השופטת ר. יפה-כ"ץ, אב"ד:
כללי
1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו את רציחתן בכוונה תחילה של אשתו, נורה אבבה ז"ל (להלן: "נורה" או "האישה", שהייתה בת 33 במותה) ושל חמותו, נטרו אמאבו ז"ל (להלן: "הסבתא" ו/או "נטרו", שהייתה בת 78 במותה) בדקירות סכין.
בכתב האישום נטען, כי הנאשם ונורה המנוחה היו נשואים זה לזו והתגוררו באשדוד יחד עם ילדיהם והסבתא, אמה של נורה ז"ל.
עוד נטען, כי במועד שאינו ידוע למאשימה, בזמן שניקתה את הבית, הפילה נורה את הטלוויזיה, שהייתה בדירה, דבר שעורר את כעסו של הנאשם.
בכתב האישום צויין, כי ביום 07/09/06, בשעות הערב, נטל הנאשם סכין מארון חדר השינה, ניגש למטבח, שם עסקה נורה בשטיפת כלים, ודקר את נורה 8 דקירות בבטנה ובחזה ושיסע את בטנה, דבר שגרם ליציאת איבריה הפנימיים מגופה.
זמן קצר לאחר מכן, הבחינה נטרו בנורה השותתת דם ופרצה בבכי. או אז, שב הנאשם ונטל את הסכין האמורה, ודקר את נטרו 9 דקירות בבטנה ובגבה, דבר שגרם ליציאת איברים פנימיים ולחתכים בגפיים העליונות.
הדקירות שהנאשם דקר את נורה ונטרו גרמו למותן.
בכתב האישום צויין, כי במעשיו אלה המית הנאשם את המנוחות לאחר שהחליט להמיתן בדם קר, מבלי שקדמה התגרות בתכוף למעשה, בנסיבות בהן יכול היה לחשוב ולהבין את תוצאות מעשיו, ולאחר שהכין עצמו להמיתן והכין מכשיר שבו עשה זאת. לפיכך, כאמור, יוחסו לנאשם שתי עבירות של רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").
2. בטרם השיב הנאשם לכתב האישום, ביקש בא כוחו, עו"ד ת. אורינוב, כי תוגש חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו. לאחר תקופת הסתכלות, ולקראת ישיבת יום 07/01/07, התקבלה חוות הדעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי, ולבקשת התובע - היא הוכנסה למעטפה סגורה והושמה בתיק ביהמ"ש.
בעקבות חוות הדעת הנ"ל הודיע הסנגור, כי ידאג להמציא חוות דעת גם מטעם ההגנה, ולכן הדיון נדחה, הפעם למשך חודשים ארוכים. בישיבת יום 16/09/07 הודיע הסנגור, כי "
קיבלתי מספר התייחסויות של מומחים מטעם ההגנה
", אך הוא ויתר על הגשת חוות דעת מטעם ההגנה.
במקביל הודיע הסנגור, כי המחלוקת בתיק הינה סביב הכוונה הפלילית בלבד, וכי "
אין מחלוקת עובדתית לכך, שהנאשם גרם למותן של אשתו וחמותו. יש מחלוקת לגבי המניע
"והכוונה הפלילית "בלבד" (ר' דבריו מיום 3/4/07).
הראיות
3. היות והמחלוקת שבין הצדדים סובבת סביב יסודות המחשבה הפלילית של "כוונה תחילה", עיקר ראיות התביעה התמקדו בגרסאותיו של הנאשם לאירועים, בממצאים האובייקטיבים מהזירה ובעדות בנם של הנאשם ונורה ז"ל, שהיה נוכח בדירה במהלך חלק מהאירועים. הנאשם הסתפק בעדותו שלו להגנתו ובהמצאת מספר מסמכים, בלא שהביא עדים נוספים.
חשיפת הפרשה
4. אוסנת מולא (ע.ת. מס' 4, להלן: "אוסנת")עבדה בזמן הרלבנטי כשח"מית (היינו, במסגרת שירות חובה במשטרה) בתחנת משטרת אשדוד, ובליל האירוע שובצה ביומן התחנה במשמרת הלילה. בדו"ח שערכה (ת/14), שהוגש בהסכמה (כפוף לחקירה נגדית), נרשם כדלהלן:
"
סמוך לשעה 23:02 התקבלה שיחה לקו 100. מעבר לקו היה קול של גבר שנשמע לחוץ ונסער ודיבר בעברית. אני לא הבחנתי במבטא כלשהו בדיבור שלו. הוא אמר "
אני ירביץ לאשתי ולחמתי, יש בעיה בבית" וניתק. אני מיד פתחתי אירוע חשד לאלמ"ב ודיווחתי לאורן שהיה לידי... (הדובר)
מסר לי כתובת - 20/11 הרותם. לאחר מכן התקשר שוב מאותו מספר ואמר לי יש בעיה בבית".
עוד מסרה אוסנת, כי בין שתי השיחות (שהיו ממספר הטלפון בביתו של הנאשם, על כך אין מחלוקת) - עברו מספר דקות, ולדבריה "(הדובר)
היה לחוץ ולא ברור. הדיבור שלו היה מהיר
".
דקות ספורות לאחר מכן התקשרו למוקד המשטרתי ממד"א ודיווחו על רצח, הגם שמד"א דיווחו, בטעות, על רצח בדירה 20/5 ברח' הרותם, ולא כפי שהדובר ציין - 20/11 (היא דירתו של הנאשם). בשל טעות זו, גם שונה הרישום בדף יומן התחנה שנערך על ידי אוסנת (ת/15),שם נרשם, שבשעה 23:02 התקבל אירוע של "חשד לאלמ"ב" ברח' הרותם 20/11 ותוקן למספר 20/5. נרשם עוד, שהמודיע מסר ששמו אבינהו, אך בביהמ"ש ציינה אוסנת, בחקירתה הנגדית, שיתכן ולא שמעה טוב את שם הדובר, כיוון שנשמע לחוץ מאוד.