פתח דבר
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרצות למקום מגורים -עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין התשל"ז 1977 (להלן: החוק), גניבה - עבירה לפי סעיפים 383 ו 384 לחוק, הונאה בכרטיס חיוב- שלוש עבירות לפי סעיף 17 רישא לחוק כרטיסי חיוב התשמ"ו 1986.
בהתאם לכתב האישום ביום 4/2/06 התפרץ הנאשם לביתם של דוד ותמר ביטון (להלן: "הבעלים") בכך שהחדיר מכשיר כהה בין משקוף ומסגרת חלון הזזה, פתח את החלון בכוח ונכנס אל הבית בכוונה לבצע גניבה. במועד המתואר לעיל גנב הנאשם ארנק שהכיל תעודת זהות וכן כרטיס חיוב, וכל זאת בלי הסכמת הבעלים ובכוונה לשוללו שלילת קבע מהבעלים. בסמוך לכך השתמש הנאשם ב-3 הזדמנויות שונות בכרטיס החיוב שגנב בתחנת הדלק "סונול" בירוחם וזאת בסכום כולל של כ-500 ש"ח.
הנאשם הודה במיוחס לו ביחס לעובדות 3,4,5 לכתב האישום שעניינם הונאה בכרטיס חיוב, אך טען כי מצא את כרטיס האשראי והשתמש בו. ביחס לעבירות ההתפרצות והגניבה הכחיש את ביצוען. ומכאן שגדר המחלוקת הינו צר יותר ומתייחס לעובדות 1 ו 2 לכתב האישום, קרי לעבירות הגניבה וההתפרצות.
סקירת הראיות בתמצית
ראיות התביעה
במסגרת פרשת התביעה הוגשו הראיות הבאות :
הודעתו של דוד ביטון (ת/1), הודעתו של יוסף בריינט (ת/2), דו"ח ביצוע עימות בין הנאשם לעת/4(ת/3),דו"ח מעצר(ת/4),הודעות הנאשם (ת/5,ת/6),קבלות כרטיס חיוב (ת/7),דו"ח תנועות בכרטיס חיוב של המתלוננת (ת/8), דו"ח ביצוע עימות בין הנאשם לבין ויטאלי זלצר - המתדלק בתחנת הדלק (להלן:"ויטאלי") (ת/9), זכ"ד של השוטר טויזר (ת/10), דו"חות פעולה (ת/11,ת/12), הודעותיו של ויטאלי זלצר (ת/13,ת/14,ת/15), דו"ח מסדר תצלומים שנעשה לעד ויטאלי (ת/16), תמונות המסדר הנ"ל (ת/17),דו"ח קצין ממונה ביחס למעצר הנאשם (ת/18),דו"ח חיפוש טביעת אצבעות (ת/19).
במסגרת פרשת התביעה העידו השוטרים שבאו לעצור את הנאשם, השוטר דויטאשווילי (עת/3) והשוטר אלעזזמה (עת/2). השוטרים סיפרו כי הנאשם בעת מעצרו אמר בעצמו כי הוא משתמש
"במאה כפפות
" ואין להם הוכחות נגדו.
עוד העיד השוטר טויזר שחקר את הנאשם ביום 5/2/06 בסמוך לאירוע ואמר כי הנאשם מיוזמתו ומבלי שישאל על כך, מסר כי אף אחד לא יכול לראות אותו שובר חלון בדירה שנפרצה.
כמו כן הוגשו הודעותיו של ויטאלי העובד כמתדלק בתחנת הדלק בה בוצעו הרכישות בכרטיס האשראי על ידי הנאשם. בעדותו מיום 6/2/06 מסר ויטאלי כי הפעם הראשונה מתוך שלוש הפעמים בהם ביקר הנאשם בתחנת הדלק הייתה ב - 08:00 בבוקר לערך. עוד מסר כי הנאשם ביקש ממנו לחייב את כרטיס החיוב ולמסור לו מזומן במקום ואף הציע לו מוצרי חשמל למכירה.
בדו"ח הקצין הממונה (ת/18) מיום 5/2/06 בסמוך לאירוע מסר הנאשם לקצין המשטרה אייל אזולאי כי הוא מוכן להחזיר הכל ואת הכרטיס אשראי ולהודות בהכל (כך בלשונו) בתנאי שישחררו אותו.
במסדר תמונות (ת/16, ת/17) שנערך זיהה ויטאלי את הנאשם כמי שתידלק אצלו בתחנת הדלק ב-3 הזדמנויות בסמוך לאירוע גניבת כרטיס האשראי. אף בעימות (ת/9) שנערך זיהה ויטאלי את הנאשם כמי שהגיע לתחנת הדלק ביום הפריצה וביצע 3 - רכישות בכרטיס האשראי כאמור.
בהתאם לדו"ח (ת/10) הרי בסיום העימות מסר הנאשם לחוקר טויזר כי ברצונו לבצע עסקה ולהודות ב-4 תיקים ואף להחזיר את הרכוש, אם ישוחרר למעצר בית.
פרשת ההגנה
במסגרת פרשת ההגנה העיד הנאשם. ביחס לאירוע הפריצה המיוחס לו הדגיש הנאשם כי לא פרץ לדירה וכי לא היה כלל במקום. ביחס לכרטיס האשראי הוא ציין כי מצא אותו בדרך לבית אחותו והשתמש בו. עוד העיד הנאשם כי לאחר מעצרו בדרך לתחנת המשטרה אמרו לו השוטרים כי שבר חלון והוא ענה להם כי לא עשה זאת.
בחקירתו הנגדית מסר הנאשם כי הוא משתמש במתדון ובסמים אחרים ולאחר שמצא את כרטיס החיוב השתמש בו. ביחס לכך שאמר לשוטרים שבאו לעצור אותו אני "שם 100 כפפות" אמר כי סתם זרק מילים. לשאלה איך ידע כי נשבר חלון בדירה, ענה כי השוטרים שעצרו אותו אמרו לו זאת. ביחס לכך שבעימות (ת/3,ת/9) שנערך הכחיש את המיוחס לו בנוגע לכרטיס החיוב ובבית המשפט הודה בעובדות אלה אמר הנאשם כי לא רצה להפליל את עצמו ואף היה מבולבל ותחת השפעת אדולן.
טענות הצדדים
ב"כ המאשימה בסיכומיו טען כי הנאשם הודה בעובדות 3,4,5 לכתב האישום וכי המחלוקת הינה ביחס לעובדות 1 ו 2 קרי עבירות ההתפרצות והגניבה. עוד ציין כי הנאשם אמר לשוטרים שבאו לעצור אותו כי הוא משתמש בכפפות וכי יהיה להם קשה לתפוס אותו. ב"כ המאשימה אמר כי יש לייחס חשיבות לדברי הנאשם לגבי החלון שנשבר- עליו דיבר הנאשם מבלי שנשאל כלל על כך וכי היה מוכן ולהודות במיוחס לו תמורת הקלות מסוימות. הוא ציין כי העובדה שהנאשם ביצע עסקאות בכרטיס האשראי בסמוך לפריצה מביא לכלל מסקנה כי חלה בעניין זה החזקה התכופה וכי הנאשם לא הצליח להפריכה. בשים לב לכל האמור ביקש להרשיע את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
ב"כ הנאשם בסיכומיו טען כי הנאשם הודה באשר לאישומים בכרטיס האשראי אך ביחס לעבירת הפריצה, טען כי המאשימה לא עמדה בנטל הראיות המוטל עליה ולא הוכיחה את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר.
ביחס לחומר המודיעיני שהיה בתיק זה טען כי כעת הוברר ע"י ב"כ המאשימה כי יש חומר מודיעיני וכי בסופו של יום נמסרה לו פראפרזה אשר הגיש אותה לבית המשפט (נ/1). ביחס לפראפרזה טען כי היא תואמת את מה שכבר הודה בו הנאשם, קרי השימוש בכרטיס האשראי וכי אין בה מאומה כדי לקשור את הנאשם לעבירת הפריצה.
באשר לעבירת הפריצה טען כי המאשימה מסתמכת על החזקה התכופה ואמר כי חזקה זו נסתרת למעשה מראיות התביעה עצמה. בעניין זה הפנה לאמרת עת/2 בה אמר העד כי יכול לזהות את הנאשם ולאחר מכן במסדר הזיהוי שנערך לא ידע להצביע עליו. לשיטתו די בראיה זו על מנת לסתור את החזקה התכופה. ביחס לכך שהנאשם ענה בחקירתו מבלי שנשאל על החלון שנשבר ציין כי השוטרים מסרו לנאשם פרט זה ומכאן ידע זאת כפי שהעיד הנאשם.
ב"כ הנאשם טען עוד כי לאורעדותו של עת/2 המידע המודיעיני ושיטת ביצוע הפריצה שנמסרה לנאשם ע"י השוטרים ביחס לחלון, הרי שנשמט הבסיס לכך שהנאשם הוא הפורץ ומכאן שהמאשימה לא עמדה בנטל הבאת הראיות ולא הוכיחה את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר. מכל האמור לעיל ביקש מבית המשפט לזכות הנאשם מעבירת הפריצה.
דיון והכרעה