א. מבוא:
נגד נזיה בן טלאל עלי (להלן: "הנאשם"), הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירות בגין:
1. הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן :
"חוק העונשין").
2. נהיגה בפזיזות לפי סעיף 338(1) לחוק העונשין.
3. גרימת חבלה לאדם ונזק לרכוש לפי סעיפים 62(2) ו-38(2)(3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א- 1961 (להלן:
"פקודת התעבורה").
4. עקיפה כאשר הדרך אינה פנויה, עבירה לפי תקנת 47 (ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 (להלן:
"תקנות התעבורה"), ולפי סעיף 68 לפקודת התעבורה.
5. עקיפה כאשר שדה הראייה מוגבל, עבירה לפי תקנת 47 (ה) (1) לתקנות התעבורה וסעיף 68 לפקודת התעבורה.
6. נהיגה ללא רישיון רכב תקף, עבירה לפי הסעיפים 2 ו- 62 (1) לפקודת התעבורה.
מן המפורט בכתב האישום עולה כי, ביום 3/5/2004 בסמוך לשעה 18:00, נהג הנאשם ברכב פרטי מסוג ב.מ.וו. (להלן: "הרכב"), בכביש היציאה מכפר איסכאל (להלן: "הכביש") לכיוון כביש 60.
הנאשם נהג את רכבו ללא רישיון רכב תקף, ועימו נסעו עווד דוח'אן (להלן:
"המנוח") אשר ישב אותה עת במושב לצד הנהג ומחמוד עלי, אשר ישב במושב האחורי.
בטרם הגיע הנאשם אל עקומה שמאלה סטה למסלול הנגדי והחל לעקוף משאית פול- טריילר, שנסעה לפניו, למרות שהדרך לא הייתה פנויה דיה על מנת לבצע עקיפה בטוחה וללא סיכון, וחרף שדה הראייה המוגבל בכיוון נסיעתו, עת יצא מעקומה שמאלה והתקרב לעקומה שמאלה נוספת.
בשל כך התנגש רכבו של הנאשם עם חזית רכב פרטי מסוג ב.מ.וו. נהוגה בידי מוסטפא שלבי (להלן:
"רכב שלבי"). כתוצאה מהתאונה נפגע המנוח ומצא את מותו ביום 4/5/2004 . הנאשם, מחמוד עלי ומוסטפא שלבי נפגעו באורח קל (להלן: "
התאונה").
ב
. תחילה כפר הנאשם בעובדות ובעבירות שמפורטות בכתב האישום, אולם לאחר שהחלה להשמע הראיות, הגיעו הצדדים להסדר. לפיו, הנאשם יבקש לחזור בו מכפירתו ויודה בעובדות ובעבירות שבכתב האישום המתוקן, למעט עבירת ההריגה, ועבירה של מעשה פזיזות תוך נהיגה. סיכומי הצדדים יוגשו רק בשאלה המשפטית, לאור ההודאה, בעובדת כתב האישום. כן הסכימו הצדדים על הגשת הודעותיהם של העדים 5 ו-6, ברשימת עדי התביעה.
סוכם גם בין הצדדים כי שדה הראייה בכיוון נסיעת הנאשם, מרגע שיצא מהעקומה הוא 150 מטר קדימה. עוד סוכם כי, מהירות נסיעתו של הנאשם, עובר להתנגשות הייתה 80 קמ"ש. הוסכם כי, כל הראיות שהוגשו במהלך הדיון ישמשו חלק מחומר הראיות, לשם הכרעת הדין וטיעוני הצדדים.
הוסכם עוד כי, מותו של המנוח נגרם עקב התאונה, כך שהתקיים הקשר הסיבתי העובדתי בין מעשיו של הנאשם, - העקיפה וההתנגשות בין רכבו של הנאשם ברכב הב.מ.וו של שלבי, לבין מותו של המנוח.
ג
. המחלוקת בין הצדדים הינה משפטית ונעוצה בשאלה, האם היה מקום לייחס לנאשם עבירת הריגה ויסוד נפשי של הריגה, או שמא הנאשם התרשל בנהיגתו ועל כן לא ניתן לייחס לו יסוד נפשי של פזיזות. המאשימה טוענת כי עובדות התאונה כפי שהובאו בכתב האישום, והראיות כפי שהוצגו, יש בהן כדי להוכיח כי הנאשם נהג בפזיזות ולחילופין באדישות.
מנגד טוען הסניגור כי, עובדות האישום מצביעות על נהיגה רשלנית של הנאשם, ועל כן יש בהן כדי לבסס הרשעה בעבירה של גרם מוות ברשלנות.
לאור ההסדר הדיוני המוסכם הגישו הצדדים את סיכומיהם בשאלה המשפטית שנותרה במחלוקת.