החלטה 4982/14

א.             בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בעת"א 49274-04-14 מיום 30.6.14 (הנשיא א' טל), בו נדחתה עתירת המבקש לביטול החלטת מפקד מחוז המרכז בשירות בתי הסוהר מיום 3.4.14, לפיה אין המבקש – אשר התחיל את ריצוי מאסרו בעבודות שירות – רשאי לשוב ולהשלים את יתרת המאסר בדרך זו, ועליו להתייצב למאסר מאחורי סורג ובריח.

רקע והליכים

ב.             בגזר דין מיום 23.1.13 (ת"פ 4444-08-11, בבית משפט השלום ברמלה) הוטלו על המבקש 5 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות בגין עבירות של תקיפה וניסיון לתקיפה בנסיבות מחמירות, שתיהן כנגד רעייתו. גזר הדין הסתפק בעבודות שירות חרף שתי הרשעות קודמות באלימות ומאסר מותנה, משיקולי שיקום. ברקע הדברים יצוין, כי בני הזוג מצויים מזה שנים בהליכי גירושין, ולהם שלושה ילדים. הילדים – שלושתם קטינים וכנמסר בגיל הגן – מתגוררים עם אמם בקרית מלאכי, ולמבקש הסדרי ראיה לפיהם הוא מתראה עמם פעמיים במהלך השבוע ובסופי שבוע אחת לשבועיים. על פי חוות דעת מטעם עובדת סוציאלית במחלקה לשירותים חברתיים בקריית מלאכי מיום 17.6.14 שצורפה לבקשה, מתקשה האם לתפקד ולטפל לבדה בילדים ללא עזרת המבקש.

ג.               בחוות דעת הממונה על עבודות שירות (להלן הממונה) מיום 17.1.13, בעקבות החלטת בית משפט השלום, נמצא המבקש מתאים לביצוע עבודות שירות. בחוות הדעת נוספה הערת הרופא הבודק, לפיה המבקש "כשיר לעבודות שירות עם מגבלות, ללא הרמת משקל כבד, ללא מאמץ עם יד שמאל". יודגש, כי בחוות הדעת מיום 17.1.13 צוין, כי בעת הראיון שאל המבקש בדבר אפשרות לקיצור שעות העבודה כדי לאפשר לו לפזר את ילדיו במסגרותיהם השונות בבוקר ולאסוף אותם בצהריים. הובהר לו, כי הדבר מהוה חריגה מנהלי עבודות השירות ולא יתאפשר. כן ביקש הממונה בחוות הדעת מבית המשפט להבהיר בפני המבקש, כי "מדובר בתנאי העסקה קפדניים ונוקשים וכל חריגה מכללים אלו יש בה כדי להפסיק את עבודות השירות וביצוע העונש במאסר ממש". בהחלטה מיום 23.1.14, קבע בית משפט השלום כי אין צורך בעמדת התביעה לעניין בקשתו זו של המבקש, נוכח עמדתו של הממונה בחוות דעתו. למרות זאת הוסיף בית המשפט, כי ככל שניתן יהיה לסייע למבקש בעניין זה מתבקש הממונה לעשות כן, אך זאת בכפוף לשיקוליו, ובדגש כי אין באמור כדי להוות החלטה שיפוטית.

ד.             המבקש התייצב בפני הממונה לראשונה ביום 10.3.13 ונשלח לעבודה בתחום כיבוי האש באשדוד. בהמשך נעשו נסיונות להקל על המבקש באשר לילדיו, לרבות העברה לקרבה גדולה יותר לעיר מגוריו, ואף צמצום שעות העבודה בכחצי שעה בבוקר ובצהריים. מעיון בדוחות הממונה על ציר הזמן עולה, כי בין התאריכים 2.4.13 ו- 28.7.13 נערכו למבקש שש (!) שיחות בירור בעקבות הפרות שונות של הוראות המפקח על עבודות השירות. על פי הדוחות, המבקש נעדר תכופות ממקום עבודתו וסירב לשתף פעולה עם מעסיקיו השונים; מעסיקים לשון רבים, שכן כדי להקל עליו שובץ המבקש מחדש לשישה (!) מקומות עבודה שונים על פני תקופה זו. בתום שיחת הבירור השישית במספר, שנערכה ביום 28.7.13, הוחלט כי המבקש יזומן לשימוע. עוד עולה, כי במהלך חודש אוגוסט 2013 לא הגיע המבקש כלל למקום עבודות השירות, בטענה כי הוא מחכה לשימוע שייערך בעניינו.  

ה.             ביום 2.9.13 נערך למבקש שימוע, ובו הומלץ על הפסקה מינהלית של עבודות השירות, נוכח התנהלותו כמתואר. בהתאם לכך, ביום 12.9.13 החליט מפקד מחוז המרכז בשירות בתי הסוהר על הפסקת עבודות השירות של המבקש והמשך ריצוי מאסרו בבית הסוהר. המבקש עתר כלפי החלטה זו עתירה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (עת"א 33403-11-13), בטענה כי נפלו פגמים מהותיים בהליך השימוע. ביום 27.1.14, ומבלי להתייחס לטענות המבקש, הורה בית המשפט (הנשיא א' טל) לממונה לקיים שימוע נוסף בעניינו של העותר. בתוך השימוע השני, שהתקיים ביום 24.3.14, חזר עורך השימוע על המלצתו. בהתאם לכך קבע מפקד מחוז המרכז בהחלטתו מיום 3.4.14- ההחלטה נשוא הבקשה – כי עבודת המבקש כעובד שירות תופסק וכי ישא את יתרת עונשו בבית הסוהר.

הבקשה

ו.              המבקש טוען, כי היעדרויותיו ממקום העבודה נבעו מרצונו לקיים את הסדרי הראיה עם ילדיו. לדבריו, סירובו של הממונה לאפשר לו פעמיים בשבוע לצאת ממקום העבודה כשעה לפני תומה ולשוב אליו בבוקר למחרת באיחור כשעה, אילץ אותו לבחור בין שני צוים שיפוטיים – האחד, גזר הדין שהטיל עליו את ביצוע עבודות השירות, ומנגד החלטת בית המשפט לענייני משפחה בעניין הסדרי הראיה עם ילדיו. בהקשר זה מוסיף המבקש וטוען, כי בקשתו מעלה שאלה משפטית כללית, והיא כיצד על אסירים עובדי שירות לפעול כאשר גזר הדין המטיל עליהם ביצוע עבודות שירות מתנגש בהחלטה שיפוטית אחרת בדבר קיום הסדרי ראיה. עוד טוען המבקש, כי אי-עמידתו בהסדרי הראיה משמעה הזנחת ילדיו, שכן אמם אינה יכולה לקחתם ולטפל בהם באותם ימים. כן הוסיף, כי שגה בית המשפט המחוזי בהסתמכו על סיכום רכז עבודות השירות, שאינו מדויק; לדבריו, הסיכום אינו מתייחס לכך שחלק מן ההיעדרויות היו מוצדקות נוכח מצבו הרפואי, ושסירובו לשתף פעולה עם חלק מן המעסיקים נבע ממצבו הרפואי המונע ממנו להרים משאות כבדים, כפי שנרשם בחוות דעת הממונה.

ז.              בתגובת המשיבים נטען, כי יש לדחות את הבקשה על הסף, באשר אין היא מעלה שאלה משפטית כללית החורגת מעניינו של המבקש. לגופו של עניין טוענים המשיבים, כי נוכח ההפרות החוזרות של תנאי עבודת השירות, החלטת הממונה צודקת וסבירה בנסיבות. אשר לטענות המבקש בדבר מצבו הרפואי נטען, ראשית, כי לא המציא אישורים רפואיים על היעדרויותיו; עוד נטען, כי הובהר למבקש שאין בחוות הדעת הרפואית כל הוראה לפיה עליו לבצע עבודה משרדית בלבד, אלא הגבלה על המטלות הפיזיות אותן ניתן לדרוש ממנו לבצע, וכי היה עליו לעמוד במטלות. ביחס להסדרי הראיה טוענים המשיבים, כי כבר בפגישתו הראשונה של המבקש עם הממונה, הובהר לו (כאמור) שתנאי עבודות השירות הם נוקשים, ולא ניתן יהיה להיענות לבקשתו להתאים את שעות העבודה להסדרי הראיה. עם זאת הודגש, כי חרף זאת נעשו מספר נסיונות על ידי הממונה להתאים את מקום עבודתו ושעות העבודה להסדרי הראיה של המבקש. לבסוף נטען, כי אי-עמידתו של המבקש בשעות העבודה הנדרשות אינו מהוה הטעם היחיד להחלטת הממונה, אלא חלק מן המכלול, הכולל כמפורט היעדרויות ממושכות ללא אישור ואי שיתוף פעולה עם המעסיקים.