החלטה 5445/14

 החלטה 

1.        לפני בקשת רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 28.7.2014 (עמ"ת 36988-07-14, השופטת י' אמסטרדם). בהחלטה זו דחה בית המשפט המחוזי ערר על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 9.7.2014 (מ"ת 7493-03-13, השופטת מ' בן ארי).

רקע והליכים קודמים

2.        נגד המבקשים, זוג אחים, הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע של עבירות מס לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ז-1975 ופקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, וכן עבירות של סחיטה באיומים (לפי סעיף 428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)). למבקש 1 יוחסה גם עבירה של ניסיון לסחיטה באיומים (לפי סעיפים 428 ו-25 לחוק העונשין). כתב האישום מונה שבעה פרקים, כולל מעל ל-20 אישומים ומייחס למבקשים ביצוע של מאות עבירות מס בסכום העומד על סך 147,114,399 שקל.   

3.        עיקריו של כתב האישום שהוגש נגד המבקשים תוארו בהחלטתה של השופטת ע' ארבל (בש"פ 8010/13 מיום 25.12.2013) שעניינה בקשה להארכת מעצרם של המבקשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. מאז החלטה זו של השופטת ארבל הוארך מעצרם של המבקשים פעמיים נוספות בהחלטותיהם של השופט י' עמית (בש"פ 1353/14 מיום 27.2.2014) ושל השופט צ' זילברטל (בש"פ 3708/14 מיום 1.6.2014). גם בהחלטות אלה הובאו עיקריו של כתב האישום. על כן, ההתייחסות לכתב האישום תובא בהמשך הדברים בתמצית בלבד.

4.        על-פי כתב האישום, המבקשים שימשו כמנהלים בחברות, אשר נרשמו בחלק מהמקרים על שמם של אחרים, ללא ידיעתם. בין השנים 2012-2007 ביצעו המבקשים באמצעות חברות אלה וחברות נוספות בבעלותם שורה ארוכה של עבירות מס, בעיקר על דרך של הפצתן של חשבונות פיקטיביות, תוך ניכוי תשומות שלא כדין. כפי שצוין, נוסף על עבירות המס ייחס כתב האישום למבקשים גם עבירות של סחיטה באיומים. בין היתר, נטען כי המבקש 1 איים על פקח מטעם הוועדה המקומית לתכנון ובנייה עמק חפר במטרה להניאו מאכיפת צו הריסה שהוצא נגד עבודות בנייה שביצע בלי היתר בנכס במושב בורגתא. עוד נטען בכתב האישום, כי שני המבקשים התפרצו לישיבה של המועצה המקומית עמק חפר ואיימו על ראש המועצה בפגיעה בגופו במטרה למנוע ביצוע פעולות לשם מימוש צו ההריסה שהוצא נגד הנכס במושב בורגתא. כמו כן נטען, כי המבקש 1 איים על מנהל חברה שנקלעה לקשיים במטרה לגבות את חובו ממנה.

5.        בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה גם בקשה למעצרם של המבקשים עד תום ההליכים. ביום 24.3.2013 נעתר בית משפט השלום (מ"ת 7493-03-13, השופטת מ' בן ארי) לבקשה. בהחלטתו הצביע בית משפט השלום על כך שהמבקשים הסכימו לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס להם, וכן קבע שמתקיימות בעניינם עילות מעצר מסוג מסוכנות וחשש להימלטות מאימת הדין בשים לב לעבירות המיוחסות להם ולנוכח השיטתיות והתחכום שנדרשו לצורך ביצוען. בית משפט השלום הסתמך בהחלטתו גם על תסקיר מבחן שהוכן בעניינם של המבקשים וכלל המלצה שלא לשחררם לחלופת מעצר.

6.        להשלמת התמונה יצוין כי המבקשים הגישו עררים על ההחלטה לעצור אותם עד תום ההליכים, ועררים אלה נדחו על-ידי בית המשפט המחוזי. בהמשך, הגישו המבקשים בקשות לעיון חוזר בהחלטת המעצר, ובית משפט השלום הורה על הגשת תסקירי מעצר עדכניים בעניינם. בתסקיר המעודכן בעניינו של המבקש 1, הומלץ על שחרורו למעצר בית מלא. התסקיר בעניינו של המבקש 2 נותר שלילי, אף ששירות המבחן התרשם לחיוב מהמפקחים שהוצעו בעניינו. בהחלטתו מיום 22.10.2013 דחה בית משפט השלום (השופטת מ' בן ארי) את הבקשות לעיון חוזר. בית משפט השלום קבע כי נוכח עילות המעצר שקמו בעניינם לא ניתן לתת במבקשים את האמון הנדרש לצורך שחרורם לחלופת מעצר.

7.        כאמור, לאחר שמלאו תשעה חודשים להחלטת המעצר בעניינם של המבקשים וטרם ניתן פסק דינם הוארך מעצרם על-ידי בית משפט זה ב-90 יום שלוש פעמים – בבש"פ 8010/13, בבש"פ 1353/14 ובבש"פ 3708/14, שנדון להלן ביתר פירוט.

8.        לאחר ההחלטה על הארכת מעצרם בפעם השנייה, הגישו המבקשים לבית משפט השלום בקשות לעיון חוזר בהחלטה לעוצרם. בהחלטתו מיום 21.5.2014 דחה בית משפט השלום את הבקשות, בקובעו כי עדיין עומדות נגדם עילות המעצר שעניינן מסוכנות וחשש ומשיבוש הליכי משפט, אף שזו האחרונה נחלשה מעט עם סיום פרשת התביעה בהליך העיקרי.

9.        השאלה של שחרור המבקשים לחלופת מעצר חזרה ונדונה במסגרת הבקשה השלישית להארכת מעצרם, בבש"פ 3708/14. ביום 1.6.2014 קיבל בית משפט זה את הבקשה (להלן: החלטתו של השופט זילברטל), אך הוסיף וקבע כי הגיעה העת לשוב ולבחון את האפשרות לשחררם לחלופת מעצר. השופט צ' זילברטל כתב בעניין זה כך: