בפניי בקשה למעצר עד תום ההליכים של משיב 1, בעניינו הוגש כתב אישום ביום 2.8.16.
ביום 22.8.16 נרשמה הסכמה לראיות לכאורה, ובית המשפט הורה על קבלת תסקיר בעניינו של משיב 1. התקבל תסקיר ראשוני, ולאחריו תסקיר מפורט מיום 25.10.16. אקדים ואציין, כי בניגוד לטרוניות שנשמעו מפי ב"כ המשיב בפתח הדיון, על אודות חלקיותו של התסקיר או מגמתיות הניכרת ממנו, באופן בחינת האירועים והנתונים, ולאחר עיון בתסקיר, אני סבורה כי מדובר בתסקיר מפורט מאוד, מקיף, המבוסס על שיחות ובדיקת נתונים מגורמים שונים, לרבות גורמים מקצועיים רלוונטיים, ולא התרשמתי כי ניכרת בתסקיר מגמתיות או חד צדדיות, אלא בחינה מקצועית של הנתונים הרלוונטיים.
כאמור, ניתנה הסכמה לקיומן של ראיות לכאורה, ובמצב דברים זה, לא נדרש בית המשפט לצלול אל הראיות.
בתמצית, אפנה לעובדות כתב האישום, אשר בעניינו של משיב 1, כולל 22 אישומים שעניינם ריבוי עבירות של התעללות בקטין על-ידי אחראי, תקיפת קטין, לרבות תקיפה הגורמת חבלה על-ידי אחראי, ואף חבלה של ממש, מעשי סדום בקטין, מעשים מגונים בקטין מתחת לגיל 16 ואיומים. מעשים אלה, המפורטים במסגרת 20 אישומים, בוצעו על-פי הנטען, על-ידי המשיב בעת שהיה דמות חינוכית, מורה בבית ספר על פני שנים, והופנו כלפי קטינים, ילדים צעירים בני 7 אותם חינך. המעשים התרחשו במשך שנים ארוכות, בשנים 2000 – 2010, כשבהתאם לכתב האישום קיים אישום ראשון שהוא כללי יותר, וכן אישומים קונקרטיים כלפי 18 קטינים. המעשים המפורטים בכתב האישום כוללים, בין היתר, הכנסת פלפל שחור לפה, או סבון לרחצה לפה, הכאת קטינים באמצעות חפצים שונים, תוך הטלת פחד והשפלה, לרבות הפשטת מכנסיהם או ביצוע פעולות אחרות, מוקדמות להכאתם, כדי להפחידם ולהשפילם, נעילת קטינים, קשירתם באמצעות חבל ואף באמצעות אזיקון, רמיסת כבודם בכך שנמנעה מהם האפשרות לצאת להתפנות עד כדי נאלצו לעשות צרכיהם במכנסיהם בפומבי, וכן מיוחסים למשיב שורה של מעשי סדום קשים, שכללו, בין היתר, החדרת אצבעות אל פי הטבעת, וכן מעשים מגונים מעל ומתחת לבגדים, שכללו, בין היתר, מגע באברי המין ובישבן, ואשר נלוו להם, בין היתר, איומים שלא יגלו את דבר המעשים, ובמקרים אחרים, פיתוי או פיצוי בדברי מתיקה.
שני אישומים נוספים בוצעו על-פי הנטען בכתב האישום כלפי רעיית המשיב ובנו, שהיה קטין באותה עת. אישום כלפי רעיית המשיב שתקופתו היא בשנים 2006 – 2016, מתאר את הטלת האימה על רעיית המשיב, ועל יתר בני המשפחה, בנקיטת אלימות פיזית ומילולית, פגיעה בחרות רעיית המשיב, דרישת ציות, איום בגירוש מהבית ובהפרדה בינה לבין הילדים, הטלת איסורים, לרבות איסור לקיים קשר עם בני משפחתה, הגבלות על תנועה, ואף על פעולות אלמנטריות כמו האכלה. בהתאם לכתב האישום, מתוך חששה של רעיית המשיב, והטלת האימה עליה, פעלה רעיית המשיב בהתאם לדרישות ולציוויים, ובגין עובדות אלה, מיוחסת למשיב סחיטה באיומים שהביאה לידי מעשה.
בעניינו של הבן הקטין, בתקופה הרלוונטית שהיא בשנים 2000 – 2011, מאז שהיה הבן הקטין ת.ת בן 5, לפי הנטען, מתאר כתב האישום מעשי התעללות גופנית ונפשית, הכאה, לרבות באמצעות חפצים, ולרבות בעת שהקטין עירום, גירוש מן הבית, איסורים שונים, גרימת חבלות גופניות ונפשיות, עד שהקטין עזב את הבית, ובקשר לאישום זה, מיוחסות למשיב ריבוי עבירות של התעללות בקטין על-ידי אחראי, ותקיפת קטין על-ידי אחראי הגורמת חבלה.
העובדות המפורטות לעיל, מצביעות על חומרת המעשים המיוחסים למשיב, ודומה שלאחר הסקירה האמורה, אין צורך להכביר מילים ביחס למרכיב חומרת המעשים והשפעתו על עילת המעצר, ועל מסוכנות המשיב.
אציין בהקשר זה, וזאת לאחר עיון בתסקיר המפורט, לרבות התרשמות גורמי הרווחה שהובאו בו, וההמלצה שאינה תדירה, הקשורה להגבלת קשר, כי אינני מקבלת את טענת בא-כוח המשיב, שהמסוכנות הנטענת היא רק כלפי רעיית המשיב, וניתן בנסיבות אלה למצוא אמצעים לאיינה או לפחות להפיגה. למקרא התסקיר המפורט, עולה כי המסוכנות מצידו של המשיב היא מסוכנות כלפי הגורם החלש, בין שמדובר במי שהוא בן משפחה או מקורב למשיב, ובין שמדובר במי שהמשיב היה אחראי עליו בהיותו מחנך, ובין בכלל כלפי גורם מוחלש. בהקשר זה אעיר, כי דווקא המסמכים הרפואיים על אודות המצב הנפשי של רעיית המשיב ושל בנו, מתיישבים לכאורה עם ההתרשמות הכוללת בדבר מסוכנות כלפי גורמים שהם חלשים או מצויים במצב חולשה מטעם זה או אחר. אציין עוד, וזאת בהקשרה של עילת המעצר, כי לא מצאתי הפחתה באותה מסוכנות כלפי רעיית המשיב וכלפי בני משפחה, בשל העובדה שלא היו תלונות במשך שנים, או בשל טענות הנוגעות לסכסוכים בין שני צידי המשפחה. יש בתסקיר שרות המבחן המפורט מאוד, התייחסות למצב המשפחתי המורכב מאוד, ולסיטואציה המשפחתית, שבה היו מצויים, ומצויים עדיין, בני המשפחה, והתרשמות מהטלת שליטה מחד גיסא, ואימה מאידך גיסא, שמסבירים לכאורה את אי הגשת התלונות.
לעניין עילת המעצר של המסוכנות, מעשי המשיב מבססים עילת מעצר סטטוטורית, הן בשל האלימות החמורה והאכזריות, והן בביצועם בבן משפחה. גם לאחר שלקחתי בחשבון את העובדה שהמשיב ללא עבר פלילי, ובהינתן הנתונים הנוגעים לחוסר היכולת ולחשש להתלונן, איני סבורה כי בהתחשב במעשים שתוארו, יש בהעדר העבר הפלילי או בזמן שחלף מאז סיום המעשים ביחס לחלק מן האישומים, אלה הנוגעים לילדים הקטינים בבית הספר, כדי להוביל למסקנה שדרגת המסוכנות מופחתת או פחותה, ובהקשר זה יש חשיבות לא מבוטלת להתרשמות שרות המבחן ולנתונים שהובאו בפניי, בעניינו של העושה, הוא המשיב.