלה - סימן בפניה (אישום רביעי).
כן נטען, כי בל"ג בעומר, בשנת 2006, בבית, ברח' X, בתל אביב, תקף הנאשם את המתלוננת, לאחר שזו יצא מהבית עם בנם המשותף, כבן 6, למדורה, בכך שרדף אחריה והיכה בגבה בעזרת צרור מפתחות, אליו חוברה שרשרת ברזל, על מנת שתחזור לביתה. משחזרה לבית תקפה, בכך שגררה בשערותיה בבית, הטיח את ראשה בקיר ובעט בה (אישום חמישי).
על פי האישום השישי, בראש השנה, בשנת 2006, תקף הנאשם את המתלוננת בביתה, ברח' X, בתל אביב, בכך שהושיבה בכח על הספה ובעט ברגליה.
נאשם 1 מכחיש מכל וכל את המיוחס לו בעובדות כתב האישום, וטוען כי מדובר, מתחילת הדברים ועד סופם, בעלילת שווא מצד המתלוננת, כשלטענתו, מעולם לא פגע בה פיזית. לעניין הפגיעה באצבעה, המתוארת באישום הראשון, טען נאשם 1, כי זו נגרמה עקב כך שהמתלוננת החליקה באמבטיה, בבית, בעת שניקתה אותה, כפי שמסרה זאת גם בפני הרופא, במרכז הרפואי איכילוב (ראה ת/6, וכן עדותו של ע.ת. 7, ד"ר ירון צרפתי).
נאשמים 2 ו - 3 אינם מכחישים, כי התקשרו למתלוננת, לאחר שהגישה את תלונתה כנגד נאשם 1, אלא שלטענתם לא ביקשו כלל לשנות מגירסתה, אלא ביקשו כי המתלוננת ונאשם 1 יסדירו את המחלוקות ביניהם, בדרכי נועם.
בתיק זה נשמעה עדות מוקדמת, על פי סעיף 117 לחוק סדר הדין הפלילי, של שכנתה של המתלוננת, חנה קים אביטל, שהתגוררה בפרק הזמן הרלבנטי לאישום הראשון, בדירה הנמצאת בקומה מעל דירת נאשם 1 והמתלוננת.
עדה זו מסרה בעדותה, כי במועד הרלבנטי לאישום הראשון, שמעה את צעקותיה וצרחותיה של המתלוננת, לרבות קול של גבר, אך לא ייחסה לכך חשיבות.
שבוע לאחר מכן, ערכה מסיבה בדירתה, שאז הגיע נאשם 1 והתלונן בדבר הרעש שבקע מדירת העדה. כשירדה למחרת היום לדירת המתלוננת, על מנת לבקש את סליחתה, לא פגשה בה אלא בנאשם 1. בהמשך עלתה לדירתה המתלוננת, שאז הבחינה העדה, כי: "האצבע שלה שבורה", אך המתלוננת לא ששה להרחיב את הדיבור על כך.
אלא שבהמשך הדברים, כפי שמסרה העדה,: "היא התחילה להיפתח אלי ואמרה לי שהמשיב מכה אותה הרבה זמן ושהיא סובלת". בהמשך לכך, משהגיע אליה נאשם 3, אחיו של נאשם 1, פנתה ושאלה אותו על שום מה אחיו, קרי נאשם 1, מכה את המתלוננת. גם בחקירתה הנגדית עמדה העדה על אמיתות גירסתה, כפי שנמסרה גם בהודעתה במשטרה (ס/1, וכן ראה עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 12-14), והדגישה כי מדובר בהיכרות אקראית, כאמור, בינה לבין המתלוננת, שמצאה לנכון לשתפה במצוקתה, וזאת בהמשך לשאלתה של העדה בדבר האצבע הפגועה של המתלוננת. העדה כינתה, בחקירתה הנגדית, את נאשם 3, כשקרן, כשנטען בפניה כי נאשם 3 טען כי העדה לא שאלה אותו בדבר אלימותו של אחיו - נאשם 1, כלפי המתלוננת (העדות המוקדמת, עמ' 6).
המתלוננת מסרה בעדותה, כי מתחילת חייהם המשותפים: "היו מריבות מילוליות", כשהדברים גלשו לאיטם: "להרמת ידיים", מצד נאשם 1 (עמ' 16, שורות 17-18).
בחקירתה הראשית, פירטה בדבר אירוע נשוא האישום הראשון ומסרה כי משנודע לנאשם, שקם משנתו, ביום השבת, כי הילוותה לחברה סכום כסף: "הוא התעצבן ואמר למה את נוגעת לי בדברים, החל לזרוק עלי דברים, לקחתי כוס יין ועברתי למטבח, הוא רדף אחרי למטבח, הפיל אותי על הרצפה ואיים עלי עם סכין, אני אדקור אותך, אני אשתק אותך , הוא לא דקר, רק איים. אני יצאתי מתחת לשולחן, הלכתי לחדר שינה והוא רץ אחרי לחדר השינה, תוך כדי ויכוח לקח סדין מהמיטה, ליפף אותו סביב צווארי והתחיל לחנוך אותי. תוך כדי כך תפסתי אותו בחזה, הכאבתי לו ואז הוא תפס לי את היד ושבר לי אצבע, שעד היום אני מופנית לריפוי בעיסוק בגלל זה, הייתי בבי"ח בעקבות כך..." (עמ' 14, שורות 17-23).