החלטה 6372/14

1.      לפניי בקשה ליתן רשות ערר בהתאם לסעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת נ' בן אור) בעמ"ת 47989-09-14 מיום 21.9.2014, במסגרתה התקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופט ש' הרבסט) במ"ת 34813-07-14 מיום 18.9.2014.

הליכי המעצר עד כה

2.        ביום 17.7.2014 הוגש נגד המבקש כתב אישום המייחס לו עבירות של ניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 274(1)+(2)+(3) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); והתפרעות, עבירה לפי סעיף 152 לחוק העונשין.

3.        על פי המתואר בכתב האישום, ביום 5.7.2014, בסמוך לשעה 21:00, החלה התפרעות בלתי חוקית של עשרות אנשים בכניסה לכפר אום טובא. במסגרת ההתפרעות עשרות צעירים יידו אבנים אל עבר כוחות המשטרה. כן, הבעירו עגלת זבל וצמיג וירו זיקוקים רבים אל עבר כוחות הביטחון. במהלך ההתפרעות, המבקש יידה שש אבנים אל עבר כוחות המשטרה בעודו רעול פנים.

4.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. ביום 20.7.2014 קבע בית משפט השלום כי יש ראיות לכאורה ומתקיימת עילת מעצר בעניינו של המבקש. בהמשך, ביום 27.7.2014, הורה בית משפט השלום על שחרור המבקש לחלופת מעצר בבית הוריו באום טובא בכפוף למספר תנאים. זאת, בהתבסס על תסקיר מעצר אשר המליץ לתת אמון במבקש ובמשפחתו ולשחררו לבית המשפחה בתנאי מעצר בית מלא ובערבויות המתאימות. על החלטה זו הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי. ביום 28.7.2014, קיבל בית המשפט המחוזי את הערר והורה על מעצר המבקש עד תום ההליכים המתנהלים נגדו. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערר לבית משפט זה. ביום 31.7.2014, דחה חברי השופט צ' זילברטל את הבקשה וקבע כי היא אינה מעלה שאלה עקרונית הראויה להתברר בפני ערכאה שלישית. עם זאת, ציין כי בית המשפט המחוזי לא סתם את הגולל על אפשרות שחרור המבקש לחלופת מעצר וזו עשויה להיבחן עם ירידת המתח והתמתנות הפרות הסדר שפשו באזור.

5.        עם הירגעות אירועי ההתפרעות, לתפיסת המבקש, הוגשה בקשה לעיון חוזר לבית משפט השלום. ביום 28.8.2014 הורה בית משפט השלום על שחרור המבקש בתנאים, ובכלל זה מעצר בית מלא בבית אחותו בצור באהר. כמו כן, הורה על קבלת תסקיר שירות המבחן בעניין יציאתו לבית הספר. המשיבה עררה על החלטה זו ובהמלצת בית המשפט המחוזי מיום 29.8.2014, חזרה בה מהערר. זאת, בכפוף לשינוי בתנאי השחרור, לפיו ערבות צד ג' תעמוד על 7,500 ש"ח. ביום 18.9.2014, בהמשך לדיון בבקשה לעיון חוזר ולאחר קבלת תסקיר שירות המבחן, הורה בית משפט השלום על שינוי תנאי שחרורו ויציאתו של המבקש ללימודים בבית הספר "אום טובא". כן, נקבע כי המבקש יעבור למעצר בית מלא בבית משפחתו באום טובא החל מיום 19.10.2014, ללא צורך בהחלטה שיפוטית נוספת במידה שלא תרשמנה הפרות. על החלטה זו הגישה המשיבה ערר. ביום 21.9.2014 קיבל בית המשפט המחוזי את הערר. נקבע, כי ההחלטה לאפשר למבקש לצאת ללימודים אינה מאזנת כראוי בין המסוכנות הנובעת ממנו לבין המלצת שירות המבחן ונסיבותיו של המבקש. על אף ששירות המבחן הציע, ובית משפט השלום קיבל, שהמשיב ילווה לבית הספר על ידי מפקחיו, השהות בבית הספר, בחברת נערים אחרים, אינה מפוקחת. כמו כן, צוין כי מנהל בית הספר הודיע לקצין המבחן כי לא יוכל ליטול אחריות באופן ספציפי על המבקש, וכך גם לא המורים. באשר למעבר לבית המשפחה באום טובא, קבע בית המשפט המחוזי כי אין זה היה נכון להחליט בסוגיה זו אותה עת. ככל שהמבקש יבקש לחזור לביתו בעוד כחודש, יהיה עליו לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה אשר תיבחן על רקע האירועים בעת המתאימה.

מכאן הבקשה שלפניי.          

הבקשה ליתן רשות ערר

6.        לטענת המבקש, בקשת רשות הערר מעלה סוגיה משפטית עקרונית בעלת חשיבות ציבורית, אשר אינה נוגעת רק למבקש עצמו. יש לבחון מהי מעמדה של זכות המבקש, וכל עצור פוטנציאלי בתנאים של מעצר בית מלא, לצאת ללימודים בבית הספר בכיתה י"ב. לשיטתו, היה על בית המשפט המחוזי להתחשב בהיותו קטין, תלמיד כיתה י"ב, אשר בסופה של שנת הלימודים אמור לגשת לבחינות הגמר. כך גם נעלמה העובדה כי למבקש אין כל מעורבות קודמת בפלילים. חסימתו מהגעה ללימודים, לטענתו, תסב לו נזק בלתי הפיך. עוד טוען המבקש, כי האיזון שערך בית המשפט המחוזי בין מסוכנותו לבין זכותו לגשת ללימודים שגוי. יתרה מכך, שגה בית המשפט המחוזי משלא לקח בחשבון את העובדה כי הכפר אום טובא הוא הכפר השקט ביותר במזרח ירושלים, ומאז האירועים המתוארים בכתב האישום לא היו אירועים נוספים בכפר.

תגובת המשיבה

 7.       לטענת המשיבה, בקשת המבקש אינה מעלה שאלה או סוגיה המצדיקה מתן רשות ערר בהתאם לכללים שהותוו בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ (13.7.1982) (להלן: חניון חיפה). שאלת יציאת המבקש ללימודים או מיקום מעצרו הינם עניינים הנוגעים לעניינו הפרטי של המבקש בלבד.

8.        לגופו של עניין, טוענת המשיבה כי לא נפלה טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי המצדיקה את התערבות בית משפט זה. נקבע כי הסיכון הנשקף מהמבקש עולה מאופי העבירות המיוחסות לו, אשר מבוצעות לרוב בצוותא ואף בריבוי משתתפים צעירים. שהותו בבית הספר ללא פיקוח, באזור ההתפרעות, מגבירה את הסיכון להישנות העבירות. כמו כן, באשר למעבר לבית המשפחה, נקבע כי המבקש יוכל להגיש בקשה מתאימה בעוד כחודש ימים אשר תבחן בהתאם לרקע האירועים באותה עת.