1. בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, בגדרה מבוקש להורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 24.1.2015, או עד למתן פסק דין בת"פ 36669-04-14 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם. יצוין כי בהחלטות קודמות מיום 22.1.2015 ומיום 4.2.2015 הוארך מעצרו של המשיב, בהסכמה, עד ליום 24.2.2015. לאחר הדיון בבקשה, שהתקיים ביום 24.2.2015, הוארך המעצר עד למתן ההחלטה דנא.
רקע
2. על-פי עובדות כתב האישום, החל מסוף שנת 2013 ובמשך תקופה של כחצי שנה, רכש והחזיק המשיב, שלא כדין, כלי-נשק ותחמושת, לרבות עשרות לבנות חבלה, נפצי חבלה, תחמושת אימונים ורימוני רסס. באישומים השונים בכתב האישום, מתוארים מספר מקרים בהם פנה המשיב לחייל ששירת בשירות קבע כאחראי נשקיה באחד מבסיסי צה"ל בדרום, עמו הייתה לו היכרות מוקדמת (להלן: איתי). המשיב ביקש מאיתי להעביר לידיו כלי-נשק ותחמושת תמורת תשלום, והשניים קשרו קשר לסחור בנשק ובתחמושת. נטען, כי איתי השיג את הנשקים והתחמושת, בין היתר באמצעות חבריו אשר שירתו אותה העת כחיילים בשירות קבע בתפקידי לוגיסטיקה בבסיסי צה"ל שונים (להלן: שמעון, חנן ומאיר), ואז העביר אותם לידי המשיב תמורת תשלום. כך, לדוגמה, באישום הרביעי המופיע בכתב האישום, נטען כי המשיב ואיתי קשרו קשר לסחור בכדורי אקדח. איתי פנה לשמעון, אשר העביר לידיו 3,750 כדורי אקדח 9 מ"מ. לאחר מכן העביר איתי לידי המשיב חלק מהכדורים תמורת 1,800 ש"ח; באישום החמישי נטען, כי המשיב ואיתי קשרו קשר לסחור בלבנות חבלה. איתי פנה לחנן, והוא סיפק לו 20 לבנות חבלה ונפצים. לאחר מכן איתי העביר את התחמושת למשיב תמורת 2,000 ש"ח; באישום השישי נטען, כי המשיב ואיתי קשרו קשר לסחור בטילי לאו. בהמשך לכך, נטלו איתי ומאיר עשרה טילי לאו מבסיס בדרום הארץ. טילים אלו היו מתוכננים להגיע לידי המשיב, אך בסופו של דבר תכנית זו לא יצאה אל הפועל, כיוון שאיתי נעצר טרם ביצוע העברת התחמושת למשיב.
3. בד-בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. הדיון בבקשה נדחה, בין היתר בשל בקשות שונות שהגישה ההגנה לצורך לימוד חומרי החקירה. ביום 20.5.2014 הסכים בא-כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה, ולקיומה של עילת מעצר, אך ביקש לשלוח את המשיב לעריכת תסקיר מעצר לצורך בחינת אפשרות לשחררו לחלופת מעצר. בתסקיר שהוגש ביום 17.6.2014 צוין, כי המשיב, כבן 31, מוכר לשירות המבחן נוכח עברו הפלילי הכולל הרשעות וריצוי עונשי מאסר שונים בגין עבירות אלימות וסמים. שירות המבחן הוסיף, כי אף שהמשיב הצליח לגייס כוחות ולתפקד באופן חיובי בשלבים שונים בחייו, נראה כי הוא מתקשה לשמור על יציבות, ונוטה לפעול באימפולסיביות וללא שיקול דעת במצבים בהם ניצבים בפניו פיתויים כלכליים. נוכח האמור, העריך שירות המבחן כי קיימת רמת סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות מצד המשיב. יצוין, כי שירות המבחן בחן את המפקחים ואת החלופה שהוצעה (מעצר בית במושב מזור), ואף שהתרשמותו מאלו הייתה חיובית, הוא ציין כי קיים קושי להעריך את יעילות החלופה המוצעת. על-כן, ובשקלול הנתונים וההערכות, לא בא שירות המבחן בהמלצה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר.
4. לאחר הגשת התסקיר, ולאחר דחיות נוספות של הדיון בבקשה, הודיע בא-כוח המשיב על הסכמתו למעצר עד לתום ההליכים. זאת, תוך שהוא ביקש לשמור על זכותו להגיש בקשה לעיון חוזר, על בסיס חומרי חקירה שהתקבלו בידיו.
5. בקשה לעיון חוזר אשר הוגשה בחלוף הזמן על-ידי המשיב, בטענת כרסום בראיות נוכח חומרי חקירה נוספים שהתקבלו, נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 23.9.2014 (מ"ת 36654-04-14, כב' השופט נ' אבו טהה). בית המשפט המחוזי קבע, בהחלטה מנומקת, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתו של המשיב. בהמשך קבע בית המשפט המחוזי, כי נוכח המסוכנות "העצומה" הנשקפת מהמשיב, קיימת גם עילה למעצרו. על יסוד האמור, ובשים לב גם להיעדר המלצה מצד שירות המבחן כמפורט לעיל, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המשיב לעיון חוזר.
6. בחלוף תשעה חודשים ממועד מעצרו של המשיב, וכיוון שמשפטו לא הסתיים, הוגשה הבקשה דנא.
7. אשר להליך העיקרי, כעולה מהבקשה, שמיעת הראיות טרם החלה, זאת בין היתר בשל ניסיון הצדדים להגיע להבנות באמצעות הליך גישור, וכן בשל חילופי ייצוג של המשיב. נכון לעת הזו, קבועים מועדים לשמיעת הוכחות לימים 2.3.2015, 11.3.2015, 12.3.2015 ו-22.3.2015. יצוין, כי ביום 10.12.2014, ביקש בא-כוח המשיב, עו"ד שורר, לדחות את מועד המענה לאישום. במעמד זה, כעולה מפרוטוקול הדיון, הודיע בא-כוח המשיב לבית המשפט כי הוא יסכים להארכת מעצר בת שלושה חודשים. כפי שיפורט להלן, המשיב סבור עתה, שלאחר שניתנה הסכמה זו השתנו הנסיבות באופן המחייב שחרורו מהמעצר, ועל כן התקיים דיון בבקשה דנא. בדיון שהתקיים ביום 15.1.2015 עדכנו באי-כוח המשיב את בית המשפט על דבר הגשת בקשה לעיון בחומר חקירה והוסיפו כי חומרי חקירה שמקורם בחקירת מצ"ח עדיין לא מצויים בידי באי-כוח המאשימה, אף כי הוזמנו על ידם. בית המשפט החליט כי הדיון לפי סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ) יתקיים ביום 10.2.2015. במועד אחרון זה התקיים דיון כאמור, במהלכו הודיעה ההגנה שלעת הזו אין בידה לוותר על העדת עדי תביעה כלשהם וביקשה כי עד התביעה מס' 1 (איתי) יעיד תחילה. לכך השיב בא-כוח המאשימה כי עדים כבר זומנו על ידו. מסתבר, כי עד תביעה מס' 1, שההגנה סבורה שהוא העד המרכזי וכי לאחר עדותו ניתן יהיה להעריך שוב את עצמת הראיות, הוזמן רק ליום ההוכחות השלישי.
טענות הצדדים והדיון בבקשה
