הכרעת דין בתיק פ"ל 940-07

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו נטען כי בעת שנהג ברכב ברחובה של עיר בשעה 3:30 בלילה, היה הוא שיכור, כשעפ"י דגימת דם נמצאו אצלו 89 מילגרם אלכוהול לכל 100 מ"ל דם.

העבירות שיוחסו לנאשם הן נהיגה בשכרות ונהיגה בקלות ראש וזאת כמפורט בפרק הוראות החיקוק אשר בכתב האישום.

כפירת הנאשם היתה בשכרות.

במסגרת פרשת התביעה בתיק זה העיד אך ורק מנהל היחידה לטוקסיקולוגיה משפטית, ד"ר אשר גופר, והוגשה חוות דעת מומחה שערך.

מעשה ידיהם של כל יתר עדי התביעה הוגשו בהסכמת ההגנה אגב ויתור ההגנה על חקירתם של עדים אלה.

המסמכים שהוגשו אם כך בתיק זה מטעם התביעה הינם כדלקמן:

חוו"ד מומחה של ד"ר גופר (ת/1), תע"צ בקשר עם קבלת דגימת הדם במעבדה (ת/2), נספח לבדיקת דם (ת/3), שימוע בקשר עם פסילת רשיון מנהלית (ת/4), הודעת נאשם (ת/5), פלט בדיקה במכשיר הינשוף (ת/6), זכרון דברים בדבר הסכמה למתן דגימת דם (ת/7), זכרון דברים על בדיקת שכרות (ת/8), טופס בדיקת מאפיינים (ת/9), טופס בדיקת מאפיינים נוסף (ת/10), דו"ח פעולה (ת/11), דו"ח עיכוב (ת/12), פרוטוקול ביהמ"ש מתיק בקשה לפסילה עד תום ההליכים (ת/13).

בכך הסתיימה פרשת התביעה.

ההגנה לא טענה טענת אין להשיב על האשמה.

ההגנה בחרה שלא להעיד את הנאשם ולמעשה לא נפרסה פרשת הגנה והסניגור הכריז "אלה עדי" וביקש לסכם.

שב והוצהר בהקשר זה ע"י ההגנה כי הנאשם מודע לזכויותיו וכי הוא בוחר שלא להעיד. (אפנה בהקשר זה לעמ' 3 שורה 11 לפרוטוקול מיום 23.12.10 וכן לעמ' 6 שורה 4 לפרוטוקול מיום 18.1.11).

נתתי דעתי לעדותו של ד"ר גופר, לראיות אשר הוגשו מטעם התביעה, ולהעדר ראיות ע"י ההגנה, ושקלתי את טיעוניהם של הצדדים בסיכומיהם.

מסקנתי בעקבות אלה היא שהתביעה עמדה בנטל ההוכחה.

ואלה הם נימוקיה המפורטים של הכרעת הדין:

לא היתה מחלוקת כי הנאשם נהג ברכב בעת האירוע.

כעולה מדו"ח הפעולה (ת/11) שהתקבל כזכור בהסכמה (ככל יתר הראיות), הנאשם הגיע למחסום משטרתי באותו לילה כאשר אורות רכבו אינם דלוקים.

כעולה מטופס בדיקת המאפיינים (ת/10) צויין כי ההתנהגות הבאה היא שגרמה לשוטר מלכתחילה לחשוד בנאשם כי נוהג הוא בשכרות:

"הנ"ל נהג ברכב ולפני המחסום עצר בפתאומיות ושוב החל בנסיעה מוזרה מהירה וללא אורות". (מתוך ת/10).

כעולה מזכרון הדברים ת/7 ניתן לנאשם הסבר כדין בדבר הדרישה שנדרש ליתן דגימת דם, והנאשם גם הסכים, והוא חתום על כך.