הכרעה בסוגיה האם לפרסם פס"ד מתיק משפחה - פסקדין

הצדדים חלוקים בשאלה האם ראוי להתיר פרסומו של פסק הדין בעניינם.

בה בשעה שהמבקש טוען כי עסקינן בפסק דין תקדימי חשוב מאין כמותו, אשר יש ליידע את הציבור באשר לתוכנו ובקביעותיו, טוענת המשיבה כי עסקינן בפסק דין שאין בו כל חשיבות ציבורית או תקדים משפטי, מה גם שפרסומו, גם בהשמטת הפרטים הנוגעים לצדדים ובאי כוחם, עלול להביא לגילוי זהות הקטינים והמשפחה, לפגוע בפרטיותם ואף להסלים את הסכסוך שבין הקטינים למבקש.

כיוון שהסוגיה הנוגעת לפרסום פסקי דין בענייני משפחה עולה מעת לעת, מצאנו להרחיב במעט בסוגיה זו. 

ונקדים מעט מפרטי העובדות הנוגעות לנדון:

1. ביום 15.3.21 ניתן פסק דינו של מותב זה בעניינם של הצדדים. עסקינן בפסק דין קצר, המחזיק כשניים וחצי עמודים, במסגרתו קיבל בית המשפט מקצת מטענות המבקש, אחר שזה חזר בו מעיקר ערעורו על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, והורה כי המבקש יהא פטור ממזונות ילדיו אחר הגיעם לגיל 18 נוכח ניתוק הקשר בינו לבינם. 

2. ביום 17.3.21 הגיש ב"כ המבקש בקשה שכותרתה "בקשה דחופה בהולה לפרסום פסק דין ללא פרטים מזהים של הצדדים ע"פ חוק". ב"כ המבקש אף הוסיף בכתב ידו באותיות קידוש לבנה את המילים "דחוף בהול", בצידה של הכותרת, תוך שהוא מדגישם בקו כפול.

בבקשתו הפליג ב"כ המבקש בחשיבותו של פסק הדין הנזכר  והציגו כפסק דין "בעל חשיבות ציבורית גבוהה במיוחד במרקם היחסים שבין הורים וילדיהם – הורים גרושים"  תוך שהוא מוסיף ומדגיש כי – "אין צורך להכביר מילים (באשר ל)חשיבות פסק הדין שניתן ביחס של הקשר בין הורים גרושים אל מול הילדים – ועל כן לטובת הציבור בישראל ולטובת האינטרס הציבורי שמקרים כאלו לא יחזרו בעתיד" ומתוך שכך באה בקשתו – "לתת החלטה שניתן לפרסם את פסק הדין ללא פרטים מזהים של אף אחד מהצדדים לא הורים ולא ילדים כמובן". 

3. ביום 4.4.21, ואחר שלא התקבלה תגובת המשיבה לבקשה, שב המבקש על בקשתו, הפעם הכתירה "בקשה שנייה דחופה בהולה לפרסום פסק דין ללא פרטים מזהים של הצדדים על פי חוק – בהעדר תגובה", ושוב הוסיף בכתב ידו ובהדגשת קו כפולה את התיבה – "דחוף". 

בהחלטתנו מיום 5.4.21 הורינו על המצאת הבקשה במסירה אישית לב"כ המשיבה לצורך מתן תגובתו עד ליום 8.4.21, וזאת אחר שעלה ספק האם הבקשה נמסרה לידיו כדין. 

4. ואכן, כבר ביום 6.4.21 באה תגובת ב"כ המשיבה, אשר דומה היה שלא מצא בפסק הדין את אותו חידוש ואותה תבונה שמצא בו ב"כ המבקש ומתוך שכך התנגד לפרסומו של פסק הדין. ב"כ המשיבה סבר כי דרך המלך בכל הקשור לפרסום פסקי דין בענייני משפחה היא זו המשתמעת מהוראת סע' 68 (ה)  לחוק בתי המשפט התשמ"ד – 1984 הקובע כי ענייני משפחה ידונו בדלתיים סגורות אלא אם הורה בית משפט אחרת. בנדון לסברתו של ב"כ המשיבה, כאמור -  "אין מדובר בפסק דין בעל חשיבות ציבורית גבוהה",  ולמעשה בפרסומו עולה הנזק על התועלת, שכן באיזון שבין זכות הציבור לדעת לבין זכות המשיבה לפרטיות וסודיות הדיון יש ליתן משקל עודף לאופי המיוחד של סכסוכי המשפחה ו"להיבטים התוכניים של צנעת הפרט המאפיינים מטיבם וטבעם סכסוך בין בני זוג במשפחה ובמקרה דנן סכסוך בין האב לילדיו והטלת האשמה בהעדר קשר בקטינים". 

יתר על כן, לסברתו של ב"כ המשיבה - "גם לו יושמטו הפרטים של הצדדים ובאי כוחם הרי יש משום אופיו של המקרה ומקום המגורים הגאוגרפי ...וגילאי הילדים, לרבות נימוקי פסק הדין בכדי לגלות את זהות הקטינים והמשפחה ולפגוע בנפשם הרכה ופרטיותם, לא כל שכן להסלים את הסכסוך עם אביהם. אין ספק כי פרסום ההליך המשפטי לרבות פרסום פסק הדין עלול בסבירות גבוהה לגרום נזק או פגיעה בהם".